מויזיס ווסקין-נהרטבי

תמונה מתוך הדרכון של ווסקין-נהרטבי משנת 1935.

מויזיס ווסקין-נהרטבי (Mojzis Woskin-Nahartabi; גרסאות שם: מואיזיי, מויש, משה - Mojssej / Mojsch Woskin-Nehartabi; נולד ב-16 בדצמבר 1884 בנהרטאו, Nahartaw, אוקראינה של היום; נרצח באושוויץ ב-1944) היה דוקטור ללימודי עברית, סופר, מייסד בית הספר העברי הפרטי "תחייה" (Techijja) בלייפציג ומרצה לעברית באוניברסיטת האלה-ויטנברג. הוא היה אחד מנציגיה של העברית החדשה ברפובליקת ויימאר.

חיים וחינוך

ווסקין-נהרטבי גדל במשפחה יהודית חקלאית במושבה יהודית-גרמנית בדרום רוסיה, כיום אוקראינה. סבו וסבתו מצד אמו היגרו לארץ ישראל עם העלייה הראשונה ונפטרו בירושלים. ווסקין-נהרטבי למד בבית ספר קולוניאלי גרמני ברוסיה ובבית ספר (ישיבה) לתלמוד בליטא ועבר למכללה למורים בפרנקפורט אם מיין, שם למד בשנים 1905-1908. במקביל סיים קורס במכינה היישובית למקצועות הרבנות. בשנת 1912 רכש הסמכה לאוניברסיטאות בגרמניה ועבר לברלין, שם נרשם ללימודי היסטוריה ופילוסופיה. שם למד אצל ההיסטוריונים של העת העתיקה אדוארד מאייר והרמן דסאו (Dessau), היסטוריון ימי הביניים דיטריך שפר (Schäfer) והסוציולוג גיאורג זימל. הוא השלים את לימודיו בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות עם יצחק משה (איסמר) אלבוגן, אדוארד בנת' (Baneth) ואברהם שלום יהודה.

בעלי אזרחות זרה נאלצו לעזוב את ברלין במלחמת העולם הראשונה, ולכן נסע ווסקין-נהרטבי להאלה, שם עבד עד שהיגר לפראג ב-1936. לאחר מכן התגורר בלייפציג, שם מיקד את עבודתו האקטיביסטית.

בשנת 1929 קיבל ווסקין-נהרטבי אזרחות גרמנית יחד עם אשתו פניה ווסקין-נהרטבי (לבית מיטלמן, נולדה ב-1 באוגוסט 1892 במוהילב), רופאה בעלת תואר דוקטור ופיזיותרפיסטית מתרגלת, ובתם תמרה בת השנתיים. ב-5 בפברואר 1934 בוטלה ההתאזרחות, והמשפחה הגישה התנגדות. ב-27 בנובמבר התקבלה התנגדותה והאזרחות הושבה.

ב-27 בספטמבר 1933 בוטלה "משימתו למלא תפקידי מרצה" לפי סעיף 3 לחוק לשיקום שירות המדינה המקצועי מסיבות אנטישמיות. הוא המשיך להיות מועסק כ"עובד לא מיומן".

עברית

בשנת 1921 פרסם ווסקין-נהרטבי ספר קריאה בעברית לילדים בשם "לילדינו" (Liladenu), עם איוריו של רפאל חמיצר. בנוסף עיצב קופסה עם אותיות עבריות ללימוד כתיבה עברית. הוא השתמש בגופן פרנק-ריהל שפיתח בלייפציג רפאל פרנק.

בשנת 1923 ייסד ווסקין-נהרטבי בלייפציג את בית הספר העברי הפרטי הראשון בגרמניה, בשם "תחייה" (Techijja). חלק מבית הספר היה למבוגרים, ולילדים היה גם גן ילדים מתוקן שעבד על פי הפדגוגיה של פרידריך פרבל ומריה מונטסורי. המוסד החינוכי מומן ללא תלות בקהילה על ידי עמותת בית ספר. בנוסף לעברית עתיקה ומודרנית, נלמדו היסטוריה וספרות יהודית וכן הגאוגרפיה של ארץ ישראל. גישתו של ווסקין-נהרטבי בפדגוגיה העברית כללה את ההנחיה שלקורסי השפה בעברית מודרנית תמיד יתווספו קורסים בשפה הערבית.

ווסקין-נהרטבי קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1924 בהדרכת קרל ברוקלמן והנס באואר, בנושא "התפתחות השפה העברית מראשיתה הספרותית ועד להשלמת הסגנון המדעי", תוך התמקדות בעברית התיכונה של המשנה והמדרשים.

בשנת 1926 מונה למרצה ללשון וספרות רבנית בהאלה. מאז סתיו 1926 פעילות ההוראה שלו בפקולטה לתאולוגיה ופילוסופיה הייתה בתשלום.

מחויבות לחינוך יהודי בלייפציג ובפראג

מאז 1925 היה ווסקין-נהרטבי חבר בוועדה החינוכית של הקהילה הדתית היהודית בלייפציג. משנת 1935 העצים את מחויבותו ועבד גם בהנהלת הקהילה ובקבוצת הזמר "הזמיר" (Hasamir) של הקהילה. כשההגירה מסקסוניה לארץ ישראל גברה מסוף שנות ה-20, קורסי השפה שלו בבית הספר "תחייה" היו פופולריים בקרב אלה שקיוו להימלט מרדיפות אנטישמיות על ידי הגירה. גם ווסקין-נהרטבי עצמו ניסה ללא הצלחה להשיג עבודה בירושלים.

בשנת 1936 הוזמן ווסקין-נהרטבי לפראג על ידי המועצה העליונה של הקהילות היהודיות בצ'כוסלובקיה, שם הציע קורסי שפה וארגן הרצאות בקהילה היהודית המקומית. יחד עם אוטאקר קראוס פרסם סדרת כתבי יד להנחיית הוראת הדת היהודית לשבועות, תשעה באב, יום הכיפורים וחגים נוספים, וכן ללימוד שירי ישראל, ליטורגיה ונושאים אחרים. הוא ניהל את בית הסמינר הרבני בפראג, שבוגריו הראשונים הוכרו ב-1938.

גטו טרזין

ווסקין-נהרטבי ברישום מאת מקס פלאצ'ק בגטו טרזין, 1943 (אוסף מוזיאון יד ושם לאמנות השואה)

ב-13 ביולי 1943 נעצרו ווסקין-נהרטבי, אשתו ובתו וגורשו מפראג לטרזיינשטט. גם שם הציע ווסקין-נהרטבי קורסים בעברית וערבית כדי להתכונן לעלייה המיוחלת לארץ ישראל. ספרי הלימוד שלו נשמרים ביד ושם. בכך נתן תקווה שעדיין תתאפשר הגירה לארץ ישראל. הוא קיים קורסים לעברית, שיעורים בערבית והרצאות על היסטוריה יהודית. הוא היה אחד מעמודי התווך של מערכת החינוך בטרזין.

בטרזין בשנת 1943 הקים האס-אס קבוצת איסוף ספרים שתפקידה היה לקטלג את ספרי הספריות היהודיות הציבוריות והפרטיות ולהכשירם לביזה על-ידי האס-אס. אוספי ספרים הובאו לטרזיינשטט מכל השטחים שכבשה גרמניה הנאצית. בגטו, קבוצה של עד 40 אינטלקטואלים נודעה בשם "פיקוד התלמוד", שמנהיגו היה חוקר היהדות ואספן הספרים הצ'כי אוטו מונלס (Otto Muneles). חברים ידועים נוספים בקבוצה היו ההיסטוריון ההולנדי אייזק ליאו זליגמן, שיחד עם אביו זיגמונד זליגמן, נאלץ לסדר ולקטלג את ספרייתו-שלו, שהוחרמה על ידי הנאצים.

ב-19 באוקטובר 1944 גורשה משפחת ווסקין-נהרטבי לאושוויץ ונרצחה שם.

אותות כבוד

בשנת 2013 הקדישה אוניברסיטת האלה-ויטנברג כרך זיכרון, שכותרתו "לא נכלל" (Ausgeschlossen), לפרופסורים שפוטרו ב-1933 בשל אידאולוגיה נציונל-סוציאליסטית. גם ווסקין-נהרטבי מוזכר שם בהרחבה. קדם לכך פרויקט מחקר בראשות פרידמן שטנגל.

בשנים 2018–2019 הוענקה לראשונה מלגת ווסקין לדוקטורט בברית הישנה בפקולטה התאולוגית בהאלה.

יצירות ומחקרים

• Die Entwicklung der hebräischen Sprache. Von ihrem literarischen Beginn bis zur Vollendung des wissenschaftlichen Stiles. Diss. phil. Halle 1924 (MS).
• לִילָדֵינוּ [Liladenu – FS]. Für unsere Kinder. Hebr. Lesebuch. Von Mojssej Woskin-Nehartabi, illustriert von Raphael Chamizer. Leipzig 1921.
• מקראה זעירה לתינוקות, Neuzeitliche hebräische Kursivschrift. Vorgetragen den Religionslehrern an den Fortbildungskursen in Prag, Teplitz-Schönau und Boskowitz im Schuljahr 1937/38, Novodobé hebrejské psací písmo. Předneseno učitelům náboženství v pokračovacích kursech v Praze, Teplicích Šanově – Teplitz-Schönau a Boskovicích v školním roce 1937/38, Prag [?] ca. 1937.

מקורות

• Barbara Kowalzik: Lehrerbuch. Die Lehrer und Lehrerinnen des Leipziger jüdischen Schulwerks 1912–1942, vorgestellt in Biogrammen, hg. von der Stadt Leipzig. Leipzig 2006, 255–258.
• Barbara Kowalzik: Jüdisches Erwerbsleben in der inneren Nordvorstadt Leipzigs 1900–1933, Leipziger Universitätsverlag 1999, 113–115.
• Lebenslauf in: M. W.-N.: Die Entwicklung der hebräischen Sprache. Von ihrem literarischen Beginn bis zur Vollendung des wissenschaftlichen Stiles. MS Diss. phil. Halle 1924.
• Erich Fascher: Große Deutsche begegnen der Bibel. Eine Wegweisung für deutsche Christen. 2. Aufl. Halle 1937, 116–126.
• Friedemann Stengel (Hg.): Ausgeschlossen. Die 1933–1945 entlassenen Hochschullehrer der Martin-Luther-Universität Halle-Wittenberg. Halle 2016, S. 365–380.

קישורים חיצוניים

• לימוד ערבית בגטו טרזין - פועלו של מויזיס ווסקין-נהרטבי בגטו טרזין, באתר יד ושם

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37813899מויזיס ווסקין-נהרטבי