מיוג'ין-שו
 | |
| קיטור מתמר מהפסגה הסלעית של כיפת הלבה שנוצרה במיוג'ין-שו במהלך התפרצות תת-ימית בהר הגעש סלעי באיונייז ב-1952 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש תת-ימי |
| גובה | 50- מטרים |
| מיקום | איי איזו, יפן |
| מספר הר געש | 284070[1] |
| התפרצות אחרונה | 1970 |
| קואורדינטות | 31°55.1′N 140°1.3′E / 31.9183°N 140.0217°E |
מיוג'ין-שו (ביפנית: みょうじんしょう) הוא הר געש תת-ימי השוכן כ-450 קילומטרים דרומית לטוקיו על רכס איזו-אוגסאוורה באיי איזו. פעילות געשית אותרה במקום החל מ-1869. מאז התרחשו במקום התפרצויות געשיות נוספות, החזקה שבהם הובילה להופעתו ואחר להיעלמותו של אי קטן.
מקור השם מיוג'ין-שו בשמה של ספינת דיג "מיוג'ין-מארו מס' 11" מהעיר יאיזו שבמחוז שיזוקה, שצוותה היה הראשון שצפה בהתפרצות הגעשית העיקרית של 1952.
ההתפרצות של 1952-3
ההתפרצות הגעשית מ-1952 עד 1953 הייתה אחת הגדולות בהיסטוריה הכתובה ולוותה בהופעתו ובשקיעתו החוזרת של אי, שבאחת הפעמים התנשא לגובה של כעשרה מטרים מעל פני הים, לפני ששקע שוב לאחר התפרצות געשית עזה בספטמבר 1953. ב-24 בספטמבר 1953 הושמדה ספינת המחקר של המחלקה ההידרוגרפית של סוכנות הבטיחות הימית, ה"קאיו-מארו מספר 5" ו-31 איש (כולל תשעה מדענים שחקרו את ההתפרצות) שהיו על סיפונה נהרגו. עקב כך פיתחה המחלקה את ה"מאנבו" (דג שמש), ספינה בלתי מאוישת המופעלת בגלי רדיו, ועשתה בה שימוש במחקר של אזורי ים מסוכנים כדוגמת הרי הגעש התת-ימיים.
הייתה זו הפעם הראשונה שפעילות געשית אובחנה תוך שימוש בערוץ SOFAR (Sound Fixing and Ranging).[2]
הסקר של 1998-9
בשנים 1998 ו-1999 ערכה מחלקת ההידרוגרפיה סקירה מקיפה של קרקעית הים סביב מיוג'ין-שו, כשהיא עושה שימוש בספינות המחקר החדישות "שויו" ו"מאנבו 2", הדור השני של ספינת "מאנבו". כתוצאה מסקרים אלו מופתה הטופוגרפיה של קרקעית הים סביב למיוג'ין-שו בפעם הראשונה.
"מאנבו 2" ערכה סקירה של האזור הימי ברדיוס של 3 מייל ימיים (כ-4.5 קילומטרים) ממיוג'ין-שו. ה"שויו" ערכה סקירה של האזור הימי ברדיוס של 10 מיילים ימיים (כ-18.5 קילומטרים), אך מחוץ לרדיוס של שלושה מיילים ימיים. "מאנבו 2" פעלה בעזרת הוראות מתוכנות מראש ומדדה את העומק ואת טמפרטורת המים. מדידת העומק בוצעה תוך שימוש בגלאי הד מסוג "PRD-601" במרווחים של 0.2 מיילים ימיים (כ-370 מטרים). "שויו" ערכה סקירה מקיפה הכוללת סקירה גאולוגית וגאופיזית של קרקעית הים. ה"שויו" ביצעה מדידת עומק תוך שימוש בגלאי הד "Seabeam 2112" במרווחים של חצי מייל ימי (כ-930 מטרים).
מבנה
בתחילה הניחו שמיוג'ין-שו הוא חרוט מרכזי של הר געש כפול יחד עם סלעי באיונייז (סלעים שגובהם 9.9 מטרים מעל פני הים), כחלק מהר הגעש מטיפוס סומה[3] (Mita, 1949). כתוצאה מהסקר מצאו החוקרים שגם מיוג'ין-שו וגם סלעי באיונייז הם חרוטים בסומה של הר געש כפול. בסיסו של הר געש כפול זה מצוי בעומק של 1,400 עד 1,500 מטרים מתחת לפני הים וגודלו הוא 30 על 25 קילומטרים מזרח-מערב, צפון-דרום. הסומה היא מעגלית כמעט לחלוטין וגודלה 7 על 9 קילומטרים וגובהה 1,4000-1,000 מטרים. קוטרה של קרקעית הקלדרה הוא 5.6 קילומטרים ועומקה כ-1,110 מטרים. החרוט המרכזי מצוי 328 מטרים מתחת לפני הים וקרוי "טאקאנה-שו".
החרוט של מיוג'ין-שו נוצר לאחר היווצרות הקלדרה, בחלקה הצפון מזרחי של הסומה של הר הגעש הכפול. ההר הוא חרוט בודד וגובהו 550 מטרים, כשפסגתו מצויה כיום 50 מטרים תחת לפני הים. סביב הפסגה נתגלה זרם של בועות ובמכשירים הסייסמוגרפיים נרשמו רעידות אדמה זעירות המעידות על כך שהר הגעש עדיין פעיל, אם כי ברמה נמוכה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אתר Global Volcanism Program
- ^ "Transpacific detection of Myojin volcanic explosions by underwater sound"
- ^ קלדרה געשית שהתמלאה חלקית מחדש על ידי חרוט געשי חדש. מקור השם בהר הגעש סומה איטליה שממנו נוצר הוזוב.
