מילוש זמאן
 | |||||
| צילום משנת 2013 | |||||
| לידה | 28 בספטמבר 1944 (גיל: 80) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 צ'כיה | ||||
| מפלגה | מפלגת זכויות האזרח | ||||
| |||||
.jpg)
מילוש זמאן (בצ'כית: Miloš Zeman; נולד ב-28 בספטמבר 1944) הוא פוליטיקאי, כלכלן ועתידן צ'כי, נשיאה השלישי של הרפובליקה הצ'כית מ-8 במרץ 2013.
בעבר כיהן זמאן כראש ממשלת צ'כיה בשנים 2002-1998 בראשות קבינט מיעוט עם תמיכה של הסיעה החשובה של האופוזיציה. הוא ידוע בזירה הפוליטית עוד בימים שלאחר מהפכת הקטיפה משנת 1989. בשנת 1993 נבחר ליושב ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הצ'כית. בתוקף מעמד זה הפך את מפלגתו לאחת המפלגות המובילות במדינה. שימש בעבר גם כיושב ראש בית הנבחרים, הבית התחתון של הפרלמנט הצ'כי - בשנים 1998-1996. בשנת 2002 ניסה להיבחר לנשיאות מול ראש הממשלה לשעבר, ואצלב קלאוס. אחרי שעזב בשנת 2007 את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, הקים בשנת 2009 את מפלגת זכויות האזרח -זמאן SPO. בינואר 2013 נבחר לתפקיד הנשיא של צ'כיה והיה הנשיא הראשון של המדינה שנבחר בבחירות כלליות ישירות ולא על ידי הפרלמנט כמו קודמיו - ואצלב האוול וואצלב קלאוס. בסיבוב הראשון של ההצבעה הגיע במקום הראשון ובסיבוב השני כעבור שבועיים הביס את קארל שוורצנברג. בינואר 2018 נבחר לכהונה שנייה לאחר שגבר על יריבו, ייז'י דרהוש, שכיהן בעבר כראש האקדמיה הלאומית למדעים.
כנשיא, אימץ מילוש זמאן קו פעיל ותקיף, מה שבא לידי ביטוי כמה חדשים אחרי כניסתו לתפקיד מול המשבר ממשלתי שנוצר עקב התפטרות ראש הממשלה פטר נצ'אס ביוני 2013. זמאן העדיף למנות כראש ממשלה את יועצו האישי לענייני כלכלה, ייז'י רוסנוק ולא את מירוסלבה נמצובה, שמועמדותה הוצעה על ידי קואליציית הרוב. בסופו של דבר הורכבה ממשלת מומחים זמנית בלתי מפלגתית עד לבחירות המוקדמות לפרלמנט.
ביוגרפיה
ילדות ונערות; חייו בשנות המשטר הקומוניסטי
מילוש זמאן נולד בקולין, במרכז בוהמיה, בעיצומו של הכיבוש הנאצי במולדתו. הוריו - אביו, במקצוע דוור, ואמו, מורה, התגרשו כשהיה בן שנתיים. הוא גדל בהמשך בבית אמו, מריה זמאנובה, וסבתו. אביו, ששמר איתו קשר, נפטר כשמילוש היה בן 13. זמאן למד בבית ספר יסודי ואחר כך בתיכון לכלכלה בעיר הולדתו, קולין. בגלל מאמר שכתב במסגרת בית הספר שבו שיבח את הספר האסור "שיחות של קארל צ'אפק עם תומאש מסריק" היה עלול לאבד את הזכות לגשת לבחינות הבגרות. נאסר עליו למשך שנתיים ללמוד באוניברסיטה ונאלץ לעבוד במחלקת הנהלת החשבונות של המפעל "טאטרה" בעירו. בשנת 1965 התקבל לבסוף לבית הספר הגבוה לכלכלה בפראג אך למשך שנתיים הראשונות נאלץ ללמוד בהתכתבות. החל משנת 1967 התאפשר לו להיות נוכח בקורסים. סיים את לימודיו ב-1969 עם עבודת גמר על הצפי הכלכלי.
בימי האביב של פראג נכנס זמאן לשורות המפלגה הקומוניסטית, שנראה היה שהיא ניצבת בפני רפורמות גדולות. כרבים אחרים נחל אכזבה רבה מדיכוי המגמה הזאת על ידי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968. בשנת 1970 גורש מן המפלגה על ידי משטר ה"רסטורציה" שבעקבות הפלישה, בגלל השקפותיו הבלתי מקובלות. הוא פוטר גם מעבודתו, ונשלח לעבוד במשך למעלה מעשר שנים בארגון לספורט "ספורט פרופאג". (1984-1971). אחרי שנת 1984 הועסק בחברה "אגרודאט, אך פוטר שוב ב-1989, בעקבות מאמר ביקורת שכתב: "פרוגנוסטיקה ובנייה מחדש" ("Prognostika a přestavba").
לאחר 1989
בקיץ 1989 זמאן הופיע בטלוויזיה הצ'כוסלובקית עם פרשנות בקורתית על מצב הכלכלה של המדינה. הופעתו גרמה לשערורייה. זמאן השתתף בהמשך בהפגנה ההמונית ב־17 בנובמבר 1989 בעת מהפכת הקטיפה והנהיג לאורך השבועות הבאים אסיפות פוליטיות בתיאטראות ובאוניברסיטה. הוא הצטרף להנהגת הפורום האזרחי שעמדה בראש המהפכה. בינואר 1990 זמאן נבחר כחבר בבית הלאומים של האספה הפדרלית של צ'כוסלובקיה. ב-1992 נבחר כחבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לבית הנבחרים של האספה הפדרלית. ב-1993 נבחר ליושב ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אותה הפכה לאחת המפלגות החשובות במדינה. הצלחת מפלגתו בבחירות לפרלמנט בשנת 1996 מנעה מיריבו, ואצלב קלאוס ומפלגתו, הדמוקרטית האזרחית, להרכיב ממשלה. זמאן נבחר ליושב ראש בית הנבחרים הצ'כי, תפקיד בו כיהן עד לבחירות בשנת 1998. הבחירות ב-1998 הביאו אותו לשלטון. בראש ממשלת מיעוט זמאן כיהן כראש ממשלה למשך 4 שנים. באפריל 2001 הוחלף בראשות המפלגה על ידי ולדימיר שפידלה. אז העדיף להתפטר ולנוח בכפר באזור ויסוצ'ינה. מועמדותו לנשיאות שנכשלה ב-2003 בפני זו של ואצלב קלאוס גרמה לפילוג בתוך המפלגה. זמאן שקרא תגר על מנהיגותו של ייז'י פארובק, עזב את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והפך למבקר חריף של מנהיגיה.
באוקטובר 2009 זמאן הקים מפלגה חדשה משלו, מפלגת זכויות האזרח-זמאן (חסידי זמאן -"זמאנובצי"). אולם בבחירות בשנת 2010 ו-2013 מפלגה זו לא הצליחה להיכנס לפרלמנט.
הנשיאות
בפברואר 2012 הודיע זמאן על כוונתו לרוץ לנשיאות צ'כיה. יחד עם יאן פישר השיג תוצאות טובות בסקרי דעת הקהל. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, שהיו לראשונה בחירות כלליות ישירות, ניצח בהפרש קטן. בסיבוב השני השיג מול קארל שוורצנברג ניצחון ברור יותר. נכנס לתפקיד הנשיא במרץ 2013.
ב-7 בדצמבר 2017 הודיע זמאן על תמיכתו בהכרת טראמפ בירושלים כבירת ישראל ובהחלטתו להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים.[1]
בינואר 2018, נבחר זמאן לכהונת נשיאות שנייה. הוא קיבל 51.1% מהקולות בעוד יריבו, ראש האקדמיה הלאומית למדעים לשעבר, ייז'י דרהוש, זכה ל-48.5% תמיכה.[2]
השקפות ודעות
מילוש זמאן בדומה לוואצלב קלאוס הסתייג מהאזהרות נגד התחממות כדור הארץ שיוחסה לפעולות בני האדם. הביע בקורת חריפה כלפי הסכנה האסלאמיסטית על העולם (לפעמים תוך זיהוי עם הדת האסאלמית) והביע דעתו כי המיעוט הגרמני הסודטי שיחק בזמנו בצ'כוסלובקיה שבין מלחמות העולם תפקיד של "גיס חמישי". לדבריו גירושם של הגרמנים אחרי המלחמה מילא את מבוקשם להתאחד עם המולדת הגרמנית. מתח בקורת על מזכירת המדינה של ארצות הברית מדליין אולברייט, שלא עמדה לדבריו במילתה כשהבטיחה כי ארצות הברית לא תפציץ את האוכלוסייה האזרחית בסרביה. הוא הביע במילים חריפות התנגדות להכרה בקוסובו כמדינה עצמאית.
בעת מערכת הבחירות הגדיר עצמו כאירו-פדרליסט, ומתח בקורת על האירוסקפטיות של הנשיא הקודם, ואצלב קלאוס. התבטא בעד אימוץ מטבע האירו.
בכירים באיחוד האירופי ביקרו את התנהלותו ביוני 2013 כשסרב להחליף את ראש הממשלה מן המרכז-ימין, פטר נצ'אס שמקורביו הסתבכו בפרשת ריגול ושחיתות, במועמדת של אותה הקואליציה והעדיף למנות את איש אמוניו ייז'י רוסנוק בראשות ממשלת מומחים זמנית.
בסופו של דבר בעקבות ניצחון המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ובנות בריתה בבחירות באוקטובר 2013 מינה זמאן לראש ממשלה החל משנת 2014 את מנהיג מפלגה זו, בוהוסלב סובוטקה.
מבחינת השקפת עולמו, זמאן מגדיר עצמו כאתאיסט סובלני. תחביביו כוללים טיולים רגליים בהרים, סקי, קריאה (לרבות ספרי מדע בדיוני) ושחמט.
זמאן נחשב לתומך של מדינת ישראל. לאחר פיגוע הירי במוזיאון היהודי של בלגיה, הוא נשא נאום תקיף נגד הטרור האיסלאמי והאנטישמיות, ואמר שתקינות פוליטית היא, בלשון נקייה, פחדנות פוליטית. עוד הוסיף: "אני מגנה את אלו שקוראים להרוג ערבים ... אך מה שאני רואה זה תנועה אנטי-ציוויליזצית הקוראת להרג המוני של יהודים".[3] בדצמבר 2017 הביע תמיכה פומבית בהעברת השגרירות הצ'כית לירושלים.
משפחתו
בשנות השבעים של המאה הקודמת התחתן זמאן עם אשתו הראשונה, בלנקה. הזוג התגרש ב-1978. מנישואיו אלה נולד לו בן, דוד. יליד 1971, מהנדס ורופא בתחום הנוירולוגיה והביוכימיה הקלינית. בשנת 1993 התחתן עם יועצת שלו, איוואנה בדנרצ'יקובה (ילידת 1965). מנישואים אלה נולדה בתם, קטז'ינה זמאנובה, שהתבקשה על ידו להשתתף במערכת הבחירות במקום אשתו, הנוהגת להתרחק מזרקורי התקשורת.
פרסים ואותות כבוד
- עיטור מסדר האריה הלבן של הרפובליקה הצ'כית - בדרגת רב-מגיסט עם קולר
- עיטור המסדר "תומאש גאריג מסריק" בדרגת אביר ורב-מגיסטר.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מילוש זמאן- אתר נשיא צ'כיה
- באתר ממשלת צ'כיה
מילוש זמאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אלדד בק, "שתי מדינות? עם מי בדיוק תנהלו מו"מ?", באתר ישראל היום, 22 בנובמבר 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: נאום באנגלית, עם דיבוב בעברית,' אינו ערך חוקי
נשיא הרפובליקה הצ'כית, מילוש זמאן, נואם במליאת הכנסת, נאום באנגלית, עם דיבוב בעברית, באתר יוטיוב (אורך: 8:30), 26 בנובמבר 2018
הערות שוליים
- ^ אלדד בק, נשיא צ'כיה לישראל היום: "ישראל וגבורתה הם מודל ועידוד עבורנו", באתר ישראל היום, 16 בדצמבר 2017
- ^
אי. פי., נשיא צ'כיה מילוש זמאן נבחר לכהונה שנייה, באתר הארץ, 27 בינואר 2018
- ^ Czech President Milos Zeman Gives Amazing Speech About Islam, Israel And Anti-semitism, FrontPage Mag, June 2, 2014
32404286מילוש זמאן