מונפורטה דה למוס

מונפורטה דה למוס (ספרדית: Monforte de Lemos) היא עיר במחוז לוגו בצפון מערב ספרד, הממוקמת בעמק בין הנהרות מיניו וסיל. נהר קאבה, יובל של נהר סיל, חוצה את העיר. הרשות נמצאת בלב אזור המכונה "טרה דה למוס" (אדמת למוס) והיא העיר המרכזית באזור ריביירה סאקרה.

היסטוריה

מן התקופה הפלאוליתית ועד לתקופה הרומאית

האזור סביב העיר מונפורטה יושב זמן רב לפני הכיבוש הרומי, כפי שמעידים ממצאי חפירות ארכאולוגיות המתוארכים לתקופת הברונזה. ההיסטוריה של מונפורטה דה למוס תחילתה בתקופה הפלאוליתית, אז היו באזור מצודות של שבטים קלטיים. השבט שאכלס את אזור מונפורטה היה ידוע בשם שבט למבי, וההתייחסויות הכתובות הראשונות לתושבים אלה נמצאות בכתבי ההיסטוריונים הרומאים פליניוס הזקן וסטראבו, בין השנים 600–900 לפני הספירה. הלמבי התרכזו בגבעת סן ויסנטה. המילה "למוס", המופיעה אף בכינוי האזור "טרה דה למוס", מקורה בשפה הקלטית ופירושה "אדמה לחה ופורייה" ונראה שהיא אף מקורה של המילה הגליציאנית השורשית "לאמה". ממצאים גאולוגיים מצביעים על כך שאזור מונפורטה, היה בתקופות פרה-היסטוריות לגונה גדולה, וראיות לכך נמצאות בחימר האדום הקשה הנמצא בעומק מספר מטרים מתחת לקרקע העיר.

השם "מונפורטה", מלטינית "Mons-Fortis" נוסף בתקופה הרומית. לאחר מכן, הסואבי והוויזיגותים הותירו במקום את רישומם.

מימי הביניים לתקופת הרנסאנס

העיירה נהרסה ככל הנראה במאה ה-8 על ידי הפולשים המוסלמים.^{[דרוש מקור]}

במאה ה -12 העניק רוזן גליציה את העיר לפרולה דיאז, איש אצולה מבית למוס, שבנה את העיר מחדש על חורבותיה. מאותה עת שגשג במונפורטה שוק חקלאי.

בימי הביניים, נוסדה קהילה בנדיקטינית בעיר במנזר סן ויסנטה דל פינו. באותה תקופה נבנו באזור הקרוב לעיר מנזרים רבים, אזור אשר זכה לכינוי "ריביירה סאקרה" ("הגדה הקדושה"), והוא כולל את האזור שבין גדות נהרות סיל ומינו, במקומות בהם חתרו הנהרות קניונים.

מגדל העיר וחומות העיר נהרסו במהלך מלחמות אירמנדיניו במחצית השנייה של המאה ה-15. המורדים דוכאו על ידי רוזן למוס, אשר אילצם לבנות מחדש את הטירה.

בשנת 1883 הגיעה מסילת ברזל לעיר. הפיכת מונפורטה לצומת רכבות סייעה לה להפוך למרכז סחר ותקשורת בגליסיה.

במהלך מלחמת האזרחים בספרד, נמלט ראש העיר הרפובליקני, חואן טיזון, לפורטוגל. קודמו, מיור רוזנדו וילה פרננדז, נהרג על ידי המורדים.

בעשורים הבאים פורקה חלקית תחנת הרכבת במונפורטה, מרכז תקשורת הרכבות הועבר לעיר אורנסה, מפעל הרכבת נסגר והביא לתקופה של דיכאון כלכלי. במאה ה-21 עסקי תיירות הם אחד מענפי הפעילויות הגדלים במונפורטה.

אתרים עיקריים

הבניין הענק של בית הספר של גבירתנו מאנטיגואה והכנסייה במקום, ידוע בכינוי "אל אסקוריאל הגליציאני". הכיכר שלפניו נודעה בשם "קמפו דה קומפניה" ("כיכר האגודה") כאשר הבניין נוהל על ידי הישועים, עד גירושם מספרד. אחריהם נטלו את השליטה במקום הפיירסטים .

בית הספר של גבירתנו מאנטיגואה

בבית הספר נמצא אוסף תמונות של אמנים כמו אל גרקו ואנדראה דל סארטו. בבניין מבנה מדרגה מונומנטלי, הנראה חסר תמיכה פיזית לכאורה, ועשוי מחתיכת שיש אחת.

קטר מיקאדו בתחנת הרכבת של מונפורטה

במפעל הרכבות שנסגר פועל מוזיאון רכבת ובו תצוגה ותחזוקה של קטרים ורכבות ישנות (כולל קטרי קיטור).

יהודי מונפורטה

ערך מורחב – הקהילה היהודית במונפורטה דה למוס

קודם לגרוש ספרד במונפורטה שגשגה קהילה קטנה אשר חיה בתוך חומות העיר, בהם סוחרי משי וכסף ואנשי מלאכה. בניגוד לרוב יהדות ספרד, יהודי מונפורטה המשיכו לחיות בעיר אף לאחר צו הגירוש. בעידן המודרני נותרו בעיר שרידים מעטים בלבד לקהילה היהודית, הבולט שבהם הוא בית משפחת גיבור, משפחת סוחרים עשירה אשר המיר את דתה. בשנת 2019 ציינה עיריית מונפורטה את עברה היהודי של העיר בהצבת יד ליהודי העיר ובנטיעת עץ זית לזכרם. העיר מופיעה על מפת "נתיבי ספרד" (Red de Juderías de España – Caminos de Sefarad), רשימת ערים בספרד המציינות בתחומן את מורשת יהדות ספרד.

מפת הרשות המקומית מונפורטה דה למוס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מונפורטה דה למוס בוויקישיתוף

• אתר רשמי
• דף עיריית מונפורטה דה למוס בפייסבוק
• הכל אודות מונפורטה דה למוס בטוויטר
• מונפורטה דה למוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35513506מונפורטה דה למוס