מחלת מנייר

מחלת מנייר (Ménière) היא הפרעה במערכת שיווי המשקל הנגרמת ממחלת האוזן הפנימית. היא תוארה לראשונה על ידי הרופא הצרפתי ד"ר פרוספר מנייר בשנת 1861.

שלבי המחלה

בשלב הראשון: שלב פלוקטואטיבי- תנודתי. בשלב זה החולה סובל מירידה בשמיעה, כאשר לאחר ההתקף מצב השמיעה יכול לחזור לקדם התקפי. כמו כן, החולים סובלים מטנטון ואטימות- המאפיין העיקרי של שלב זה. בשלבים מתקדמים של המחלה- שלב פרוגרסיבי- תחושת האטימות פוחתת, והלקוי בשמיעה הינו קבוע. החולים סובלים מהתקפים של סחרחורת סיבובית (ורטיגו true), חוסר שווי משקל, ליקוי שמיעה מתקדם, טיניטוס, ותחושת אטימות באוזניים. הסחרחורת בלתי צפויה וההתקפים יכולים להיות קלים או חמורים, עלולים להמשך שעות עד ימים, ולעיתים להיעלם אפילו למשך שנים. בזמן הסחרחורת החולה עלול לחוש בחילה, להקיא ולהזיע, ולעיתים אף ליפול בשל ההפרעה בשווי המשקל. ההפרעה בשיווי המשקל עלולה לגרום גם לחוסר יציבות ולתחושת ציפה בזמן הליכה. ליקוי השמיעה לרוב בתדרים הנמוכים, בתחילת המחלה אופייני שהליקוי נעלם לאחר ההתקף, כלומר ליקוי שמיעה זמני, אולם במשך השנים השמיעה נפגעת באופן קבוע. לעיתים סובלים החולים גם מהיפראקוזיס ותחושה של עוות הצלילים. אצל מרבית החולים מופיע גם טינטון בדרגות חומרה שונות. הטינטון נוטה להתגבר לפני התקף ועשוי לדעוך לאחריו. רבים מהחולים סובלים מדיכאון תגובתי למחלה, ולעיתים כולל הטיפול התומך במחלה גם כדורים נוגדי חרדה ודיכאון. לרוב המחלה מחמירה עם השנים אך מגיעה לשיא מסוים ואז הולכת ודועכת ועוברת מעצמה, אך מותירה נזק קבוע לשמיעה.

אבחון

הגורם למחלה אינו ידוע, אך משערים שמדובר בעודף נוזלים במערכת שווי המשקל, באזור הנקרא שק אנדולימפתי (Endolymphatic sac). מאחר שהמחלה מאובחנת על דרך השלילה, כלומר שוללים מחלות אפשריות אחרות שיכולות לגרום לתופעות דומות, הרי שהאבחון נעשה על פי מהלך המחלה, בדיקת רופא אף אוזן וגרון (אא"ג), בדיקות שמיעה, בדיקות כלליות ובדיקות דם, והדמיה של המוח. כמו כן מתבצע רישום ניד העין ENG, ומבחן קלורי המדגים הפרעות בשיווי המשקל, וגם פוסטורוגרפיה (בדיקת יציבות ממוחשבת), וגם בדיקת כיסא מסתובב. חסר ויטמינים, הפרעה בתפקוד בלוטת המגן, אלכוהול, קפאין ותרופות שונות יכולים לגרום לתופעות דומות של סחרחורת, ולכן חשוב גם לבצע את הברור הרפואי הכללי הכולל בדיקות דם, וגם להימנע מאלכוהול, קפאין, עישון ואורח חיים שעלול לגרום להתקף או להחמירו. לרוב המחלה חד צדדית אך חולים לא מעטים עלולים להיפגע בשתי האוזניים.

טיפול

• טיפול תומך: הטיפול מכוון לתסמינים של המחלה: טיפול תרופתי בסחרחורות בהקאות ובבחילות, פיזיותרפיה של מערכת שווי המשקל, טיפול בטיניטוס ובהיפראקוזיס, התאמת מכשירי שמיעה וגם לסובלים מחוסר יציבות וקשיי הליכה - ניתן להיעזר בהליכון, רולטור או מקל הליכה בעל ארבע רגליים ובמקרים קשים יותר - ניתן להיעזר בכיסא גלגלים, וטיפול פסיכולוגי תומך לפי הצורך. מאחר שמניחים שעודף נוזלים במערכת שווי המשקל גורם להתקפים, על החולים להקפיד על דיאטה דלת מלח, ולעיתים הם מקבלים גם תרופות המפחיתות את כמות הנוזלים בגוף (diuretics). בנוסף עליהם להימנע כאמור מכל אותם חומרים שעלולים לגרום להתקף, כמו קפאין, אלכוהול ועישון. חולים רבים סובלים גם מאלרגיה, וחשוב לטפל באלרגיות במקביל, ואם ניתן על ידי חיסונים.
• טיפול תרופתי: תרופות נוגדות בחילות והקאות, מפחיתות נוזלים (דיורטיקה), סטרואידים ונוגדי אלרגיה (antihistamines).
• טיפול פולשני או ניתוחי:
  • הזרקת תרופות אוטוטוקסיות הפוגעות במנגנון שווי המשקל באוזן הפגועה, כך שהגוף ישאר עם מערכת שווי משקל אחת תקינה, ויסתגל למצב החדש.
  • החדרת צינורית אוורור והפעלת לחץ פולסטילי על האוזן
  • ניקוז השק האנדולימפתי
  • חיתוך סלקטיבי של עצב שווי המשקל בצד החולה

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

אופי הלקוי השמיעתי:

בשלב הראשון- ירידה בתדרים הנמוכים בעיקר, פיקיניג אודיוגרם סביבות תדר 2000 הרץ וייתכן גם מרכיב הולכתי קל- עליה של 10 דיבי בשתי תדירויות רצופות.

בשלב השני- ירידה סנוסורינויראלית קבועה.

ניתן לאבחן על ידי טסט גליצרול- אפקטיבי במיוחד בשלב הראשון של המחלה, לא ניתן לבדיקה במצב של רמיסיה.