מונופסון

מוֹנוֹפְּסוֹן (מיוונית: μόνος -"מוֹנוֹס", אחד; ὀψωνία- - אופסוניא, קונה) בכלכלה הוא מונח המתאר מצב בשוּק בו קיים רק קונה אחד למוצר (או לשירות). דוגמה למצב של מונופסון יכול לשמש מצב שבו ישנו מעסיק אחד בלבד במקום יישוב מבודד, מה שהופך מעסיק זה לקונה היחיד לעבודתם של אנשי היישוב, ומאפשר לו להקטין את שכרם של העובדים בהשוואה למצב שבו יש מספר מעסיקים ביישוב. מונופסון הוא מצב אנלוגי והופכי למונופול ואף מכונה לעיתים "מונופול של קונים" . השוני העיקרי בין מונופסון למונופול הוא שבמונופול יש לגורם אחד בלעדיות על ההיצע, ואילו במונופסון יש לגורם אחד בלעדיות על הביקוש. המונח "מונופסון" נטבע לראשונה על ידי הכלכלנית הקיינסיאנית ג'ואן רובינסון בשנת 1933 .

במצב של מונופסון יש לגורם אחד שליטה מלאה או כמעט מלאה בביקוש למוצר או שירות — שהוא לרוב עבודה או מוצר ייחודי — מה שמקנה לו שליטה מסוימת במחיר המוצר או השירות ובכמותו. התרחשות טיפוסית במצב כזה מתבטאת בהקטנת הכמויות שאותן רוכש המונופסוניסט (בעל המונופסון), כדי לגרום למוכר או למוכרים להוריד את מחיריהם. כך, לדוגמה, ממשלה שהיא הקונה היחיד לכלי נשק מתוחכם, יכולה לאיים בצמצום כמויות הרכישה, כדי לגרום למוכר או למוכרים להוריד את המחיר ליחידה של כלי הנשק. דוגמה טיפוסית אחרת יכולה לשמש חברת החשמל לישראל, שהיא גם מונופול בתחום שיווק החשמל לצרכן, היכולה לאיים או ליישם צמצום ברכישת דלק מסוג מסוים, כדי לגרום למוכרי אותו דלק להוריד את מחירו או לספקו בתנאים נוחים יותר. מצב זה מביא, בשוק מונופסוניסטי, לצמצום בכמויות הקנייה ולהפחתת המחיר בהשוואה לשוק תחרותי משוכלל.

תיקון כשל השוק באמצעות רגולציה

מונופסון, בדומה למונופול, מאופיין ככשל שוק. כדי לתקן את אי היעילות הנגרמת כתוצאה מקיומו של כוח מונופסוני, נוהגות ממשלות להתערב באופן רגולטורי, באמצעות קביעת רצפת מחירים חוקית, המונעת מן המונופסוניסט להשתמש בכוחו כדי להוריד את מחירי הקנייה, ומסלקת את התמריץ להקטין את הכמויות שהוא רוכש. כך, לדוגמה, שיטה של מכרזים ממשלתיים עשויה לקבוע מחירי מינימום וכמויות מוגדרות של המוצר שיירכש; או לקבוע את תנאי ההפעלה של תחנות־כוח ומפתח למחירי הדלקים שיירכשו עבורן. באופן תאורטי, כאשר רצפת המחיר אינה גבוהה מדי, אמור המונופסוניסט להתייחס למחיר זה כנתון, ולהגדיל את היקף רכישותיו. לעומת זאת, כאשר מחיר הרצפה גבוה מדי, יפחית המונופסוניסט את רכישותיו ואי היעילות תשוב ותתרחש.

בשוק העבודה, שבו הקונים הם המעסיקים והמוכרים הם המועסקים, שואפים המעסיקים לקנות את העבודה במחיר זול יותר מהתפוקה שהם עשויים להפיק מהעובדים. יכולתו של המעביד להוריד את המשכורות שהוא משלם לעובדיו — מה שכונה על ידי פיגו "פער הניצול" — מוגבלת על ידי גמישות היצע העבודה. כלומר, כאשר המעביד מוריד את שכר העבודה שהוא מוכן לשלם לעובדיו, הוא מגדיל את הכדאיות של החלופות, כששיעור ההגדלה הוא מידת הגמישות של היצע העבודה. לדוגמה, אם המעביד יוריד את שכר העבודה שהוא מציע לאפס, לא יהיו לו עובדים כלל. אם הוא יוריד את שכר העבודה למחצית מגובהו הנוכחי, תגדל הכדאיות מנקודת מבטם של העובדים לחפש פתרונות אחרים, כמו עבודה במקום אחר, שינוי מקצוע, וכדומה. קיומם של מונופסונים בשוק העבודה נחשב להצדקה לקיומם של ארגוני עובדים וחוקי שכר מינימום, שמטרתם לקבוע רצפה מלאכותית שתבטל את הנמכת השכר שמחולל המונופסון. פתרונות מסוג זה נפוצים במיוחד במקומות שבהם נטען כי אין חלופה למונופסון.

מחקרים על קיום מונופסון בשוק העבודה

מספר מחקרים ניסו לברר האם קיימת נטייה מונופסוניסטית או "אוליגומונופסוניסטית" — מצב שבו ישנו מספר קטן של מעסיקים הפועלים כמעין קרטל — בשוקי עבודה שונים. בשוק העבודה בכללו, מוסברת השפעה מונופסונית בקושי הכרוך במעבר מעבודה לעבודה, ובמיוחד בתחומי התמחות מסוימים. קושי זה אמור, לפי התאוריה המקובלת, להגביל את גמישות שוק העבודה. על־פי התאוריה המקובלת, השיעור המצופה של פער בין התפוקה המצופה וגובה השכר המשולם הוא עשרים אחוז. בפועל, עם זאת, נמצא כי בשוק בכללו יש השפעה מונופסונית מזערית . על פי המודל המונופסוני, הייתה אמורה להתקיים השפעה מונופסונית של ממש ביחס לעובדים בשכר נמוך, וכל המודלים המונופסוניים חזו כי העלאה צנועה בשכר המינימום — שכר הרצפה — אמורה הייתה להביא לגידול בתעסוקה. בפועל, מצביעים רוב המחקרים ורוב החוקרים על קיטון מסוים בתעסוקה, בהתאם למודל התחרותי, מה שהוביל את רוב החוקרים בתחום כלכלת עבודה למסקנה כי האפקט המונופסוני אינו קיים או שהוא זעיר .

שוק אחד שנתפש כשוק מונופסוניסטי קלאסי הוא שוק האחיות בבתי החולים, אך מחקרים עדכניים מצביעים על־כך שאין לתפישה יסוד ממשי וכי גובה השכר אינו משקף מקרה מונופסוניסטי טיפוסי . מחקרים נוספים בוצעו ביחס לשוק ההוראה, שאף הוא תואר בספרות מוקדמת יותר כדוגמה לשוק מונופסוניסטי טיפוסי. גם כאן מצביעים מחקרים עדכניים על כך שיש "לדחות את המודל המונופסוניסטי בהתייחס לשוק ההוראה"

הדוגמה הקלאסית למונופסון — זו של עיר מבודדת שבה יש מעסיק אחד — עוגנה תמיד בדוגמת ערי המכרות של סוף המאה התשע־עשרה ותחילת המאה העשרים, שבהן היה מעסיק בודד (בעל המכרה, שהיה לעיתים גם בעליהם של עסקים נוספים בעיירה), שניצל את מעמדו המונופסוני כדי לשלם שכר נמוך מאד לעובדים במכרות. יכולתם של העובדים למצוא תעסוקה חלופית הייתה מוגבלת מאד בגלל בידודן של אותן עיירות והעלות הגבוהה של תעבורה.

מחקרים שנעשו בתחום זה לא מצאו עדות ממשית לכך ששכרם של העובדים בערי המכרות היה נמוך בהשוואה לחלופות, או שהתקיים אפקט מונופסוני משמעותי כלשהו. פישבק, כלכלן עבודה, שחלק מהתמחותו היא בתחום ערי המכרות, הראה כי במובנים מסוימים היו עלויות המחיה בערי המכרות נמוכים יותר — למשל, בזכות אספקת המגורים על ידי בעל המכרה — ומחקרים אחרים הראו כי קצב התחלופה של עובדים במכרות היה גבוה, עובדה המצביעה על־כך שהעובדים לא היו כפותים בפועל למקום העבודה. בואל הראה, לדוגמה, כי בערי המכרות באפלצ'ים שבמערב וירג'יניה, חיו 79 אחוז מכורי הפחם בשנות העשרים של המאה העשרים בעיירות מכרה, אך לבעלי המכרות היה כוח מוגבל מאד ביחס לעובדיהם, והאפקט המונופסוני בפועל היה זעיר בהשוואה למצופה על־פי המודל המקובל .

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0