מחקרי קרד וקרוגר על שכר מינימום
מחקרי קרד וקרוגר על שכר מינימום הם שורה של מחקרים על ההשפעה בין שכר מינימום לרמת התעסוקה, שביצעו החוקרים דייוויד קרד (Card) אלן קרוגר (Krueger), שהתבססו על מחקר אמפירי שהשווה את מצבם של עובדים בתעשיית המזון המהיר בניו ג'רזי ובפנסילבניה בשנת 1992. מחקרם של קרד וקרוגר עורר פולמוס רב בתחום השפעות שכר המינימום, והביא לביצוע מחקרים רבים נוספים בתחום ברחבי העולם.
הניסוי
בניו ג'רזי הועלה שכר המינימום בשנת 1992, אך בפנסילבניה הוא נותר בעינו. קרד וקרוגר ביצעו ראיונות טלפוניים עם כשלוש מאות מזללות בתחילת 1992, זמן קצר לפני שהועלה שכר המינימום בניו ג'רזי, ואחר כך שבו וראיינו כמחצית מבעלי המזללות כדי ללמוד על השינויים שחוללה ההעלאה.
מסקנותיהם עוררו סערה רבתי בקרב חוקרי עבודה: קרד וקרוגר טענו,[1] כי בניגוד לתפישה המקובלת, העלאת שכר המינימום בניו ג'רזי לא חוללה אבטלה אלא להפך: העלאת השכר הביאה לגידול בתעסוקה באותן מסעדות, כאשר העלות הנוספת מגולגלת אל הצרכן בדמות העלאת מחירי פריטי ארוחה מסוימים. קרד וקרוגר ניסו להעלות מספר השערות לתופעה, בין השאר, הסבר מונופסוני, שלפיו העלות הגבוהה יותר של התעסוקה ושכירת עובדים חדשים גולגלה הלאה לצרכן, והשערות בדבר הורדת איכות השירות או, לחלופין, שיפורים וייעול. רעיון המונופסון פותח מאוחר יותר גם על ידי אלן מנינג. השערה אחרת שמעלה לואיס[2] היא שהתרחש אפקט "הלם" שגרם למעסיקים לייעל בצורה ניכרת את הליכי הייצור ושכירת העובדים.
כמה וכמה חוקרים העלו טענות קשות כנגד מחקר זה. נוימרק ווצ'ר ערכו בחינה מחודשת של נתוניהם של קרד וקרוגר[3] כשהם משתמשים בנתוני שכר ומועסקים ממש, ולא בראיון טלפוני, והגיעו למסקנות שונות לחלוטין מאלו של קרד וקרוגר: התעסוקה לא רק שלא עלתה, אלא אף ירדה באופן משמעותי. נוימרק ווצ'ר הסבירו את הנתונים השונים באמינות הפחותה של ראיון טלפוני, ובתכנון ניסוי לקוי שהוביל לכמה וכמה "שגיאות חישוב קלסיות" של קרד וקרוגר.
וולץ', קרי ופאליק, בורקהאוזר, קוץ' וויטנבורג, פרטריג' ופרטריג', ארנברג (ליאור ארנברג), ויליאם ומילס, ואחרים העלו אף הם הסתייגויות.[4] קרד וקרוגר, נטען, בחנו את מצב התעסוקה במזללות רק ברשתות הגדולות, אך לא במזללות מקומיות קטנות יותר ועם מתח רווחים נמוך יותר, שהיו אמורות להיות אלו שיושפעו בצורה הקשה ביותר מעליה בשכר המינימום. מן הנתונים עלו גם אנומליות רבות. במקרה אחד, צמחה מזללה של ונדי'ז מאפס מועסקים במשרה מלאה ושלושים במשרה חלקית ל-35 מועסקים במשרה מלאה ושלושים במשרה חלקית, כל זאת בתוך חצי שנה. במקרה אחר צמח צוות העובדים של ברגר קינג מ-26.5 עובדים ל-55 עובדים ובמסעדה אחרת צנח הצוות מ-85 מועסקים ל-33. גם גרי בקר, חתן פרס נובל בכלכלה, הצטרף למבקרים וטען כי "מחקרי קרד-קרוגר פגומים, ואינם יכולים לשמש הצדקה להתנגדות לממצאים המצטברים משפע מחקרי עבר והווה, שמצאו השפעה שלילית משמעותית לשכר מינימום גבוה יותר על התעסוקה".
מאוחר יותר, חזרו קרד וקרוגר על בדיקותיהם, בשיטות בדיקה אחרות. אחרים כמו דיקנס, קהן ולאנג ומשין ומנינג שבו וערכו ניסויים על בסיס המתודה שפיתחו קרד וקרוגר. מחקרי נגד נעשו אף הם, על בסיס החישוב של קרד וקרוגר, ועל בסיס שיטות חישוב אחרות. כפי שמציינים מילס ואחרים (1999), המסקנות של החוקרים השונים היו במידה רבה תוצר של שיטת הבדיקה המועדפת. הן כללו היעדר תוצאות חד משמעיות, וקיומן של בעיות קשות לפתרון הכרוכות בבידוד משתנה מסוים, שהשינוי בו מזערי בדרך כלל, בתוך פנורמה רחבה של שינויים כלכליים. ייתכן שהייתה זו אחת הסיבות לכך שגם קרוגר וגם נוימרק סייגו במידה רבה את חריפות מסקנותיהם בשלב מאוחר יותר[דרוש מקור].
הערות שוליים
- ^ David Card, Alan B. Krueger, Minimum Wage and Employment: A Case Study of the Fast Food Industry in New Jersey and Pennsylvania, אוקטובר 1993, באתר The National Bureau of Economic Research
- ^ Philip Lewis, The Economics of of the Minimum Wage, באתר E-AIRC
- ^ David Neumark, William Wascher, Minimum Wages and Employment: A Case Study of the Fast-Food Industry in New Jersey and Pennsylvania: Comment, Department of Economics, באתר Johns Hopkins University
- ^ Steve Dowrick, John Quiggin, A Survey of the Literature on Minimum Wages, פברואר 2003, באתר ANU
25123050מחקרי קרד וקרוגר על שכר מינימום