מיוריאל ספארק
דיים מיוריאל ספארק (באנגלית: Muriel Spark; 1 בפברואר 1918 - 13 באפריל 2006) הייתה סופרת סקוטית עטורת פרסים. בשנת 2008 דורגה במקום השמיני ברשימת "50 הסופרים הבריטיים הגדולים ביותר מאז 1945" של הטיימס.[1]
ביוגרפיה
ספארק נולדה באדינבורו בשם מיוריאל שרה קאמברג[2], בתם של שרה אליזבת מוד, מורה למוזיקה ולאנגלית, וברנרד קאמברג, מהנדס יהודי. אמה הייתה פרסביטריאנית, וכך גם חונכה ספארק. היא התחנכה בבית ספר לבנות של ג'יימס גילספי בין השנים 1923–1935. בגיל 14 זכתה בפרס ראשון בתחרות שירה לציון מאה שנים למותו של וולטר סקוט. בין השנים 1934–1935 עברה קורס בכתיבה במכללת הריוט-וואט. למשך תקופה קצרה לימדה אנגלית ולאחר מכן עבדה כמזכירה בחנות כלבו.
ב-3 בספטמבר 1937 נישאה לסידני אוסוולד ספארק, ועברה איתו לרודזיה (זימבבואה). בשנת 1938 נולד בנם רובין. לאחר תקופה קצרה יחסיה עם בעלה התדרדרו, בשנת 1940 היא עזבה את בעלה ובנה ובתחילת 1944 שבה לבריטניה והתגוררה ב"מועדון הלנה" בלונדון. שנים מאוחר יותר המועדון היווה השראה לאחד מסיפוריה. בתקופה הזו ספארק שירתה במודיעין הבריטי עד לשוך מלחמת העולם השנייה. בנוסף, היא פירנסה את בנה באופן קבוע, והוא שב לאנגליה, תחילה עם אביו ולבסוף גדל אצל סבו וסבתו, מצד אמו.
קריירת הכתיבה
ספארק החלה לכתוב לאחר המלחמה תחת שמה מהנישואין. תחילה כתבה שירה וביקורת ספרות. בשנת 1947 הפכה לעורכת המגזין "Poetry Review" (ביקורת שירה). בשנת 1953 הוטבלה בכנסייה האנגליקנית ובשנת 1954 הצטרפה לכנסייה הקתולית; הצטרפותה הייתה מכרעת, לטענתה, בהפיכתה לסופרת.
בין השנים 1955–1965 היא התגוררה בדירת חדר ברחוב בולדווין קרסנט בקמברוול בדרום מזרח לונדון. בשנת 1957 יצא לאור רומנה הראשון, "The Comforters", שעסק בדת הקתולית ובהמרה לקתוליות. עם זאת, הנושא העיקרי סבב סביב אישה צעירה שהופכת להיות מודעת לכך שהיא דמות ברומן.
ספארק חייתה בניו יורק במשך מספר שנים, ולאחר מכן עברה לרומא. בשנת 1968 פגשה את האמנית והפסלת פנלופה ג'רדין. יחד הן התיישבו בטוסקנה, ובשנת 2005 זכתה שם ספארק לאזרחות כבוד.
ספריה של ספארק הושפעו ישירות ממקרים בחייה. רומנה השלישי "ממנטו מורי", עסק בילדותה, בה גילתה על זקנה וחולשה אנושית באופן ישיר בזמן שטיפלה בסבתה הגוססת. במרכז הרומן אנשים מבוגרים שבזה אחר זה מקבלים שיחת טלפון מסתורית עם מסר פשוט: ”זכור, אתה חייב למות”, הרומן מתמודד עם המוות אליו נחשפה בילדותה.[3]
ספארק זכתה במספר פרסים, בהם פרס הספרות ע"ש דייוויד כהן בשנת 1997, והוענק לה תואר גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית בשנת 1993.
ספארק נפטרה בביתה בטוסקנה באפריל 2006 והיא בת 88.[4]
ספריה שתורגמו לעברית
- שוטטות בכוונה תחילה, מאנגלית - דורון קורן, תל אביב : ספרית מעריב, 1983
- נא לא להפריע, תרגום - כרמלה דגן, תל אביב: אור עם, תשמ"ד 1984
- חילופי משמרות, מאנגלית -כרמלה דגן. תל אביב: אור עם, תשמ"ד 1984
- אביבה של מיס ברודי, מאנגלית - כרמלה דגן, תל אביב : חמו"ל, תשמ"ז 1986
- היו זמנים בקנסינגטון, מאנגלית - משה זינגר, תל אביב : ספרית מעריב, תשמ"ט 1989
- ממנטו מורי, מאנגלית -שפי פז, תל אביב : ספרית מעריב, תשנ"ב 1992
- מושב הנהג (1970), מאנגלית-תומר בן אהרון, 2019
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של מיוריאל ספארק, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספד למיוריאל ספארק, באתר הגרדיאן (באנגלית)
- פטירתה של מיוריאל ספארק בגיל 88, באתר ה־BBC (באנגלית)
- הביוגרפיה של מיוריאל ספארק, בספרייה הלאומית של סקוטלנד (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ רשימת 50 הסופרים הבריטיים הגדולים ביותר מאז 1945, אתר הטיימס (באנגלית)
- ^ Stannard, Martin, 1947-, Muriel Spark : the biography, 1st American ed, New York: W.W. Norton & Co, 2010, ©2009, עמ' 1
- ^ הספד למיוריאל ספארק, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית)
- ^ הודעה על פטירתה של מיוריאל ספארק
30010240מיוריאל ספארק