מועצת החמש מאות
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 | |
 | |
| מדינה | הרפובליקה הצרפתית הראשונה |
|---|---|
| סוג | בית תחתון |
| בתים | בית בפרלמנט דו-ביתי |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות | 31 באוקטובר 1795 – 10 בנובמבר 1799 (4 שנים) |
| רשות קודמת | הוועידה הלאומית (קונבנט לאומי) |
| רשות יורשת | הגוף המחוקק |
| הרכב | |
| מספר מושבים | 500 |
| בחירות | |
| שיטת בחירות | זכות הצבעה כללית לגברים לפי רמת רכוש |
| משכן | |
|
אולם ההרכיבה (מנז') על יד ארמון טווילרי, כיום רחוב ריבולי ארמון בורבון | |
מועצת החמש מאות (בצרפתית: Le Conseil des Cinq-Cents הייתה אחד משתי האספות המחוקקות הצרפתיות בימי הדירקטורט או ה"דיקרטוריון" לצד מועצת הזקנים. הוא הוקם על ידי חוקת השנה השלישית שאומצה על ידי הריאקציה התרמידורית ב-22 באוגוסט 1795 ונכנסה לתוקף ב-23 בספטמבר 1795. מועצת החמש מאות ישבה החל מ-9 באוקטובר 1795 באולם המנז', במקום הנמצא כיום ברחוב ריבולי בפריז, ואחרי 21 בינואר 1796 עברה לארמון בורבון. חוקת השנה השלישית כוננה שלטון פרלמנטרי דו-ביתי שכלל את:
- מועצת החמש מאות – בית תחתון או אספה מחוקקת לקריאה ראשונה.
- מועצת הזקנים – בית עליון, שבדק את הצעות החוק בקריאה שנייה.
אחרי הפיכת 18 בברימר ששמה קץ לדירקטורט, מועצת החמש מאות פוזרה על ידי בונפרטה. חלק מסמכויותיו עבר לידי הטריבונט.
אף -על-פי שהטקסט שאב השראה מחוקת 1791, שהנהיגה הפרדה קפדנית של הרשויות, הרשות המבצעת יוצגה על ידי הדירקטוריון והייתה כפופה לרשות המחוקקת, המיוצגת על ידי הפרלמנט. ב-4 בפלוריאל (23 באפריל 1795 הטילה הוועידה הלאומית על ועדה לערוך פרויקט לחוקה החדשה, לימים חוקת 5 פרוקטידור בשנה השלישית.
נסיבות הקמתו
ב-10 – 13 באוגוסט 1792 האספה הלאומית המחוקקת ביטלה את המשטר המלוכני. המלך המודח לואי השישה עשר נשלח לכלא. ב-21 בספטמבר 1792 פינתה האספה הלאומית את מקומה לוועידה הלאומית. ב-6 באפריל 1793 הוועידה הקימה את הוועד לשלום הציבור: הרשות המבצעת חמקה מפיקוח הרשות המחוקקת, מה שבישר את התחלת הטרור הגדול. דיקטטורת שהושכנה על ידי הוועידה הסתיימה ב-9 בתרמידור בשנה השנייה למהפכה על ידי הדחתו של רובספייר. הוועד לשלום הציבר שפעל כממשלה מהפכנית, פוזר על ידי אנשי תרמידור. הושהתה החוקה המונטניארדית שנועדה להיכנס לתוקפה, אולם התרמידוריאנים שחששו מפני תגובת המועדון היעקוביני ודחו כל רעיון של דמוקרטיה ישירה, העדיפו חוקה חדשה . אף-על-פי שהתוכן שלה קיבל השראה מחוקת 1791 שהפרידה בקפידה בין הרשויות, הרשות המבצעת המיוצגת על ידי הדירקטוריון הייתה כפופה לרשות המחוקקת המיוצגת על ידי הפרלמנט. ב-23 באפריל 1795 או לפי לוח השנה המהפכני, 4 בפלוריאל בשנה השלישית, הטילה הוויעדה על ועדה חדשה את המשימה לערוך הצעה לחוקה חדשה.
בואסי ד'אנגלא הציג את העיקרון:"החמש מאות הם הדמיון של הרפובליקה, "הזקנים" הם שכלה". לפי רעיון של סיאייס, לשיטה היו שני מקורות:
- אחד היה חיקוי של מועצת אתונה העתיקה, הבולה, גם היא מועצת חמש מאות, שתפקודה ההרמוני היה ערב לדמוקרטיה היוונית.
- מצד שני היא שאבה השראה מהשיטה האנגלית, התקפה גם בימינו, לפיה פועלים שני בתי פרלמנט או שתי קמרות:הבית התחתון (בית הקומונות או בית הנבחרים) והאספה העליונה (בית הלורדים): שניהם נועדו להפעיל משקל -נגד זה כלפי זה וביחד על הרשות המבצעת, לשמש כלי מניעה לצעדים הקיצוניים כמו אלה שידעה זה עתה המהפכה.
כתגובה לשלטון הטרור המהפכני החוקה החדשה מ-1795 קבעה צמצום בזכויות ההצבעה לפי שיטת ה"בחירות הצנזיטריות". הונהגה הצבעה עקיפה באמצעות "אלקטורים". בעקבות העלאת סף המינימום בגובה המיסים ששולמו על ידי בעלי זכות ההצבעה, מספר המצביעים (רק זכרים) ירד מ-שבעה לחמשה מיליון. מצד שני, הזכות להיבחר הוגבלה לקבוצה עוד יותר קטנה של משלמי מיסים בסכום גבוה. הפרלמנט נבחר לשלוש שנים. כל שנה התפטר שליש מסך הנציגים. מקומותיהם התמילאו על ידי בחירות חדשות.
ההרכב סמכויותיה ושיטת תפקודה
המועצה הורכבה איפוא מחמש מאות נציגים שנבחרו מקרב גברים בעלי סף הכנסה מסוים ("בחירות צנזיטריות"), מעל גיל 30 ושחיו לפחות עשר שנים בשטח המדינה. בכל קנטון התכנסו ב"אספות ראשוניות" גברים מעל גיל 21, משלמי מס מעל סף מסוים (בעלי הכנסה מלפחות 150 ימי עבודה) או ששרתו שירות צבאי פעיל בצבא ושהתגוררו בצרפת לפחות שנה אחת על מנת לבחור ב"אלקטור גדול" (grand electeur) אחד למאתיים תושבים. הבוחרים האלה הרכיבו בכל מחוז "אספת בוחרים" שבחרה את נציגי המחוז לגוף המחוקק.[1]
שליש ממושבי מועצת החמש מאות הועמד לבחירות כל שנה. הפרלמנט בהרכבו המלא כולל 755 מושבים.- 500 נבחרים במועצת חמש המאות, 250 במועצת הזקנים (שכללה נבחרים מעל גיל 40 נשואים או אלמנים) ובנוסף 5 הדירקטורים. מתוך ה-755, 711 ייצגו את צרפת המטרופוליטנית ושאר ה-44 באו מהמושבות.
שני בתי הפרלמנט שהיו שותפים בסמכות לחוקק חוקים. על מועצת החמש מאות הוטלה המשימה להצביע עבור החוקים לפני שהועלו לאישור או דחייה על ידי מועצת הזקנים. היא הציגה בפני מועצת הזקנים גם את רשימת המועמדים לחמשת מושבי הדיקרטוריון. במטרה זו מועצת החמש מאות ערכה רשימה של 50 שמות והעבירה אותה להצבעה בפני מועצת הזקנים שבחרה בחמישה מתוכם.
הדירקטורים כמו ה"זקנים" היו גברים מעל גיל 40 ובסיום תפקידם לא יכלו להיבחר מחדש. פרט לקיום הדירקטוריון דמתה שיטה הפרלמנטרית הזאת לשיטה הדו-ביתית הנוכחית בצרפת, שבה פועלים בית נבחרים או אספה לאומית וסנאט.
ב-5 בפרוקטידור השנה ג (22 באוגוסט 1795) אישרה הוועדה לאומית (הקונבנט הלאומי) את החוקה החדשה ואת "צו שני השלישים" ששמרה לחברי הוועדה הלאומית שני שלישים ממושבי שני הבתים, על מנת להבטיח את הבחירה מחדש שלחבריה, את הנצחת המוסדות השלטוניים ובעיקר למנוע את חזרת המלוכנים. החוקה החדשה פיזרה את הוועד לשלום הציבור ואת הוועדות הפועלות והקימה דירקטוריון בן חמישה דירקטורים הכפופים לפרלמנט המורכב משני בתים:מועצת חמש המאות ומועצת הזקנים.
הצו ב-13 בפרוקטידור השנה ג (30 באוגוסט 1795 קבעה את תנאי זכות ההצבעה ואת הרכבת הגוף הפרלמנטרי הראשון. ב-6 בספטמבר 1795 משאל-עם אישר את החוקה החדשה ואת צו שני השלישים שאושררו אחר כך על ידי צו הקונבנט ב-1 בוונדמיאר השנה ד (23 בספטמבר 1795).
הבחירות לפרלמנט של 1795 התקיימו בין 29-20 ונמיאר השנה ד (21-12 באוקטובר 1795) ובחרו רק ב-394 נבחרים חברי הקונבנט מתוך חמש מאות שהיו אמורים להיבחר – (כ"שני השלישים" מתוך 750 חברי שני הבתים יחדיו) 105 נוספים נבחרו על ידי עמיתיהם שהתכנסו ב"אספת הבחירות של צרפת" ב-3 בברומר בשנה הרביעית (26 באוקטובר 1795) הוועדה הלאומית (הקונבנט) התכנסה בפעם האחרונה לפני סיום קיומה ואישרה חוק אחרון שלפיו על חברי מועצת החמש מאות ללבוש "גלימה ארוכה ולבנה, חגורה כחולה, מעיל בצבע אדום בוהק, הכל מצמר, כמו כן כובע קטיפה כחול".
ב-30 באוקטובר 1795 התכנסו לראשונה מועצת החמש מאות ומועצת הזקנים. ב-1 בנובמבר התכנס הדירקטורט.
קישורים חיצוניים
- דמיטרי קרינסקי – "מועצת חמש המאות" בלקסיקון האנציקלופדי ברוקהאוס-אפרון, כרך ל - א, עמ' 680, 1900, סנקט פטרבורג
- אתר האספה הלאומית של צרפת – מידע – מבוא
הערות שוליים
37735873מועצת החמש מאות