מיזם אגירת מי נהר הקולורדו
מיזם אגירת מי נהר הקולורדו (באנגלית: Colorado River Storage Project) הוא מיזם לפיקוח על פיתוח אגן הניקוז העליון של נהר הקולורדו. מטרת המיזם לייצר ולספק חשמל מתחנות כוח הידרואלקטריות, לבצע בקרת שיטפונות ולאגור מים עבור המדינות השותפות למיזם בחלקו העליון של נהר הקולורדו ויובליו הראשיים.[1]. המיזם שייך ללשכת הטיוב של ארצות הברית (U.S. Bureau of Reclamation, בראשי תיבות USBR), סוכנות פדרלית הפועלת במסגרת מחלקת הפנים של ארצות הברית, אשר תפקידה העיקרי לפתח מקורות מים ומיזמי השקיה במערב ארצות הברית.
מאז התחלת המיזם ב-1956 הוא גדל והצטרפו אליו מספר מיזמים קשורים של ניהול מים ברחבי אגן ההיקוות של הנהר. ההיקף המקורי של המיזם והמוקד העיקרי כלל את חלקו העליון של נהר הקולורדו, ואת הנהרות גרין (Green), סן חואן (San Juan) וגניסון (Gunnison).
המדינות המשתתפות במיזם הן אריזונה, יוטה, ניו מקסיקו, קולורדו וויומינג.
היסטוריה
הניסיון המתועד הראשון לנצל את מי אגן ההיקוות של חלקו העליון של הקולורדו נעשה בפורט ספליי (Fort Supply) בוויומינג ב-1854, כאשר חלק ממי הנהר "בלקס פורק" (Blacks Fork), יובל של הנהר גרין, הוטו לטובת השקיית שדות מקומיים. מפעלי הטיה נוספים של מי הנהרות באגן הקולורדו הובילו למחקרים מקדימים לפתח מערכת הטיה כבר ב-1902 כאשר הוקם שירות הטיוב (Reclamation Service), שמה הקודם של לשכת הטיוב.[2]
כמה הם מיליארד מ"ק?
|
|---|
|
מטר מעוקב (מ"ק) שהוא אלף ליטרים, הוא נפחה של קובייה שאורך צלעה מטר אחד. מיליארד מ"ק הם נפחה של קובייה שאורך צלעה הוא קילומטר אחד. נפח המים שבכנרת הוא כ-4.3 מיליארד מ"ק. בחורף שבו מפלס הכנרת עולה במטר אחד, נוספים לה כ-0.17 מיליארד מ"ק מים. |
ב-1922 חתמו שש מדינות של ארצות הברית על "הסכם נהר הקולורדו" (Colorado River Compact) שבו הסכימו רשמית על חלוקת מימי נהר הקולורדו ויובליו. כל מחצית מאגן הנהר קולורדו – האגן העליון, שחלקים ממנו שייכים לקולורדו, ניו מקסיקו, יוטה וויומינג – והאגן התחתון שחלקים ממנו שייכים לקליפורניה ונבדה – אמורה הייתה לקבל על פי ההסכם כ-9.3 מיליארד מ"ק מים מדי שנה.[3] סך כל כמות המים השנתית שחולקה, כ-20 מיליארד מ"ק, הייתה הכמות שנמדדה באותה תקופה בליז פרי (Lee's Ferry - "המעבורת של לי", המקום היחיד לאורך הנהר שפעלה בו מעבורת משום שהייתה אליו גישה נוחה לשתי הגדות), 26 קילומטרים במורד הנהר מסכר קניון גלן של ימינו, אתר ששימש רשמית כגבול בין האגן העליון לאגן התחתון. בפועל התברר שמדידה זו הייתה תוצאה של אחת מהעונות הגשומות ביותר של דרום-מערב ארצות הברית ב-800 השנים האחרונות. על סמך מדידות בתקופה האחרונה ספיקת הנהר השנתית הממוצעת בליז פרי היא כ-16.7 מיליארד מ"ק.[4] ובפועל היא משתנה בצורה קיצונית מדי שנה ונעה בין 4.9 מיליארד מ"ק ל-27 מיליארד מ"ק. עובדה זו גרמה לחוסר היכולת של מדינות האגן העליון לעמוד במינימום ההתחייבות שלהן למדינות האגן התחתון בשנים שחונות, ולאובדן של עודפי מים משמעותיים בשנים גשומות.
במטרה לווסת את זרימת הקולורדו ולהבטיח עמידה בתנאי ההסכם נערך מחקר שקבע שהקמת סכרים ויצירת מאגרי מים מאחוריהם על הנהר ויובליו היא הכרחית. שיתוף פעולה בין ועדת האגן העליון של הקולורדו, לשכת הטיוב וסוכנויות פדרליות נוספות הניב דו"ח שפירט את המיזמים המוצעים שהוגש לקונגרס של ארצות הברית ב-1950.
בין המיזמים המוצעים היו צמד סכרים על הנהר גרין, היובל העיקרי של חלקו העליון של הקולורדו: ב"פארק אקו" (Echo Park) ובהר ספליט (Split Mountain). שני הסכרים האחרונים היו עתידים להציף יותר מ-180 קילומטרים של קניונים באזור המונומנט הלאומי דינוזאור (Dinosaur National Monument) המוגן על ידי הממשל הפדרלי על פי החלטת נשיא ארצות הברית. ההצעה חוללה מחלוקת והציתה את חמתם של תומכי איכות הסביבה שלא רצו לחוות שוב את המחלוקת שפרצה ב-1924 סביב סכר אושונסי (O'Shaughnessy Dam), כאשר סכר נבנה בעמק נופי בתחומי הפארק הלאומי יוסמיטי.[5]
בהנהגתו של דייוויד ברואר (David Ross Brower; 2000-1912) ניהל מועדון סיירה, ארגון איכות סביבה ותיק, מערכה לאומית להצלת הפארק. באמצע שנות ה-50 הסכימה ה-USBR שלא לבנות שני סכרים אלו - החלטה שהתקבלה כניצחון גדול לתנועה לאיכות הסביבה האמריקנית - אבל בתנאי שתוכל להקים את הסכרים האחרים המוצעים, בנקיק פלמינג (Flaming Gorge Dam) ובקניון גלן מבלי שתהיה התנגדות לסכרים אלו. בפועל תמכו ברואר ומועדון סיירה בהרחבת הסכר בקניון גלן על מנת להוסיף למאגר את המים שהיו אמורים להיקוות מאחורי הסכר בפארק אקו. הדבר היחיד ממנו חששו שוחרי איכות הסביבה לגבי סכר קניון גלן היה שגובה פני המים במאגר המתוכנן אמור היה להציף את המונומנט הלאומי ריינבו ברידג' (Rainbow Bridge National Monument). ברואר, שלא טייל בקניון גלן קודם להסכם הפשרה, התחרט אחרי שביקר במקום כשעבודות הקמת הסכר כבר עמדו להסתיים, ותיאר זאת "כשגיאה הגרועה ביותר של הקריירה שלי" ו"החטא הגדול ביותר שביצעתי".
גרסה מעודכנת ומצומצמת במקצת של התוכנית התקבלה כחוק בקונגרס ב-1956. החקיקה קראה לבניית סכרים, מאגרי מים ועבודות הקשורות בהם באתר הנופש הלאומי קורקנטי (Curecanti National Recreation Area) בקולורדו, בנקיק פלמינג בוויומינג, במאגר נאוואחו בניו מקסיקו ובקניון גלן באריזונה. כל המיזמים למעט מאגר נאוואחו אמורים היו לכלול יכולות לייצר חשמל, בעוד שמיזם נאוואחו נועד לבקרת שיטפונות בלבד. בחקיקה היו כלולים כמה מיזמים קשורים באגן נהר הקולורדו.[6]
היקף המיזם
מיזם נהר הקולורדו מורכב מארבע יחידות נפרדות, המתפרשות לאורך אגן הקולורדו העליון ויובליו הראשיים. בנוסף, כלולים במיזם גם מיזמים אחרים שבוצעו באזור זה.
בסך הכול נאגרים במסגרות השונות של המיזם כ-42 מיליארד מ"ק מים. קיבולת זו משמשת ליישם את התחייבות האספקה של הסכם נהר הקולורדו בתקופות שחונות. בנוסף, שלוש מהיחידות מספקות חשמל מתחנות כוח הידרואלקטריות לשווקים הראשיים בדרום מערב ארצות הברית.[1]
ליז פרי באריזונה משמש כגבול הדרומי של המיזם, המקיף את כל נהר הקולורדו מנקודה זו במעלה הזרם ואת כל היובלים הנשפכים אליו בקטע זה.
יחידת קניון גלן
ערכים מורחבים – סכר קניון גלן, אגם פאוול
יחידת קניון גלן (Glen Canyon Unit) כוללת את סכר קניון גלן, אגם פאוול ותחנת הכוח קניון גלן, והיא היחידה הגדולה והחשובה ביותר של המערכת.[1] אף שהסכר עצמו שוכן סמוך לעיירה פייג' בצפון אריזונה, שוכנת מרבית אגם פאוול שמאחורי הסכר בתחום דרום מדינת יוטה. קיבולת המים באגם פאוול היא 33 מיליארד מ"ק, כ-64% מכלל המים הנאגרים במיזם. ההספק של תחנת הכוח, 1,296 מגה ואט, הוא כמעט 75% מכלל ייצור החשמל במיזם.[7]
על אף חשיבותה למיזם הייתה יחידת קניון גלן מקור למחלוקת אפילו לפני שהתחילה לפעול ב-1964. דייוויד ברואר, מנהל מועדון סיירה, שהיה אחראי חלקית למיקומו של הסכר כחלק מהפשרה שהסכים לה בנושא הסכר באקו פארק, הצטער אחר-כך על ההחלטה. בארי גולדווטר, הסנאטור לשעבר מטעם מדינת אריזונה, שתמך בהקמת הסכר בתחילה, שינה דעתו אחר-כך והודה, שגם הוא הצטער שתמך במיזם.[8] בשנים האחרונות התגברו הקריאות של ארגוני איכות הסביבה, דוגמת מועדון סיירה, לרוקן את מימי אגם פאוול ולהרוס את הסכר על מנת להשיב את קניון גלן לקדמותו. עקב כך קמו קבוצות בעלי עניין ספציפיות במטרה לגרום לשינוי זה, דוגמת "נהרות חיים" (Living Rivers) ו"ידידי קניון גלן" (Friends of Glen Canyon). מולן קמו קבוצות המתנגדות לשינוי, דוגמת "ידידי אגם פאוול" (Friends of Lake Powell). בהתחשב בחשיבות הגדולה של יחידת קניון גלן למיזם אגירת מי הקולורדו, כמו גם ההשפעה שלה על תעשיית התיירות לאזור, נראה כי ההתנגדות לרעיון שיקום הקניון מצליחה למנוע את הניסיון לממשו ולא קיימות שום תוכניות להפסיק את פעולת היחידה בקניון גלן.
ב-1959 נבנה גשר קניון גלן מעל נהר הקולורדו. אף שלא היה חלק מהיחידה הוא נבנה כתוצאה ישירה ממנה. בזמן שהושלם הוא היה גשר הקשת הגבוה ביותר בעולם.[1] כיום הוא אחד משני גשרים בלבד מעל הקולורדו בקטע שבין אגם מיד לאגם פאוול, ומרבית התעבורה שבין צפון אריזונה ודרום יוטה עוברת דרכו.
יחידת נקיק פליימינג
יחידת נקיק פליימינג (Flaming Gorge Unit) כוללת את סכר נקיק פליימינג, מאגר נקיק פליימינג ותחנת הכוח של הסכר. הסכר סוכר את הנהר גרין בסמוך לעיירה גרין ריבר (Green River) בוויומינג. חלקים מהמאגר שמאחורי הסכר גולשים לצפון מזרח יוטה.
היחידה הושלמה ב-1964, והסכר מאפשר אגירת מים ויצירת חשמל, כמו גם בקרת שיטפונות בנהר גרין, היובל הראשי של הקולורדו. תחנת הכוח בסכר מייצרת 153 מגה ואט שהם כ-8.5% מכושר ייצור החשמל במיזם אגירת מי נהר הקולורדו.[9]
יחידת נאוואחו
יחידת נאוואחו (Navajo Unit) כוללת את סכר נאוואחו ואגם נאוואחו. הסכר סוכר את הנהר סן חואן בסמוך לפרמינגטון בניו מקסיקו.
הסכר הושלם ב-1963, ויחידת נאוואחו הייתה בפועל המיזם הראשון מבין היחידות של מיזם אגירת מי נהר הקולורדו שהושלם. שלא כפי שנעשה בסכרים האחרים, לא הוקמה תחנת כוח יחד עם הסכר. תחנת כוח קטנה שההספק שלה 32 מגה ואט הותקנה ב-1983 בשיתוף פעולה עם העיר פרמינגטון במטרה לספק את צורכי החשמל המקומיים.[10]
יחידת אספינול
יחידת אספינול (Aspinall Unit) כוללת שלושה סכרים ומאגרים על נהר גניסון בקולורדו.רק ביחידה זו במיזם יש יותר מסכר או מאגר אחד.
יחידת אספינול הייתה קרויה במקור יחידת קורקנטי (Curecanti Unit), אבל שמה שונה ליחידת אספינול ב-1980 על שם חבר הקונגרס לשעבר ממדינת קולורדו ויין אספינול (Wayne Norviel Aspinall; 1983-1896).[11] אספינול היה תומך בלב ובנפש במיזמי אגירת המים בקולורדו בפרט ובמערב ארצות הברית בכלל, והיה בר הפלוגתא העיקרי של דייוויד ברואר במאבק בהצעת החוק של מיזם אגירת מי הקולורדו. ברואר היה ידוע במאבקיו התדירים עם אספינול, ואף צוטט שהוא רואה כיצד "חלום אחר חלום מתנפץ על היבשות הסלעיות של ויין אספינול".
ההספק הכולל של יחידת אספינול הוא כ-290 מגה ואט, שהם כ-17% מכלל מיזם אגירת מי הקולורדו, ובכך היא היחידה השנייה בתרומתה למיזם אחרי יחידת קניון גלן.
סכר בלו מסה
סכר בלו מסה (Blue Mesa Dam) סוכר את הנהר גניסון במעלה הזרם מסכר נקודת מורו, הסכר הראשון שהנהר עובר דרכו. הסכר הושלם ב-1966 והוא מסוגל לספק 86.4 מגה ואט חשמל, שהם כ-30% מכושר הייצור של יחידת אספינול.[12]
סכר מורו פוינט
סכר מורו פוינט (Morrow Point Dam) סוכר את נהר הגניסון במורד הזרם מסכר בלו מסה ובמעלה הזרם מסכר קריסטל, עובדה הממצבת אותו במרכזה של יחידת אספינול. סכר מורו פוינט הושלם ב-1968 והוא הסכר הגדול ביותר ויצרן החשמל הגדול ביותר מבין סכרי אספינול. לתחנת הכוח של הסכר יש כושר ייצור של 173 מגה ואט, הסכר השני בכל מיזם אגירת מי הקולורדו בכושר ייצור החשמל. הסכר מספק כ-60% מכלל ייצור החשמל של יחידת אספינול.[13]
בנוסף, סכר מורו פוינט היה הסכר הבטון הראשון מטיפוס סכר קשת דק שנבנה במערכת של מיזם אגירת מי הקולורדו.[1]
סכר קריסטל
סכר קריסטל סוכר את נהר הגניסון כ-10 קילומטרים במורד הזרם מסכר נקודות מורו, ובכך הוא הסכר האחרון ביחידת אספינול. הסכר הושלם ב-1976 והיה הסכר האחרון שנבנה במסגרת יחידת אספינול בפרט ובמיזם אגירת מי נהר הקולורדו בכלל והשלמתו סימנה את השלמת כל המערכת.
כושר יצור החשמל בסכר קריסטל הוא הקטן ביותר מבין כל הסכרים במערכת. הוא מספק כ-31.5 מגה ואט, שהם קצת מעל ל-1% מכושר הייצור של יחידת אספינול.[14]
מיזמים אחרים הנכללים במיזם
מספר מיזמי ניהול מים במקומות שונית באגן העליון של נהר הקולורדו נחשבים למיזמים המשתתפים במיזם אגירת מי נהר הקולורדו. מיזמים אלו קשורים כספית למיזם, אבל אינם נחשבים חלק מהמיזם עצמו.
בחקיקה של 1956, שבה אושר מיזם אגירת מי נהר הקולורדו, נכללו 11 מיזמים משתתפים והם:
- מיזם מרכז יוטה (Central Utah Project) – מספר סכרים ומאגרים במרכז יוטה.
- מיזם מחוז אמרי (Emery County Project) – סכרים שהוקמו במחוז אמרי שביוטה.
- מיזם פלורידה (Florida Project) – על הנהר פלורידה בדרום מערב קולורדו
- מיזם המונד (Hammond Project) – על הנהר סן חואן בצפון מזרח ניו מקסיקו
- מיזם לה בארג' (La Barge Project) - בוויומינג
- מיזם ליימן (Lyman Project) – על בלקס פורק (Blacks Fork) וסמיתס פורק (Smiths Fork), יובלים של הנהר גרין, בעיקר בוויומינג.
- מיזם פאוניה (Paonia Project) – במערב מרכז קולורדו
- מיזם הנהר פיין (Pine River Project) – במערב קולורדו
- מיזם סידסקדי (Seedskadee Project) – באגן העליון של הנהר גרין בוויומינג
- מיזם סילט (Silt Project) – במערב מרכז קולורדו
- מיזם סמית פורק (Smith Fork Project) - במערב מרכז קולורדו
מיזם עדן (Eden Project) אושר בנפרד עוד ב-1949. המיזם קשור למיזם אגירת מי נהר הקולורדו על פי התנאים בהם אושר.
נספח לחקיקה שנוסף ב-1962 הוסיף שני מיזמים לרשימת המיזמים המשתתפים:
- מיזם סן חואן-צ'מה (San Juan-Chama Project) – הטיה של מים מאגן נהר סן חואן לאגן הריו גראנדה
- מיזם ההשקיה נאוואחו אינדיאן (Navajo Indian Irrigation Project) – בוצע עבור הלשכה לענייני אינדיאנים (Bureau of Indian Affairs)
נספח לחקיקה שנוסף ב-1964 הוסיף שלושה מיזמים לרשימת המיזמים המשתתפים:
- מיזם פארק בוסטוויק (Bostwick Park Project) – על סימארון קריק (Cimarron Creek), יובל של הנהר גניסון
- מיזם פרוטלנד מסה (Fruitland Mesa Project) - בקולורדו
- מיזם סווריי-פוט הוק (Savery-Pot Hook Project) – בקולורדו ובוויומינג
נספח לחקיקה שנוסף ב-1968 הוסיף חמישה מיזמים אחרונים לרשימת המיזמים המשתתפים:
- מיזם אנימאס-לה פלטה (Animas-La Plata Project) – בקולורדו ובניו מקסיקו
- מיזם דאלס קריק (Dallas Creek Project) – דאלס קריק הוא יובל של הנהר אנקומפגרה (Uncompahgre), שבתורו הוא יובל של הנהר גניסון.
- מיזם דולורס (Dolores Project) – בדרום מערב קולורדו
- מיזם סן מיגל (San Miguel Project) - בקולורדו
- מיזם וסט דיווייד (West Divide Project) - בקולורדו
ארבעה מיזמים, וסט דיווייד, פרוטלנד מסה, סווריי-פוט וסן-מיגל התגלו אחר-כך כבלתי מעשיים והוצאו מהרשימה.[1]
השפעות המיזם
התרומות החיוביות של המיזם הן:
- ארבע היחידות הראשיות של מיזם אגירת מי נהר הקולורדו מסוגלות לייצר בתפוקה מקסימלית כ-1,813 מגה ואט חשמל בתהליך שאינו מזהם את הסביבה, שווה ערך לתחנת כוח גדולה המופעלת בדלק, דוגמת תחנת הכוח נאוואחו שבתחומי המיזם הפועלת על פחם.
- הסכרים בלו מסה ונאווחו שנבנו בעיקר למטרות בקרת שיטפונות חסכו עד לשנת 1999 קרוב ל-10 מיליון דולר בעלויות הכרוכות בטיפול נזקי השיטפונות.[1]
- המאגרים מאחורי הסכרים יצרו אתרי נופש שאליהם מגיעים מיליוני תיירים מדי שנה, באזור שהיה עד אז צחיח.
התרומות השליליות הן:
- מאגרי המים שנוצרו מאחורי הסכרים מציפים אתרים שבהם יש אתרי נוף, אתרים פרהיסטוריים ובתי גידול לצמחים ובעלי חיים. המקרה הבולט ביותר הוא קניון גלן.
- הסכרים עוצרים את הסחף במי הנהרות, וזה הולך ומצטבר על קרקעית המאגרים שמאחורי הסכרים, ועתיד יום אחד לסתום את פתחי הצינורות ובעתיד למלא את המאגר כליל.
- השינוי בדפוס הזרימה של הנהרות גורם לנזקים לבתי הגידול שבהמשך. לדוגמה, סכר קניון גלן מואשם בכך שגרם להתמעטות אוכלוסיית ה-Gila cypha (באנגלית humpback chub), דג אנדמי לקולורדו המוגדר כיום במצב שימור פגיע.
- הסכרים מהווים סיכון פוטנציאלי לאסון בשל סכנת התמוטטות. לדוגמה, ב-1976 התמוטט סכר טיטון (Teton Dam) באיידהו, שאינו קשור למיזם, לאחר שהמאגר מאחוריו התמלא לפתע. בשיטפון שנגרם מההתמוטטות נהרגו 11 אנשים ומאות אלפי ראשי בקר. סכר קניון גלן כמעט והתמוטט ב-1983 מאותה סיבה, ואם היה מתמוטט האסון היה הרבה יותר גדול.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Colorado River Storage Project אתר לשכת הטיוב של ממשלת ארצות הברית
- ^ THE BUREAU OF RECLAMATION:A Very Brief History
- ^ Law of the River
- ^ Historic Colorado River streamflows reconstructed back to 1490
- ^ על ההצעות להקמת הסכרים בשטח המונומנט הלאומי דינוזאור אפשר לקרוא ב-Chapter IX: Dinosaur National Monument (continued)
- ^ COLORADO RIVER STORAGE PROJECT-AUTHORITY TO CONSTRUCT, OPERATE AND MAINTAIN
- ^ Glen Canyon Powerplant
- ^ Shaun McKinnon,t age 50, dam still generates love, hate
- ^ Flaming Gorge Dam
- ^ Navajo Dam
- ^ Aspinall, Wayne N., Unit
- ^ Blue Mesa Powerplant
- ^ Morrow Point Power Plant
- ^ Crystal Powerplant