וולטר סקוט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סר וולטר סקוט
דיוקן של סר וולטר סקוט מ-1822.
דיוקן של סר וולטר סקוט מ-1822.
לידה 15 באוגוסט 1771
אדינבורו, סקוטלנד.
פטירה 21 בספטמבר 1832 (בגיל 61)
לאום סקוטי.
עיסוק עורך דין.
תחום כתיבה רומן היסטורי.
זרם ספרותי רומנטי.
הושפע מ התנך של המלך גיימס, שייקספיר, ג'ון דריידן, ג'ונתן סוויפט.
השפיע על רוברט לואיס סטיבנסון, האחיות ברונטה, אליזבת גאסקל, אונורה דה בלזק, ויקטור הוגו, ג'יימס פנימור קופר, ג'ורג' אליוט, צ'ארלס דיקנס.

סר וולטר סקוטאנגלית: Walter Scott; ) היה משורר וסופר סקוטי פורה שנודע בעיקר בזכות הרומנים ההיסטוריים שכתב.

ביוגרפיה

סקוט נולד באדינבורו שבסקוטלנד. בילדותו סבל מפוליו, שגרם לצליעה ברגלו הימנית למשך כל חייו. לאחר לימודי משפטים באוניברסיטת אדינבורו, הלך בעקבות אביו והיה לעורך דין. נישא למרגרט שארלוט שארפנטייה, בתו של ז'אן שארפנטייה מליון שבצרפת, ב־1797. נולדו להם חמישה ילדים. ב־1799 מונה לשריף של מחוז סלקריק.

בגיל 25 החל בניסיונות ראשונים של כתיבה, תחילה בתרגום יצירות מהשפה הגרמנית, ולאחר מכן בשירה. בתווך בין שתי התקופות של הקריירה הספרותית שלו פרסם אסופה בשלושה כרכים של בלדות סקוטיות, "בלדות של הגבול הסקוטי" (The Minstrelsy of the Scottish Border). זה היה הסימן הראשון להתעניינותו בסקוטלנד ובהיסטוריה מנקודת מבט ספרותית.

לאחר שהקים בית דפוס, שירתו, החל מ־The Lay of the Last Minstrel ב־1805, הביאה לו תהילה. הוא פרסם מספר יצירות אחרות בעשר השנים שלאחר מכן, ובכללן, בשנת 1810, "גבירת האגם" (Lady of the Lake), פואמה המתרחשת בסקוטלנד. חלקים ממנה (בתרגומם הגרמני) עובדו למוזיקה בידי פרנץ שוברט. אחד מן הקטעים המוזיקליים הללו, "השיר השלישי של אלן" (Ellens dritter Gesang) מוכר כ"האווה מריה של שוברט".

לאחר שבית הדפוס נקלע לקשיים כלכליים, החל סקוט לכתוב ב־1814 ספר למטרות הכנסה. התוצאה הייתה "וייברלי" (Waverley), רומן שפורסם באנונימיות. הרומן זכה להצלחה ניכרת. בחמש השנים הבאות חיבר סקוט ספרים רבים, כולם בעלי אותו רעיון מרכזי. בדאגתו למוניטין שלו כמשורר, המשיך לפרסם את הרומנים תחת מסווה של אנונימיות. הרומנים נחתמו על ידי "מחברו של "וייברלי"", או שפורסמו כ"סיפורים של - " ("...Tales of") ללא ציון המחבר כלל. גם כשהיה ברור כי לא ייגרם כל נזק בפרסום זהותו כמחבר, שמר סקוט על המסווה, ככל הנראה מתוך חוש הומור. באותה תקופה רווח הכינוי "הקוסם מן הצפון" לציון המחבר המסתורי והמצליח. שמו של סקוט נקשר בהרחבה בשמועות שנפוצו על אודות זהות המחבר, וב־1815 זכה סקוט לכבוד שבסעודה עם הנסיך ג'ורג', לימים המלך ג'ורג' הרביעי, שרצה לפגוש את "המחבר של "וייברלי"".

ב־1820 חדל מלכתוב על סקוטלנד כשפרסם את "אייבנהו", רומן היסטורי המתרחש בממלכת אנגליה של המאה ה-12 על רקע מסע הצלב השלישי, שבייתו של ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה והחזקת כס השלטון על ידי אחיו העריץ ג'ון. הספר הצליח במהרה, וכפי שנהג עם הרומן הראשון שלו, פרסם סקוט זרם ספרים בעלי אותו רעיון מרכזי. עם התפשטות תהילתו בתקופה הזו בקריירה שלו, קיבל סקוט תואר אצולה, ברונט, ונהיה סר וולטר סקוט. באותו הזמן ארגן את ביקורו של המלך ג'ורג' הרביעי בסקוטלנד.

החל מ־1825 שוב הידרדר מצבו הכלכלי של סקוט, והחברה שלו כמעט התמוטטה. העובדה כי הוא היה מחברם של ספריו הפכה לנחלת הכלל באותו הזמן. במקום להכריז על פשיטת רגל, הוא מסר את ביתו ואת הכנסתו לידי קרן שהשתייכה לנושיו, והמשיך לפרסם ספרים על מנת לצאת מחובותיו. הוא שמר על ההספק האדיר שלו בפרסום סיפורת בדיונית (בנוסף לביוגרפיה של נפוליאון בונפרטה) עד לשנת 1831. באותו זמן בריאותו החלה להידרדר, והוא נפטר באבוטספורד ב־1832. ספריו המשיכו להימכר, ולאחר זמן-מה החזיר את כל חובותיו מהקבר. הוא נקבר במנזר דרייבורג (Dryburgh Abbey).

סקוט היה אחראי לשתי מגמות שנשמרות עד ימינו אנו. ראשית, הוא הפך את הרומן ההיסטורי לפופולרי; מספר עצום של חקיינים (וחקייני-חקיינים) הופיעו במאה ה-19. ניתן לראות את מידת השפעתו של סקוט בשמה של תחנת הרכבת הראשית באדינבורו - "תחנת וייברלי". שנית, הרומנים שלו הנוגעים לסקוטלנד החזירו לתוקפה את תרבות הרמות (Highlands) הסקוטית, לאחר שנים בצללים בעקבות המרידות היעקוביטיות. סקוט עצמו היה סקוטי בן השפלה, ולכן בתיאורו את הרמות יש מן ההמצאה.

סקוט גם אחראי, דרך סדרת מכתבים שפורסמו תחת שמות עט שונים בעיתון Edinburgh Weekly News ב־1826, לשמירת זכותם של בנקים סקוטיים להוציא שטרות כסף משלהם, דבר המתבטא עד היום בתמונתו המופיעה על כל השטרות שמדפיס בנק אוף סקוטלנד.

רבות מעבודותיו אוירו על ידי חברו ויליאם אלאן.

יצירתו

ספרים שתורגמו לעברית

רשימת יצירותיו המלאה

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0