היפראקוזיס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
היפראקוזיס
Hyperacusis
קישורים ומאגרי מידע
DiseasesDB 29099
MeSH D012001
סיווגים
ICD-10 H93.2

היפראקוזיס (Hyperacusis) היא תופעה של רגישות יתר לרעש, או חוסר סבילות לרעשים.

החולים הסובלים מהיפראקוזיס מגיבים באי-נוחות וכעס לרעשים שאינם חזקים במיוחד. במקרים קיצוניים החולים נמנעים מפעילות משפחתית וחברתית, ונוטים להסתגר ומשתמשים לעיתים קרובות באטמי אוזניים. התופעה יכולה לגרום למתח רב ועצבנות, וב-85% מהמקרים החולים סובלים גם מטיניטוס.

לפעמים נוספת גם תופעה של מיסופוניה, כלומר אי-סבילות לקולות מיוחדים, בלי קשר לעוצמתם, לרוב, קולות המופקים על ידי בני אדם כמו רעשי אכילה, נשימה, כחכוחי גרון ועוד.

במקרים רבים סובלים החולים דווקא מליקוי שמיעה (חרשות) - ותופעת ההיפראקוזיס מקשה מאד על שיקום השמיעה. על פי מחקרים בעולם, הטיפול המתאים במיוחד להיפראקוזיס הוא TRT, שהוא טיפול הדומה בעיקרון לטיפול בטיניטוס. מאחר שמרבית החולים סובלים גם מטיניטוס, הטיפול דורש התאמה מיוחדת של מכשירי שמיעה או מחוללי רעש מיוחדים, ורק אחרי שיפור בתחושת חוסר הסבילות לרעש מתקדמים לטיפול בטיניטוס. חשוב לעבור בירור אצל רופא אף אוזן גרון ובדיקות שמיעה מכוונות להיפראקוזיס.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0