מירון זלטין

מירון זלטין (בצרפתית: Miron Zlatin;‏ 1904, אורשה - 1944, טאלין) היה מנהל בית הילדים באיזיו בתקופת מלחמת העולם השנייה, ונרצח בשואה.

קורות חיים

נעורים

אביו של זלטין עסק במסחר בעצים על פני נהר הדנייפר. זלטין היגר לצרפת והיה סטודנט לחקלאות באוניברסיטת ננסי. באוניברסיטה הכיר את סבין ובשנת 1927 נישאו השניים. הם הקימו חוות עופות בעיירה לנדה (צר') בצפון צרפת. ביולי 1939 קיבלו מירון וסבין זלטין אזרחות צרפתית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – ילדי איזיו

בשנת 1940 עברו בני הזוג זלטין למונפלייה ומשם עברו לאיזיו (צר'). במאי 1943 הקימו השניים בכפר איזיו בית ילדים ובו מצאו מחסה עשרות ילדים יהודים, נרדפי הנאצים, שהובאו למקום על ידי האוז"ה. זלטין ניהל את בית הילדים. בית הילדים היה חלק מרשת של בתי ילדים שבחלקם שהו הילדים בתור מסתור, ובחלקם באופן זמני, לפני העברתם אל מעבר לגבול, אל שווייץ או ספרד הנייטרליות. למעלה ממאה ילדים שהו בבית הילדים באיזיו מהקמתו במאי 1943 ועד פשיטת הגרמנים באפריל 1944. חלקם שהו במקום רק מספר שבועות או חודשים.

עם פשיטת הגרמנים על בית הילדים באפריל 1944 נעצר גם זלטין עם יתר אנשי הצוות, שבעה במספר בסך הכל, ועם 44 הילדים ששהו במוסד באותה העת. הוא גורש מתחנת רכבת בבוביני (צר') שבמחוז סן-סן-דני, בטרנספורט 73 (צר') שיצא לטאלין ב-15 במאי 1944 ונרצח באוגוסט 1944 בירי. יתר ילדי איזיו שגורשו, נרצחו באושוויץ. רק אחת מהם, לאה פלדבלום, שרדה.

הנצחה

ביולי 1946 נקרא על שמו של זלטין רחוב בעיירה לנדה (צר') בצפון צרפת, שם חיו מירון וסבין זלטין תקופת מה לפני השואה.

אשתו של זלטין, סבין, פעלה להנצחת ילדי איזיו בשנים שלאחר המלחמה. היא הייתה אחת היוזמות להקמת מוזיאון בבניין ששימש את בית הילדים. בשנת 1987 הוקם, בבניין בו פעל בית הילדים, מוזיאון המנציח את סיפורם של הילדים ואת סיפור הגירוש.

על שמם של מירון וסבין זלטין קרוי רחוב ברובע השביעי בליון. בשנת 2012 שינתה עיריית ליון את שם הרחוב מ"רחוב סבין זלטין" ל"רחוב סבין ומירון זלטין".

ב-6 באפריל 2015, במלאת 71 שנה לגירוש, חנך נשיא צרפת פרנסואה הולנד את מוזיאון בית הילדים המחודש באיזיו, לאחר שזה נסגר למספר חודשים לשם שיפוצים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מירון זלטין בוויקישיתוף

• על בית הילדים באיזיו (MAISON D'IZIEU), באתר יד ושם