מוריס באבו
 |
מוריס בָּאבוֹ (Maurice Bavaud; 15 בינואר 1916 - 14 במאי 1941) סטודנט לתאולוגיה ממוצא שווייצרי אשר ניסה להתנקש בחייו של אדולף היטלר בשנת 1938, נכשל, והוצא להורג.
קורותיו
באבו נולד כבן הבכור למשפחה קתולית אדוקה בת שישה ילדים בעיירה נשאטל במערב שווייץ. הוא למד בבית ספר פרטי, סיים הכשרה כשרטט טכני ובמשך שלוש שנים עבר הכשרה כמיסיונר בעיירה סן-בריו במערב צרפת. הוא הפסיק את הכשרתו בשנת 1938 ושב לשווייץ. לא ברור מתי החל בתכנון ההתנקשות באדולף היטלר, אולם הוא שיתף את חברו, סטודנט צרפתי בשם מרסל גרבואיי (Marcel Gerbohay), בתוכניותיו. ב-9 באוקטובר 1938 יצא, מבלי להודיע לאיש, ועלה על הרכבת לגרמניה. בתחילה שהה במינכן ובברכטסגאדן, כאשר עקב אחר מקום הימצאו של היטלר על פי הכתוב בעיתונים, והתאמן בירי באקדח מסוג שמייסר. לבסוף החליט לבצע את ההתנקשות ב-9 בנובמבר, יום השנה ה-15 לפוטש בבית הבירה. ביום זה ערכו הנאצים כל שנה עצרת זיכרון ותהלוכה במרכז מינכן ובשיאה היה היטלר מניח זר פרחים ממול הפלדהרנהלה לזכר זכר הנאצים שנהרגו בפוטש.
באבו התחזה לנאצי אדוק, והצליח לתפוס מקום בשורה הראשונה של המריעים להיטלר, משם התכוון לירות בהיטלר באקדח שהחביא במעילו. בעת המצעד היה היטלר רחוק מדי, מוקף באנשי אס אה, וסביב באבו עמדו נאצים רבים וידיהם מורמות להצדעה במועל יד. באבו לא הצליח לירות. במהלך הימים שלאחר מכן המשיך באבו לעקוב אחר היטלר, אולם לא הצליח להתקרב אליו. לבסוף התייאש ועלה על הרכבת לפריז, אולם כיוון שנותר ללא כסף, לא רכש כרטיס. במהלך ביקורת הכרטיסים נתפסו ברשותו אקדחו ומסמכים מרשיעים וכיוון שהיה אזרח זר הועבר לידי הגסטפו. להגנתו טען באבו שהוא חובב נשק. הוא נשפט תחילה באאוגסבורג בדצמבר 1938, נמצא אשם בנסיעה ללא כרטיס ובאחזקת נשק ללא רישיון ונידון לחודשיים ושבוע מאסר.
בעת שישב במאסר התעמקו חוקרי הגסטפו במסמכים של באבו. בין היתר נמצא מכתב שזייף באבו מאת שר החוץ של צרפת, שבו התכוון באבו להשתמש על מנת להתקרב להיטלר. באבו הודה בניסיונו להרוג את היטלר, כפי הנראה לאחר שעונה, אך מכיוון שהגסטפו סירב להאמין כי פעל לבד, ולא היה חלק מקשר קתולי לרציחתו של היטלר, נמשכו הליכי המשפט כנגדו חודשים רבים. באבו טען כי המניע לפעולתו היה כי היטלר הוא סכנה לאנושות בכללותה, לעצמאות שווייץ ולקתולים בגרמניה.
הדיפלומטים השווייצרים בגרמניה לא עשו כל מאמץ להציל את באבו. השגריר השווייצרי בגרמניה, האנס פרוייליכר, גינה את מעשהו במכתב לממונים עליו ואף טען שמדובר במעשה בזוי. הוא סירב להעניק לבאבו סיוע קונסולי כלשהו הנהוג במקרים דומים. באבו נדון למוות והוצא להורג באמצעות הגיליוטינה בכלא פלצנזה בברלין ב-14 במאי 1941.
לאחר מותו
לאחר מלחמת העולם השנייה נעשו ניסיונות על ידי אביו של באבו לטהר את שמו. ב-12 בדצמבר 1955 נשפט באבו מחדש לאחר המוות על ידי בית משפט גרמני, ועונשו הומתק מעונש המוות לחמש שנות מאסר בטענה כי חייו של היטלר מוגנים על ידי החוק כחייו של כל אחד אחר. בשנת 1956 הפך בית משפט גבוה יותר החלטה זו, טיהר את שמו של באבו, והורה על תשלום פיצויים בסך 40,000 מרק גרמני למשפחתו של באבו. בשנת 1998 החליטה המועצה הפדרלית של שווייץ כי "שווייץ, לרבות משלחתה הדיפלומטית בברלין, לא פעלה באופן מספיק במהלך מלחמת העולם השנייה לטובת המתנקש בהיטלר מוריס באבו".
מניעיו של באבו אינם ברורים עד היום. משפחתו תיארה אותו כצעיר חולמני ורודף שלום. המחזאי רולף הוכהוט תיאר את באבו בצבעים אידיאליים בשנת 1976 כ"וילהלם טל החדש". בשנת 1980 פרסם קלאוס אורנר תיאור פחות הירואי, ובו ניתח את דמותו של באבו מבחינה פסיכולוגית. ישנם, כהיסטוריון ריצ'רד אוברי, המתארים את באבו כקיצוני-דתי, שסבר כי נשלח על ידי האל לרצוח את היטלר בשל כך שאינו מתנגד תקיף לקומוניזם.
במאי 2011, לרגל 70 שנים להוצאתו להורג, ערכה אוניברסיטת נשאטל סימפוזיון לזכרו. במסגרת האירוע נחנכה גם מצבת זיכרון בעיירה אוטריב (Hauterive).
ראו גם
- גאורג אלזר - גרמני שניסה להתנקש בחייו של היטלר בדיוק שנה לאחר ניסיונו של באבו.
- ההתנגדות הגרמנית לנאציזם
- רשימת תוכניות התנקשות באדולף היטלר
לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוריס באבו |
- ריצ'רד אוברי, הדיקטטורים, הוצאת עם עובד, 2006, עמ' 299.
קישורים חיצוניים
31062102מוריס באבו