מחנה המעבר מכלן
מחנה המעבר מֶכֶלֶן (Mechelen) שימש את גרמניה הנאצית לאיסוף יהודי בלגיה לקראת שילוחם למחנות ריכוז והשמדה במזרח אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה. המחנה החל לפעול ב-27 ביולי 1942 ונסגר בחודש ספטמבר 1944.
הקמת המחנה
בקיץ 1942 התכונן שלטון הכיבוש הגרמני בבלגיה לשילוח יהודי המדינה להשמדה במסגרת תוכנית הפתרון הסופי. מאז תחילת הכיבוש ב-1940 כלאו הגרמנים יהודים במחנה המעצר שהקימו במבצר ברֶנדונק (Fort van Breendonk), אך עתה הקימו מחנה לשם ריכוז היהודים המיועדים לשילוח בעיר מכלן (Mechelen). העיר בת 60,000 התושבים נחשבה כמצויה במיקום אידיאלי למטרה זו. היא נמצאת במחצית הדרך בין בריסל לבין אנטוורפן, שתי ערים שבהן התגוררה מרבית האוכלוסייה היהודית בבלגיה, והיה לה חיבור נוח של מסילות רכבת לכיוון מזרח.
מחנה המעבר הוקם בקסרקטין הצבאי דוסן דה סן ז'ורז' (Dossin de St. Georges). מבנה הקסרקטין, אשר נבנה בשנת 6175 על ידי שלטון הקיסרית האוסטרית מריה תרזה, היה ממוקם באזור מיושב בצפיפות של העיר, ליד הנהר דיילה (Dijle). המבנה היה בעל תבנית מלבנית, בעל חצר פנימית, והיו בו שלוש קומות. הוא הוקף בתיל דוקרני.
מרבית אנשי סגל המחנה היו גרמנים, בתוספת מספר אנשי כוח עזר פלמים. המחנה נמצא באופן רשמי תחת פיקודו של פיליפ שמיט, מפקד מבצר ברֶנדונק. מפקד המחנה בפועל היה קצין האס אס רודולף שטקמן.
סגל המחנה התעלל בעצורים בו, ואספקת המזון להם הייתה מצומצמת. ארגון יהודי בלגיה (AJB) ארגן משלוחי חבילות לעצורים. ככלל נשארו העצורים זמן קצר ביותר בדוסן, עד לארגון טרנספורט. הם נקלטו במחנה ונרשמו בידי פקידים יהודים תחת השגחת האס אס. הרכוש האישי הוחרם, ביניהם כסף, תכשיטים, תעודות אישיות וצילומים. החל משנת 1943 שהו יהודים במחנה זמן ממושך בהרבה מאחר שהגרמנים לא הצליחו לאסוף די יהודים לטרנספורט.
השילוחים מן המחנה
קבוצת היהודים הראשונה הגיעה למחנה מאנטוורפן ב-27 ביולי 1942. בין אוגוסט לדצמבר 1942 יצאו מן המחנה מדי שבוע שני משלוחים של כאלף יהודים כל אחד אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. בין 4 באוגוסט 1942 לבין 31 ביולי 1944 יצאו מהמחנה לפולין 25,257 יהודים ב-28 רכבות; מרביתם הגדול נשלחו לאושוויץ-בירקנאו, להוציא מספר גברים צעירים שהוצאו מהטרנספורט בעיירה קוזל בשלזיה עלית ויועדו למחנות עבודה, כגון ביסמרקהוטה, בלכהמר ואחרים, שבמרוצת הזמן הפכו למחנות משנה של אושוויץ. אחוז הניצולים מקרב יהודים אלה היה גבוה (קרוב ל-10%) ביחס לאחוז הניצולים בקרב שאר היהודים שהורדו באושוויץ (קרוב ל-5%[דרוש מקור]). יש לציין כי קרוב ל-5,000 יהודים נוספים מבלגיה, חלקם פליטים יהודים מגרמניה, שוגרו להשמדה ממחנה דרנסי שבצרפת.
כ-500 מהמגורשים הצליחו להימלט מטרנספורטים שונים. רבים ברחו מהטרנספורטים "הכפולים" (14-15, 16-17), שהחזירו גברים ממחנות העבודה של ארגון טוט בצפון צרפת למכלן במטרה למלא את המכסות החסרות של יהודים מגורשים למזרח מבלגיה. ככל הנראה הובטח לגברים אלה שהם חוזרים לביתם, אולם עם הגיעם לתחנת הרכבת במכלן הם המתינו זמן רב בתוך הקרונות. לאחר שנוכחו לדעת כי הרכבת פנתה מזרחה אל עבר הגבול הגרמני, קפצו יהודים רבים מטרנספורטים אלה.
באפריל 1943 ניסו 231 יהודים להימלט מרכבת שילוח (הטרנספורט העשרים). חיילי הליווי של הרכבת ירו ב-26 מהם, 90 נתפסו, אך 17 הצליחו להימלט. בסה"כ נמלטו 115 יהודים מאותו טרנספורט, רובם ללא קשר לפעולה. רבים מהם היו אנשי מחתרת שקפצו מהרכבת מאחר שרוכזו במספר קרונות, הודות לשינוי הרישומים על ידי פקידה יהודית בדוסין, וצוידו בכלי עבודה שנגנבו מקסרקטין דוסן.
הגרמנים סגרו את מחנה מכלן בספטמבר 1944, כאשר התקרבו למקום צבאות בעלות הברית. במנוסתם, השאירו הגרמנים עותק של רשימת כל 28 הטרנספורטים ממכלן בעיר הסלט (Hasselt).
מאוקטובר 1944 שימש מבנה המחנה את שלטונות בלגיה למשך תקופה שמשכה אינו ידוע כמחנה מעצר שבו הוחזקו בלגים שנחשדו בשיתוף פעולה עם כוחות הכיבוש הגרמניים.
מבנה הקסרקטין עדיין עומד כיום על תילו. חלק ממנו משמש למגורים אזרחיים לאחר ששופץ. בחלקו האחר שוכן המוזיאון היהודי של הגירוש וההתנגדות במלחמת העולם השנייה [Joods Museum van Deportatie en Verzet]. מוזיאון זה עבר שיפוץ והרחבה ונפתח מחדש לציבור ב-2012[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
25519686מחנה המעבר מכלן
- ^ Jewish Museum of Deportation and Resistance, Tracesofwar (באנגלית)