מחוז שש
מחוז שש (באפריקאנס: Distrik Ses) היה אזור מגורים בקייפטאון, דרום אפריקה, בתקופת האפרטהייד. מעל ל-60,000 מתושבי המחוז גורשו ממנו בכוח במהלך שנות ה-70 ובתיהם נהרסו.
לאחר נפילת משטר האפרטהייד חזרו חלק מהתושבים לבתיהם.
תולדות השכונה
לאחר סיום העבדות בדרום אפריקה בשנת 1833 החלו להתיישב במחוז תושבים רבים, בהם עבדים משוחררים, בעלי מלאכה, סוחרים ומהגרים אחרים, כמו גם מלזים רבים שהובאו כעבדים מאסיה לדרום אפריקה על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית במהלך שליטתה במושבת הכף.
עם תחילת משטר האפרטהייד, לאחר מלחמת העולם השנייה, מחוז שש היה שכונה מעורבת, שהתגוררו בה תושבים צבעוניים, מוסלמים ממוצא מלזי, שחורים מבני הקוסה וכן אפריקנרים, לבנים דוברי אנגלית והודים.
פינוי התושבים
בשנת 1950 נחקק בדרום אפריקה חוק בשם חוק אזורי הקבוצות (אנ') המעגן הפרדה גזעית בשכונות מגורים. עם חקיקת החוק החלה הריסת הבתים במחוז שש. נציגי הממשלה נתנו מספר נימוקים לחוק זה. הם טענו כי אינטראקציה בין-גזעית גורמת לסכסוכים, ולכן נדרשת הפרדה גזעית. כמו כן אמרו שמחוז שש הוא שכונת עוני שיש בה פשע רב, הזקוקה לפינוי ושיקום. למרות הסיבות הרשמיות, רוב התושבים האמינו שהממשלה הייתה מעוניינת בקרקע בגלל קרבתה למרכז העיר ולנמל.
ב-2 באוקטובר 1964 התכנסה ועדה ממשלתית שביצעה תכנון עירוני מחודש למחוז ולמספר שכונות סמוכות. ביוני 1965 הכריז שר השיכון על תוכנית בת 10 שנים לשיקום השכונה, והוקפאו כל עסקאות הנדל"ן במחוז. הוטל איסור של 10 שנים על הקמת בניינים חדשים או שינויי בנייה.
בשנת 1966 קיבל המחוז את שמו הרשמי: "המחוז העירוני השישי של קייפטאון".
ב-11 בפברואר 1966 הכריזה הממשלה על מחוז שש כאזור ללבנים בלבד, במסגרת "חוק אזורי הקבוצות", והתגבר קצב הרס הבתים בשכונה. בתקופה זו נבנו בה כמה בניינים שיועדו ללבנים בלבד. על פי נתונים של מהנדס העיר, ד"ר ס"ס מוריס, בשנת 1966 פונו 33,446 תושבים, מתוכם 31,248 שחורים וצבעוניים. עד שנת 1975 פונו כ-20,000 תושבים נוספים, רובם לבתים שהוקצו עבורם בפרברים של קייפטאון באזור Cape Flats, במרחק של כ-25 ק"מ מהשכונה.
הפינוי הושלם בשנת 1982. מעל ל-60,000 בני אדם גורשו מהשכונה וכמעט כל בתיה נהרסו, למעט מספר כנסיות ומסגדים. בתים בודדים שלא נהרסו נמכרו לתושבים לבנים. אולם תוכניות השיקום של הממשלה לא יצאו לפועל עקב לחץ בינלאומי ופעילות של ארגוני זכויות אדם בדרום אפריקה. ממשלת האפרטהייד הקימה במחוז מעט מאד מבנים, בהם אוניברסיטת קייפ לטכנולוגיה, שנועדה ללבנים בלבד, ומספר תחנות משטרה. רוב שטח המחוז נשאר שומם עד היום.
שיבת התושבים
לאחר נפילת האפרטהייד ב-1994 הכירה ממשלת דרום אפריקה בתביעות הנדל"ן של התושבים שהתגוררו בשכונה, והם הורשו לבנות מחדש את בתיהם.
בשנת 2003 החלה בנייה מחודשת לתושבים המקוריים של השכונה, חלקם מעל גיל 80. ב-11 בפברואר 2004, בדיוק 38 שנים לאחר החלטת הממשלה על שינוי ייעוד המחוז, מסר נלסון מנדלה, נשיא דרום אפריקה לשעבר, את המפתחות לתושבים הראשונים שחזרו, אבראהים מוראט, בן 87, ודן נדזבלה, בן 82. כ-1,600 משפחות שבו לשכונה במהלך שלוש השנים הבאות.
הוקמה ועדת בדיקה ייעודית לצורך בירור טענות נדל"ן של תשובי השכונה המקוריים. בשנת 2006 חל סכסוך בין חברי הוועדה לעיריית קייפטאון, אולם כעבור זמן מה יושרו ההדורים.
מוזיאון מחוז שש
בשנת 1994 נפתח מוזיאון מחוז שש, המשמש כאנדרטה לקהילה שהתגוררה בו, וכמקום מפגש ומרכז קהילתי. המוזיאון ממוקם במבנה ששימש ככנסייה ומתעד את אירועי תקופת האפרטהייד ומתאר את התרבות וההיסטוריה של המחוז לפני הפינוי. בקומת הקרקע מוצגת מפת רחובות גדולה של מחוז שש, עליה ציינו בכתב יד תושבים לשעבר היכן היו בתיהם. במוזיאון מוצגים שלטי רחוב מהמחוז הישן, תצוגות המתארות את ההיסטוריה וחיי היומיום של המשפחות שהתגוררו בשכונה, ותיאור תהליכי החקיקה שהובילו לפינוי ולהרס הבתים.
סיפורו של מחוז שש תואר ביצירות תרבות ואמנות רבות בדרום אפריקה. רומנים נכתבו על רקע האירועים במחוז, מספר ציירים ציירו את נופיו, והצגות תיאטרון סיפרו את ההתרחשויות. מספר מוזיקאי ג'אז התגוררו בו, וכתבו שירים על החיים בשכונה ועל המאבק נגד גירוש התושבים.
סרט המדע הבדיוני "מחוז 9" בבימויו של ניל בלומקאמפ מתרחש בשכונה דמיונית של יוהנסבורג, בהשראת האירועים שהיו במחוז שש.
קישורים חיצוניים
- מוזיאון מחוז שש בקייפטאון, דרום אפריקה, באתר "אדמה - מסעות וטיולים", אוגוסט 2016
- The District Six museum is more than just a museum, it’s living history, באתר "The Daily Vox", 7 בדצמבר 2020 (באנגלית)
33323464מחוז שש