מיר (עיירה)
מרכז העיירה | |
מדינה | בלארוס |
---|---|
וובלסט | הורדנה |
ראיון | קרליץ |
תאריך ייסוד | לפני 1345 |
אוכלוסייה | |
‑ בעיירה | 2,500 (2005) |
קואורדינטות | 53°27′N 26°28′E / 53.450°N 26.467°E |
אזור זמן | UTC +2 |
מיר (בלארוסית: Мір; פולנית: Mir; רוסית: Мир) - עיירה בראיון קרליץ במחוז הורדנה בבלארוס, כ-85 קילומטר דרומית למינסק. במקור הייתה בשטח ששייך לפולין, אך הועברה לשטח רפובליקת בלארוס בברית המועצות לפני מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה נכבשה יחד איתה. לאחר המלחמה חזרה להשתייך לבלארוס.
ישיבת מיר פעלה במיר מהקמתה בשנת 1815 עד 1939.
היסטוריה
הכפר מיר נוסד לפני שנת 1345. ב-1395 צלבנים מן המסדר הטבטוני בראשותו של קונרד פון יונגינגן הרסו אותה. מאז שניתנה על ידי סיגיזמונד בן קייסטוט ב-1434 לסנקה בן גדיגולד היה לחלקה פרטית. בהמשך השתייכה מאז 1486 למשפחת אילייניץ'. הם גם התחילו בשנות ה-20 של המאה ה-16 בבניית מבצר שלימים נקרא טירת מיר, אשר משך אליו התקפות רבות במשך מאות השנים.
ב-1569 העיירה עברה לשליטת משפחת רדזיוויל וכעבור 10 שנים קיבלה זכויות מגדבורג, אך לא מלאות. במסגרת חלוקת אדמות לשלושת בניו של ניקוליי רדזיוויל השחור (הרביעי היה איש כמורה לו לא ניתנה נחלה) היא נכנסה ב-1589 לאורדינציית ניאסוויז' השייכת לניקוליי כריסטופור רדזיוויל סירוטקה וככזאת נכנסה לשליטתה של האימפריה הרוסית בחלוקת פולין השלישית.
בשנת 1828 עברה לשליטת לב ויטגנשטיין ובהמשך בעקבות היותה נדוניה לבתו שנישאה לכלודוויג הוהנלוהה שעבר לשירותה של האימפריה הגרמנית ובעקבות חוק רוסי שאסר על נתינים זרים להחזיק בה אדמות מכר את מיר בין שאר נכסי נדל"ן למשפחת סוויאטופולק-מירסקי.
עם חידוש העצמאות הפולנית הייתה שייכת לרפובליקה עד 1939. באותה השנה עברה לשליטת ברית המועצות במסגרת חלוקת פולין בין גרמניה הנאצית וברית המועצות בתחילת מלחמת העולם השנייה, הפכה לעיר הנפה אותה השנה ונכבשה על ידי הגרמנים ב-1941. הגרמנים החזיקו בה עד 1944 ולאחר מכן היא שבה להיות עיר הנפה עד 1956 אז פורקה הנפה והיא הורדה מדרגת עיר. ב-1991 עברה לשליטת בלארוס.
יהודי מיר
שמה של העיר נודע בעולם היהודי בזכות הישיבה אשר פעלה בה מהקמתה בשנת 1815 עד נפילת פולין במלחמה בשנת 1939.
זלמן שזר הנשיא השלישי של מדינת ישראל נולד במיר.
טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיירה כ-2,400 יהודים, רוב תושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות הציוניות, של אגודת ישראל ושל הבונד. עם הכיבוש הגרמני של העיירה בתחילת מבצע ברברוסה נרצחו בה 25 מנכבדי הקהילה, והוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ביצוע עבודות כפייה, חובת תשלום סכומי כופר וחובת ענידת טלאי צהוב.
באוקטובר 1941 רוכזו יהודי העיירה בגטו קטן, וב-9 בנובמבר 1941 רצחו הגרמנים ושוטרים מקומיים כ-1,300 מיושביו, ובהם רב הקהילה, אברהם צבי קמאי. קבוצת מחתרת יהודית שפעלה בגטו סייעה להבריח ממנו כ-300 יהודים ליערות הסביבה. ב-13 באוגוסט 1942 רצחו הגרמנים את מאות היהודים שנותרו בגטו בבורות ירי, וערכו מצוד קפדני אחר היהודים שנמלטו ממנו. לפי דו"ח של מפקד המשטרה במיר, מתאריך 26 באוגוסט 1942, העיירות מיר ופולונקה "נקיות" מיהודים, ונורו 719 איש.[1]
המצב נכון לשנות ה-2000
כיום יש במיר מעט תעשייה והיא איננה עוד מרכז של לימוד תורה. גרים בה כ-2500 איש, שאין להם קשר לקהילה היהודית וקהילת הצוענים שחיו בה פעם. בעיר נמצאות רק אנדרטאות שהוקמו לזכר נרצחי המלחמה והשואה על ידי שלטונות ברית-המועצות וארגונים יהודיים.
ילידי העיר
ראו גם
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיר |
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת מיר, בספריית העיר ניו יורק
- סיפורה של הקהילה היהודית במיר, בתוך אתר יד ושם
- מיר (Mir), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- מיר (עיירה), במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- מיר באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דו"ח של מפקד המשטרה במיר, ריינהרד היין, בנוגע לאוסוואלד רופאייזן, מתאריך 26 באוגוסט 1942, ארכיון יד ושם, ארכיון מקור: GAOB/995-1-7; העתק: ארכיון יד ושם, M.41/1021