מירופיל
 | |
| תמונה עתיקה של מירופיל | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 ז'יטומיר |
| ראש העיר | סרהי ורבנקו |
| תאריך ייסוד | המאה ה-12 |
| שטח | 9 קמ"ר |
| גובה | 243 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 4,834 (2010) |
| ‑ צפיפות | 537 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 50°06′30″N 27°41′41″E / 50.1083°N 27.6947°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
מירופיל (באוקראינית: Миропіль) היא עיירה בנפת רומניב שבמחוז ז'יטומיר, אוקראינה. היא שוכנת על גדת נהר הסלוץ', וממוקמת 70 קילומטר ממערב לבירה המחוזית ז'יטומיר ו-200 קילומטר ממערב לקייב.
במאה ה-12 שכנה באזור עיר הגבול המבוצרת קמניץ ווהלין, מוצב של נסיכות ווהלין, שנזכרה ברשומות לראשונה ב-1196. היא נשרפה על ידי באטו חאן ב-1240 ובמקום שרד רק כפר קטן. ב-1585 הוא נזכר שוב במסמכי האיחוד הפולני-ליטאי כחלק מנחלות בית אוסטרוגסקי. בימי מרד חמלניצקי ב-1648 פעלו במקום מורדים קוזאקים, אך העיירה הושבה לפולין-ליטא בהסכם אנדרוסובו ב-1667. ב-1711 גירש צבאו של פיוטר הגדול את תושבי הגדה המערבית של הדנייפר כדי למנוע תמיכה מאיוואן מזפה, והכפר נותר שומם. בעשורים הבאים הוא יושב מחדש, בין היתר על ידי יהודים רבים. ב-1793, לאחר חלוקת פולין השנייה, נמצא האזור בשליטת האימפריה הרוסית. בתקופה זו היו במקום ארבעה יישובים: מירופול (מירופיל באוקראינית), מירופול ישן, מירופול חדש וקמינקא. ב-1897 נערך במקום מפקד אוכלוסין: נמנו 4,914 איש, מרביתם נוצרים אורתודוקסים; היו גם 1,912 יהודים. לאחר מהפכת פברואר סופח הפלך לרפובליקה העממית של אוקראינה, אך נכבש על ידי ברית המועצות ונכלל בשליטתה תחת תנאי הסכם ריגה. רבים מהמקומיים מתו ברעב הגדול של 1932–1933.
ב-6 ביולי 1941 נפל החבל לידי גרמניה הנאצית, וכמעט כל היהודים נרצחו בירי בימי השואה. ארבעת הכפרים שוחררו ב-6 בינואר 1944. ב-1957 הם אוחדו ליצירת עיירה אחת, מירופיל. מאז 1991 היא משתייכת לאוקראינה העצמאית.
בתולדות ישראל, היא ידועה כמקום משכנם של האדמו"רים מקמינקא-מיראפאל. ש. אנ-סקי ביקר בה ב-1912 וביסס את דמות הצדיק ממחזהו "הדיבוק" על סיפורים ששמע אודות האדמו"ר שמואל השני; אותה דמות מתגוררת בעיירה מירופול.
קישורים חיצוניים
- מירופול (Miropol), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
