מיכאל זקש
| לידה |
3 בספטמבר 1808 גלוגאו |
|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 1864 (בגיל 55) כ"ג בשבט תרכ"ד ברלין |
| תחומי עיסוק | רבנות |
הרב יחיאל מיכאל זַקש (נכתב במקורות שונים גם מיכל; וכן זק"ש, זאקש, זקס, זאקס; בגרמנית: Michael Sachs; 3 בספטמבר 1808, גלוגאו – כ"ג בשבט תרכ"ד, 31 בינואר 1864, ברלין) היה רב ומטיף גרמני מגלוגאו, שלזיה. אחד מראשוני הבוגרים היהודים של אוניברסיטה מודרנית. נמנה בידידות לראשי הקונסרבטיבים.
ביוגרפיה
ב-1836 קיבל תואר דוקטור. מונה לרב בפראג ב-1836 ובברלין ב-1844.
התנגד לרעיונות התנועה הרפורמית, והיה בין המתנגדים החריפים להכנסת עוגב לבתי הכנסת. באופן כללי נמצא בין המחנות הרפורמי והאורתודוקסי – אם כי היה שמרן ביותר ולעיתים נמנה עם האחרונים; הוא היה בחירתה הראשונה של עדת ישורון בפרנקפורט, קיבל את התפקיד ב-9 בנובמבר 1850 אך אז חזר בו – קרוב לעמדותיו של זכריה פרנקל, אף כי הביוגרפית מרגית שאד ציינה שנמנע ממעורבות של ממש בבית המדרש לרבנים בברסלאו וניצב לצד שי"ר ויצחק נח מנהיימר יותר מאשר לצד פרנקל.[1] היה מחשובי הדרשנים בדורו, ופרסם שני כרכים מודפסים של דרשותיו. היה שותף עם ליאופולד צונץ לעבודת תרגום חדשה של התנ"ך לגרמנית. חקר שירה יהודית, ופרסם עבודות בנושא ותרגומים של שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. כמו כן פרסם תרגום לגרמנית של מחזור התפילות לחגים.
משפחתו
זקש נישא ב-2 בפברואר 1837 להנרייטֶה ליפלדט (Lehfeldt), אחותו של ידידו הרופא קארל ליפלדט (בעל התואר "Geheimen Sanitätsrat"). אביה, עמנואל נתן ליפלדט, שעד לנישואיו השניים ב-1811 נקרא אֶלקַן לוי, היה בעל אחוזה ליד ברסלאו, שב-1820 נאלץ למכור מסיבות כלכליות). זקש נפטר בשנת 1864, בגיל 55. הותיר את אשתו וילדיו.
בתו תרזֶה נישאה ב-1869 לפרופ' יעקב פרוידנטל (1839–1907) (אנ'), פילוסוף גרמני שעסק בתרבות ההלניסטית. (בנם התנצר.[2])
אחותה הצעירה של אשתו, צֶלֶסטינֶה, הייתה אשתו השנייה של הרב נתן מרקוס אדלר מלונדון, הרב הראשי של האימפריה הבריטית.[3]
נכדו דר' הנס זקש (בנו של בנו ליאונרד), זכה בעיטור צלב הברזל במלחמת העולם הראשונה על הקמה וניהול של בית חולים צבאי למחלות מידבקות בחזית הרוסית.
כתביו
- Die religiöse Poesie der Juden in Spanien, Berlin: Veit, 1845.
- Beiträge zur Sprach- und Alterthumsforschung: aus jüdischen Quellen, 2 Teilen, Berlin: Veit, 1852 und 1854.
- Predigten; aus dessen schriftlichem Nachlass herausgegeben von David Rosin, 2 vols., Berlin: L. Gerschel, 1866-1867. (Bd. 1: Festpredigten--Sabbatpredigten zu den Wochenabschnitten des ersten und zweiten Buche Moses; Bd. 2: Sabbatpredigten zu den Wochenabschnitten des dritten, vierten und fuenften Buche Moses)
- Stimmen vom Jordan und Euphrat: ein Buch fürs Haus, Frankfurt upon Main: Kauffmann, 1891
לקריאה נוספת
- שמעון ברנפלד, מיכאל זקש: מאורעות חייו ופעולתו הספרותית, ברלין: אחיאסף, תר"ס 1899.[4]
- Franz D. Lucas, Heike Frank, Michael Sachs, der konservative Mittelweg. Leben und Werk des Berliner Rabbiners zur Zeit der Emanzipation, Tübingen: J.C.B. Mohr (P. Siebeck), 1992. (בגרמנית)
- Margit Schad, Rabbiner Michael Sachs. Judentum als höhere Lebensanschauung, Hildesheim: G. Olms (Netiva), 2007. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של מיכאל זקש, בקטלוג הספרייה הלאומית
- "יחיאל מיכל זקש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- פרייסען: ליק, המגיד, 10 בפברואר 1864
- אבל כבד, המגיד, 25 בפברואר 1864
- זעקת שבר, המגיד, 2 במרץ 1864 (שיר הספד)
- עסטרייך: פראג, המגיד, 16 במרץ 1864
- הספד ב-AZdJ.
- אוספו הפרטי של מיכאל זקש, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
הערות שוליים
- ^ מיכאל מאיר, ביקורת ספר על Rabbiner Michael Sachs: Judentum als höhere Lebensanschauung, Association for Jewish Studies, 2009.
- ^ ד"ר ש. ברנפלד, ההמרות במערב-אירופה, הזמן, טור 2, 30 במרץ 1909.
- ^ Simone Lässig, Jüdische Wege ins Bürgertum. kulturelles Kapital und sozialer Aufstieg im 19. Jahrhundert, Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht (Bürgertum), 2004, p. 637; Franz D. Lucas, Heike Frank, Michael Sachs, der konservative Mittelweg. Leben und Werk des Berliner Rabbiners zur Zeit der Emanzipation, Tübingen: J.C.B. Mohr (P. Siebeck), 1992, pp. 29-30; ועוד על המשפחה בהספד לצלסטינה אדלר: אֵם בישראל, הצפירה, 19 בפברואר 1891.
- ^ סקירה: בשורת ספרים חדשים: מיכאל זקש: מאורעות חייו ופעולתו הספרותית, המליץ, טורים 1–2, 18 בדצמבר 1899.
.png){kind=small}
25043781מיכאל זקש