מוקואה

מוקואה
Mocoa
סמל מוקואה	דגל מוקואה
מדינה	קולומביה
מחוז	פוטומאיו
תאריך ייסוד	1563
גובה	604 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	43,731 (2017)
קואורדינטות	01°09′00″N 76°38′51″W / 1.15000°N 76.64750°W
אזור זמן	UTC -5
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קולומביה רגילה) בוגוטה מדיין קאלי ברנקייה קרטחנה סנטה מרתה לטיסיה ונצואלה ברזיל פרו אקוודור פנמה קוסטה; ריקה; ניקרגואה הים הקריבי האוקיינוס; השקט; מוקואה ; מיקום הרשות המקומית (באדום) במחוז פוטומאיו

מוקואה (בספרדית: Mocoa) היא בירת מחוז פוטומאיו בקולומביה. העיר נמצאת בצפון-מערב המחוז, בקרבת הגבולות עם מחוזות נריניו וקאוקה ובמרחק של כ-600 קילומטרים דרום-מערבית לבוגוטה, בירת קולומביה. ברשות המקומית מתגוררים 43,731 תושבים, מתוכם 36,052 בעיר עצמה (הערכה ל-2017).^[1] בהתאם לכך מוקואה היא בירת המחוז היחידה בקולומביה שאינה העיר המאוכלסת ביותר במחוז, תואר השמור לפוארטו אסיס.

היסטוריה

העיר נוסדה על ידי הקפיטן גונסלו דה אבניאדו ב-1563 תחת השם "סן מיגל דה אגרדה דה מוקואה".

ב-1630 העיר סבלה מתקיפות חוזרות ונשנות של בני השבט הילידי אנדקי (Andaquí), שכמעט גרמו לחורבן מוחלט שלה. בעקבות כך הוחלט להזיז את העיר למיקומה הנוכחי, על גדות נהר מוקואה ובקרבת נהרות מולטו וסנגויאקו.

ב-1857 נוצרה טריטוריית קקטה בחלקים הדרומיים והמזרחיים של קולומביה המודרנית שהייתה חלק מרפובליקת גרנדה החדשה ומוקואה הפכה לבירת הטריטוריה. הטריטוריה המשיכה להתקיים גם כשהרפובליקה הפכה לארצות הברית של קולומביה, אלא שהיא עברה לשלטונה של המדינה הפדרטיבית קאוקה. ב-1886 ארצות הברית של קולומביה הפכה לרפובליקת קולומביה והטריטוריה בוטלה והפכה לחלק ממחוז קאוקה. ב-1912 נוצרה הקומיסריה (יחידה דומה למחוז אך במעמד פחות יותר ותחת שליטה הדוקה יותר של השלטון המרכזי) של פוטומאיו, שכללה גם שטחים ממחוז אמסונאס המודרני, שמוקואה הייתה בירתה.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 האזור עבר לשליטת מחוז נריניו והקומיסריה בוטלה, אך כעבור כמה שנים היא חזרה להתקיים במתכונת מצומצמת שכללה רק את שטחי מחוז פוטומאיו העתידי. ב-1968 הקומיסריה קיבלה מעמד דומה יחסית של אינטנדנסיה. ב-1991 שודרג מעמד האינטנדסיה למחוז, שמוקואה המשיכה להיות בירתו.

בלילה שבין 31 במרץ ו-1 באפריל 2017, לאחר חודש גשום בצורה חריגה, הנהרות בקרבת העיר עלו על גדותיהם וגרמו למפולת בוץ קטלנית. במפולת, שהוגדרה כאחד מאסונות הטבע הקטלניים בתולדות קולומביה, נהרגו מעל ל-300 בני אדם, מאות בני אדם נוספים נפצעו או נעדרו ונגרמו נזקים כבדים לרכוש ולתשתיות.^[2]