מחר
מחר - היממה שתגיע לאחר היממה הנוכחית. בחיי היומיום, המושג מתייחס לא רק ליום הקרוב אלא גם לעתיד הקרוב. מבחינה רשמית, ההפרדה בין היום למחר היא חצות; אך מבחינה אישית, ההפרדה היא שנת הלילה (בניגוד לשנת צהריים). לכן אנשים שנשארים ערים אחרי חצות, באמרם "מחר" כוונתם לאותה יממה.
ההתייחסות למחר עשויה להיות בעלת הקשר שלילי, של דחייה, דחיינות או סירוב, כפי שמתבטא במשפטים כמו: "אטפל בכך מחר", "אשלח לך את ההמחאה מחר", וכדומה. דוגמה ספרותית מפורסמת לכך היא אמרתה של סקרלט או'הרה, גיבורת חלף עם הרוח - "אחרי הכול, מחר יפציע יום חדש".
הפתגם "אל תדחה למחר את מה שניתן לעשות היום" נועד למנוע דחיינות. למולו נוצר בסלנג פתגם מנוגד, שמציע: "אל תדחה למחר מה שניתן לדחות למחרתיים..."
בסלנג הביטוי "מחר כך" הוא פראפרזה על "אחר כך" והארכתו למועד בלתי ידוע. הביטוי בוקרה פיל מישמיש, מילולית (מערבית): "מחר ב (עונת) המשמש", מהווה הבעת סירוב כיוון שמשמעותו - דחייה לתאריך בלתי אפשרי. זאת משום שעונת הבשלת המשמש כה קצרה עד כי התחייבות לבצע דבר מה במהלכה אינה מציאותית.
באנגלית קיים הביטוי "מחר לעולם אינו מגיע" המבטא את העובדה כי אנו חיים תמיד בהווה. דוגמה המקצינה תפישה זו היא סרט הקולנוע "לקום אתמול בבוקר".
גישה אפוקליפטית אל המחר מייצג הביטוי "אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כִּי מָחָר נָמוּת." (ישעיהו, כ"ב, י"ג). בעברית המדוברת נעשות פראפרזות רבות על ביטוי זה. אותה גישה מוצגת גם בסרטי אסונות רבים, דוגמת היום שאחרי מחר.
"עולם המחר" הוא ביטוי המתייחס לטכנולוגיה ולחברה של העתיד, לעולם המשתקף בניתוחי עתידנים, יוצרי מדע בדיוני ופילוסופים.
המחר מייצג גם את הלא-נודע, כפי שמשתקף בדברי פרננדו פסואה: "איני יודע מה יביא עמו המחר".
ספר העיון "המצאת המחר" מאת הפילוסוף דניאל ש. מילוא, טוען כי סוד הצלחתו חסרת התקדים של המין האנושי הוא היכולת לתכנן לעתיד, ונקודת המפתח בתולדות האדם היא הרגע שבו נוצרה היכולת הזאת - "המצאת המחר".
שירים רבים מתארים את המחר. אחד המוכרים בהם הוא שירה של נעמי שמר: "מחר"[1].
קישורים חיצוניים
- מיכאל הנדלזלץ, המחר של הדחיין, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2005
הערות שוליים
- ^ מילות השיר "מחר", באתר שירונט, מילים ולחן: נעמי שמר
19633270מחר