מיימת בכליה (הידרונפרוזיס)
 | |
| תמונת אולטרסאונד שצולמה ממטופל (בטייוואן) עם אבן בשופכן השמאלי והידרונפרוזיס |
מיימת בכליה או הידרונפרוזיס (באנגלית: Hydronephrosis) מתואר כהתרחבות הידרוסטטית של אגן הכליה והגבעולים כתוצאה מחסימה בזרימת השתן במורד הזרם. לחלופין, hydroureter מתאר את התרחבות השופכן, ו-hydronephroureter מתאר את הרחבת כל מערכת השתן העליונה (הן מערכת האגן הכלייתית והן השופכן). הידרונפרוזיס מתפתח בדרך כלל תוך שעות בלבד מרגע שנוצרה החסימה, על פי רוב מאבן בכליות. במקרים אחרים, כתוצאה מגידול, שהתפתחותו איטית, החסימה עלולה להתפתח אט אט, במשך שבועות או אפילו חודשים.
סימנים ותסמינים
הסימנים והתסמינים של הידרונפרוזיס תלויים בשאלה אם החסימה היא אקוטית (חריפה) או כרונית, חלקית או מלאה, חד-צדדית או דו-צדדית. הידרונפרוזיס המתרחש בצורה חריפה עם הופעה פתאומית (הנגרמת כאמור מאבן בכליה) יכולה לגרום לכאבים עזים (עווית של הכליה) באזור המותן (בין הירכיים והצלעות) המכונה קוליק כליות. מבחינה היסטורית, סוג זה של כאב תואר כ"משבר של דיטל".[1]
לעומת זאת, הידרונפרוזיס המתפתח בהדרגה לאורך זמן יגרום בדרך כלל לאי נוחות עמומה או ללא כאב. עלולות להופיע גם בחילות והקאות. חסימה המתרחשת בשופכה או במוצא שלפוחית השתן עלולה לגרום לכאב ולחץ הנובעים מהתפשטות שלפוחית השתן. חסימת זרימת השתן תהיה בדרך כלל נוטה לדלקת בדרכי השתן בשל זיהומים שעלולים להוביל להתפתחות נוספת של אבנים, חום והמטוריה או פיאוריה (מוגלה בשתן). אם מתרחשת חסימה מלאה, עלולה להופיע גם אי-ספיקת כליות (נפרופתיה חסימתית).[2]
תסמינים אפשריים נוספים הם:
- נפיחות בבטן
- בחילות
- הקאות
- חום
- צורך תכוף מהרגיל במתן שתן
- כאב בזמן מתן שתן
בדיקות דם עשויות להראות פגיעה בתפקוד הכליות (עלייה בשתנן או קריאטינין) או חוסר איזון אלקטרוליטים כגון היפונתרמיה או חמצת מטבולית היפרכלורמית (Hyperchloremic acidosis). בדיקת שתן כללית עשויה להצביע על PH גבוה עקב הרס משני של נפרונים בתוך הכליה הפגועה, אשר פוגע בהפרשת החומצה. בדיקה גופנית בחולה רזה עשויה לזהות מסת בטן או פלנקס מוחשית הנגרמת על ידי הכליה המוגדלת.
גורמי המחלה
הידרונפרוזיס היא תוצאה של כל אחת מכמה התרחשויות פתופיזיולוגיות חריגות. חריגות מבניות של הצמתים בין הכליה לבין השופכן ושלפוחית השתן המובילות להידרונפרוזיס יכולות להתרחש גם בהריון במהלך התפתחות העובר. חלק מהפגמים המולדים הללו זוהו כמצבים תורשתיים, אולם היכולת של בדיקות גנטיות לנבא ולאפשר אבחון מוקדם לא נקבעו.[3] חריגות מבניות אחרות יכולות להיגרם מפציעה, ניתוח או טיפול בקרינה.
פתופיזיולוגיה
הידרונפרוזיס נגרמת על ידי חסימת שתן לפני אגן הכליה. החסימה גורמת להרחבת צינוריות הנפרון והשטחה של רירית הצינוריות בתוך הכליות אשר בתורה גורמת לנפיחות של הגביעים הכלייתיים.[4]
הידרונפרוזיס יכולה להיות כאמור חריפה או כרונית. בהידרונפרוזיס חריפה רואים התאוששות מלאה של תפקוד הכליות. עם זאת, עם הידרונפרוזיס כרונית, אובדן קבוע של תפקוד הכליות נראה גם לאחר הסרת החסימה.
בהריון, דקסטרורוטציה (סיבוב ימינה) של הרחם עלולה לגרום לדחיסה על השופכן הימני, ובכך להפוך את הידרונפרוזיס לנפוצה יותר בכליה הימנית מאשר בכליה השמאלית. חוץ מזה, הורמונים כמו אסטרוגן, פרוגסטרון ופרוסטאגלנדין יכולים לגרום להתרחבות השופכן ובכך לגרום להידרונפרוזיס למרות היעדר חסימה גלויה לאורך דרכי השתן.[5]
אבחון
אבחון טרום לידתי אפשרי,[6] ולמעשה, רוב המקרים בילדים מטופלים מתגלים במקרה על ידי אולטרסאונד סקר שגרתי המתקבל במהלך ההריון.[7] עם זאת, כמחצית מכל ההידרונפרוזיס המזוהה לפני הלידה היא חולפת, וחולפת עד למועד לידת התינוק ובעוד 15% מהמקרים ההידרונפרוזיס נמשכת, אך אינה קשורה לחסימת דרכי השתן (מה שנקרא non-refluxing, non-obstructive הידרונפרוזיס). עבור ילדים אלו, רגרסיה של ההידרונפרוזיס מתרחשת באופן ספונטני, בדרך כלל עד גיל 3. עם זאת, ב-35% הנותרים מהמקרים של הידרונפרוזיס טרום לידתי, ניתן לזהות מצב פתולוגי לאחר הלידה.[8]
טיפול
הטיפול בהידרונפרוזיס מתמקד בהסרת החסימה וניקוז השתן שהצטבר מאחורי החסימה. לכן, הטיפול הספציפי תלוי במקום בו נמצאת החסימה.[9]
חסימה חריפה של דרכי השתן העליונות מטופלת בדרך כלל על ידי החדרת צינור נפרוסטומיה. חסימה כרונית של דרכי השתן העליונות מטופלת על ידי החדרת סטנט שופכן או פיאלופלסטיקה .[10]
פרוגנוזה
הפרוגנוזה של הידרונפרוזיס משתנה מאוד ותלויה במצב המוביל להידרונפרוזיס, האם אחת הכליות (חד צדדיות) או שתיהן (דו-צדדית) מושפעת, בתפקוד הכליות הקיים, משך ההידרונפרוזיס (חריף או כרוני), והאם הידרונפרוזיס. התרחש בכליות מתפתחות או בשלות. נזק קבוע לכליות יכול להתרחש מהידרונפרוזיס ממושכת משנית לדחיסת רקמת הכליה ואיסכמיה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Mergener K, Weinerth JL, Baillie J (בדצמבר 1997). "Dietl's crisis: a syndrome of episodic abdominal pain of urologic origin that may present to a gastroenterologist". The American Journal of Gastroenterology. 92 (12): 2289–2291. PMID 9399772.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Hydronephrosis: Merck Manuals Home Health Handbook". New Jersey: Merck and Co., Inc. 2009. נבדק ב-5 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Toka HR, Toka O, Hariri A, Nguyen HT (ביולי 2010). "Congenital anomalies of kidney and urinary tract". Seminars in Nephrology. 30 (4): 374–386. doi:10.1016/j.semnephrol.2010.06.004. PMID 20807610.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Capriotti T, Frizzell JP (2016). Pathophysiology: Introductory Concepts and Clinical Perspectives. Philadelphia. ISBN 978-0-8036-1571-7. OCLC 900626405.
- ^ Weiss JP (ביוני 2004). "Urologic issues during pregnancy". TheScientificWorldJournal. 4 (Suppl 1): 364–376. doi:10.1100/tsw.2004.92. PMC 5956501. PMID 15349560.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Estrada CR (ביולי 2008). "Prenatal hydronephrosis: early evaluation". Current Opinion in Urology. 18 (4): 401–403. doi:10.1097/MOU.0b013e328302edfe. PMID 18520762.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Woodward M, Frank D (בינואר 2002). "Postnatal management of antenatal hydronephrosis". BJU International. 89 (2): 149–156. doi:10.1046/j.1464-4096.2001.woodward.2578.x. PMID 11849184.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Carmody JB, Carmody RB (בדצמבר 2011). "Question from the clinician: management of prenatal hydronephrosis". Pediatrics in Review. 32 (12): e110–e112. doi:10.1542/pir.32-12-e110. PMID 22135428.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Hydronephrosis". The Lecturio Medical Concept Library. נבדק ב-24 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hydronephrosis". NHS. 3 באפריל 2018. נבדק ב-24 ביולי 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
37992322מיימת בכליה (הידרונפרוזיס)