מוחמדו בוהארי

מוחמדו בוהארי
Muhammadu Buhari

צילום מ-2015
לידה	17 בדצמבר 1942 (גיל: 82) דאורה, מחוז קצינה ניגריה
מדינה
מפלגה	הקונגרס של כל המתקדמים
http://www.thisisbuhari.com
נשיא ניגריה 29 במאי 2015 – 29 במאי 2023 (8 שנים) → גודלאק ג'ונתן בולה טינובו ←
שליט ניגריה ה־7 31 בדצמבר 1983 – 27 באוגוסט 1985 (שנה ו־34 שבועות) → שייחו שאגארי איברהים בבנגידה ←

מוחמדו בוהארי (באנגלית: Muhammadu Buhari; פוליטיקאי ניגרי שנולד ב-17 בדצמבר 1942. וכיהן כנשיא ניגריה בין השנים 2015–2023; לפני כן היה איש צבא (מייג'ור גנרל) שכיהן כשליט הצבאי של המדינה מ-31 בדצמבר 1983 עד 27 באוגוסט 1985 לאחר שעלה לשלטון בהפיכה הצבאית של 1983. בהמשך הודח בעצמו בהפיכה צבאית, והיה מועמד לנשיאות ניגריה ב-2003, 2007 ו-2011. בדצמבר 2014 נבחר שוב כמועמד לנשיאות מטעם מפלגת "הקונגרס של כל המתקדמים", לקראת הבחירות לנשיאות ב-2015, אז גבר על הנשיא המכהן גודלאק ג'ונתן. ב-2019 נבחר לכהונה נוספת. בוהארי הוא בן לאתניה פולאני. באמונתו הדתית הוא מוסלמי סוני.

רקע משפחתי, ילדות וצעירות

מוחמדו בוהארי נולד בשנת 1942 בדאורה, מדינת קצינה, בניגריה, אז מושבה בריטית, כבנו ה-23 של אביו אדאמו. אביו מת כשהיה כבן 3-4, ואמו, זולייכת, גידלה אותו כאם יחידנית. הוא למד בבית ספר יסודי בדאורה ובמאי'אדווה, אחר כך בבית ספר בקצינה (1956-1953). בשנים 1956–1961 למד בתיכון המחוזי קצינה.

הקריירה הצבאית

בוהארי התגייס לצבא הניגרי בשנת 1961. בשנת 1963 התקבל לבית הספר לאימונים צבאיים (שנקרא החל מפברואר 1964 האקדמיה הצבאית הניגרית) בקדונה. בשנים 1962–1963 עבר אימונים בבית הספר מונס לפרחי קצונה במחנה אלדרשוט באנגליה (שנסגר בשנת 1972). בינואר 1953 הועלה לדרגת סגן משנה והתמנה למפקד כיתה בגדוד השני לרגלים באבאוקוטה. בנובמבר 1963-ינואר 1964 עבר קורס מ"כים במכללה הצבאית בקדונה. מאוחר יותר ב-1964 עבר קורס לקציני תובלה בבית הספר לתובלה צבאית בורדן, בריטניה. בשנים 1965–1967 פיקד על הגדוד השני בחיל רגלים. ב-1967 מונה למייג'ור בגזרה השנייה של החטיבה הראשונה של חיל הרגלים. בהמשך עלה בהיררכיה הצבאית במסגרת חיל הרגלים . ב-1973 נשלח למכללה לקציני מטה בוולינגטון, ובשנים 1978–1979 התמנה למזכיר צבאי במטכ"ל והיה לחבר במועצה הצבאית העליונה. בשנים 1979–1980 הועלה לדרגת קולונל וביוני 1979–יוני 1980 למד במכללה הצבאית של צבא ארצות הברית בקרלייל (פנסילבניה) וזכה שם לתואר מאסטר ללימודי אסטרטגיה. בשנים 1980–1983 כיהן בוהארי כגנרל בראש חטיבת רגלים 4, חטיבת רגלים ממוכנת 2 וחטיבה 3.

ההפיכה הצבאית הצפונית ב-18 ביולי 1966

ביולי 1966, אז בדרגת לפטננט, (מקביל לסגן בצה"ל), השתתף מוחמדו בוהארי בהפיכה בפיקודו של לפטננט קולונל (מקביל לסגן אלוף בצה"ל) מורטאללה מוחמד שהדיחה וחיסלה את הרמטכ"ל הגנרל אגיאי אירונסי, שהדיח קודם לכן את הנהגת הרפובליקה הראשונה בינואר 1966. בהדחתו של אירונסי לקחו חלק בין השאר לפטננט משנה סאני אבצ'ה, לפטננט איברהים בבנגידה, מייג'ור תאופילוס דנג'ומה, לפטננט איברהים באקו. הפיכה זו הייתה כאמור תגובה להפיכה מינואר 1966 שהונהגה על ידי קבוצה של קצינים בני האתניה איגבו שהדיחה את הממשלה שנבחרה דמוקרטית בראשות אבובכר טפאווה בלווה. רבים מהחיילים מצפון ניגריה הרגישו אבלים עקב רציחתם של מנהיגים בכירים כמו ראש הממשלה טפאווה בלווה והסרדאונה מח'ליפות סוקטו וראש הממשלה הצפוני חאג' אמדו בלו ושל 4 קצינים בכירים – בריגדיר זכריה מאימלארי, קולונל קור מוחמד, לפטננט קולונלים אבוגו לארגמה וג'יימס פם. ההפיכה הנגדית הייתה רצחנית ביותר והביאה לרציחתם של קצינים, ברובם בני האתניה איגבו. עם הקרבנות נמנה גם השליט הטרי, הרמטכ"ל הראשון של הצבא הניגרי, הגנרל אירונסי ולוטננט קולונל אדקונלה פאג'ואי, המושל הצבאי של אזור המערב.

מושל מדינת צפון-מזרח

באוגוסט 1975, לאחר העלייה לשלטון של הגנרל מורטללה מוחמד, התמנה מוחמדו בוהארי למושל מדינת צפון-מזרח. בפברואר 1976 חילק הממשל הצבאי את המדינה לשלוש מדיניות: מדינות באוצ'י, בורנו וגונגולה. באוגוסט 1991 מתוך מדינת בורנו נוצרה מדינה נוספת בשם יובה וגונגולה פוצלה לשתי מדינות אחרות – טאראבה ואדמאווה. באוקטובר 1996 נוצרה מדינת גומבה על חשבון מדינת באוצ'י.

נציב פדרלי לנפט ולמשאבי טבע

במרץ 1976 מינה הנשיא אולוסגון אובסנג'ו את בוהארי לנציב פדרלי לענייני נפט ולמשאבי הטבע. עם הקמת הקורפורציה הלאומית הניגרית לנפט (Nigerian National Petroleum Corporation, NNPC) הוא התמנה ליושב הראש שלה וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1978. בעת כהונתו בתפקידים הנ"ל נמצא כי 2.8 מיליארד דולר נעלמו מחשבונות הקורפורציה בבנק מידלנדס בבריטניה. בית דין לחקירת מכירות הנפט, שהוקם ב-1983 על ידי ממשל שהו שאגארי, לא מצא הוכחות בנוגע לאשמתו.

פרשת העימות עם צ'אד

ב-1983 כוחות מצ'אד פלשו למדינת בורנו. בוהארי פיקד על הכוחות הניגריים, גירש את הפולשים וחדר בעקבותיהם לשטח צ'אד, בניגוד לפקודה של הנשיא שאגארי שדרש ממנו לסגת בחזרה לשטחי המולדת. בעת העימותים עם הצ'אדים ספגו הניגרים מעל 100 נפגעים כולל שבויים.

ההפיכה הצבאית בדצמבר 1983

מייג'ור גנרל מוחמדו בוהארי נמנה עם מנהיגי ההפיכה הצבאית ב-31 בדצמבר 1983 שהדיחה את הממשלה שנבחרה בדרכים דמוקרטיות בראשות הנשיא שייחו שאגארי. בעת קשירת הקשר היה בוהארי מפקד החטיבה השלישית המשוריינת. הגנרל טונדה אידיאגבון מינה אותו לרמטכ"ל, ובפועל היה בוהארי לאיש החזק השני במדינה. בהמשך היה לראש המועצה הצבאית השלטת שעלתה לשלטון בעקבות ההפיכה. ההפיכה שמה קץ לרפובליקה הניגרית השנייה – תקופה קצרה של דמוקרטיה רב-מפלגתית שנמשכה משנת 1979. לפי "הניו יורק טיימס", הקצינים הקושרים טענו שדמוקרטיה רופפת היא יותר גרועה מחוסר דמוקרטיה כלל. בוהארי הצדיק את פעולת הקצינים כאמצעי להעניש את הממשלה האזרחית המושחתת ללא תקנה וביטל באופן מידי את חוקת ניגריה משנת 1979.

בראש המדינה

המדיניות הכלכלית

לצורך רפורמה של הכלכלה, ביקש הנשיא בוהארי לשקם את הכלכלה וערך קיצוצים בהוצאות הלאומיות, נאבק בשחיתות ועודד את המגזר הפרטי. ניסיונו לאזן מחדש את האוצר הציבורי על ידי העלאת מיסים הביא לאובדן משרות וסגירות עסקים. הוא ניתק את הקשרים עם קרן המטבע הבינלאומית לאחר שזו דרשה ממנו לפחת את הנאירה ב-60%. הוא נקט באמצעי צנע ובו-זמנית סירב לסיוע הקרן. במאי 1984 בהודעתו על התקציב הלאומי החדש הוא יזם שורה של צעדים משלימים: הפסקת גיוסם של עובדים במגזר הציבורי, העלאת ריביות, הפסקת מיזמים בעיר הבירה, איסור על הלוואות ממשלתיות, קיצוץ של 15 % מן התקציב של שאגארי, צמצום היבוא, עדיפות ליבוא של חומרי גלם והעדפה לשימושם בחקלאות ובתעשייה. צעדים כלכליים אחרים כללו שינויים בערך המטבע, הפחתת מחירים למוצרים ולשירותים וכו'.

מדיניות החוץ

המשטר הצבאי המשיך במידה רבה את מדיניות החוץ של הנשיא המודח שיחו שאגארי. בינואר 1984 בנאום השנה החדשה אמר בוהארי שהוא ישמור ויחזק את היחסים הדיפלומטיים עם כל הארצות והארגונים הבינלאומיים כמו הארגון לאחדות אפריקה, האומות המאוחדות, OPEC, ECOWAS וחבר הלאומים הבריטי. הוא הבטיח לכבד את כל ההתחייבויות של ניגריה המעוגנים בהסכמים שחתמו הממשלות הקודמות. מדיניות החוץ התמקדה בעיקר באפריקה, ובראש ובראשונה בשכנות של ניגריה.

ה"סאגה" של 43 המזוודות

המנהל בוהארי היה מעורב בשערורייה בנוגע לטיפול ב-53 מזוודות של האמיר מגוואנדו, שכללו, ככל הנראה, 700 מיליון דולרים. האמיר חזר מערב הסעודית ומזוודותיו עברו ללא בדיקה את המכס הניגרי.

מצב זכויות האדם

לפי צו 2 משנת 1984, הבולשת הממלכתית והרמטכ"ל קיבלו סמכות לעצור ולכלוא ללא אשמה למשך עד שלושה חדשים, אנשים שנחשבו מסוכנים לביטחון המדינה. נאסרו שביתות והפגנות עממיות ו"הארגון הלאומי לביטחון", הבולשת, זכה לסמכויות ללא תקדים. נגד אנשים ממורמרים כמו שובתים ללא היתר הופעלו אמצעי הפחדה, הטרדה וכליאה. עד אוקטובר 1984 צומצמו משרותיהם של 200,000 אזרחים. הושלכו לכלא מבקרים של המשטר, לרבות האמן הפופולרי, פלה קוטי, זמר אפרו-ביט, שהיה פעם מועמד לנשיאות. הוא נעצר ב-4 בספטמבר 1984 בנמל התעופה כשהתכונן לצאת את המדינה לסיור הופעות באמריקה. הוא הואשם ביצוא בלתי חוקי של מטבע זר, דבר שתואר על ידי אמנסטי אינטרנשיונל כחסר בסיס. הזמר נידון ל-10 שנות מאסר ושוחרר לבסוף אחרי 18 חדשים, אחרי שהמשטר של בוהארי הודח בהפיכה. ב-1984 הוציא בוהארי את הצו 4 ל"הגנה נגד הוצאות דיבה". הצו נועד להרתיע עיתונאים ואנשים אחרים מלפרסם או לדווח על מעשים שהיו עלולים להטיל אור שלילי על הממשל הצבאי או פקידי ממשלה. מי שהפר את הצו היה עלול להישפט על ידי בית דין צבאי והידון ללא ערעור לקנס מעל 10,000 נאירה ומאסר עד שנתיים. שני עיתונאים מהעיתון גארדיאן, טונדה תומפסון ונדוקה איראבור נמצאו אשמים בהפרת הצו ונשפטו. לפי הצו 20 נגד סוחרי סמים נידונו לעונש מוות.

בשנת 1985, בעקבות קשיים כלכליים ועלייה ברמת הפשיעה במדינה, החליט ממשל בוהארי לפתוח את הגבולות (שהיו סגורים מאפריל 1984) עם בנין, ניז'ר, צ'אד וקמרון כדי להאיץ את גירושם של 700,000 עובדים זרים ומהגרים.

אחת מהירושות הכבדות ביותר של ממשל בוהארי היה מה שנקרא "המלחמה נגד חוסר המשמעת" (War against indiscipline - WAI). היא הוכרזה ב-20 במרץ 1984 צעדים ננקטו נגד אזרחים שלקו ב"חוסר מוסר" ו"חוסר אחריות אזרחית", נדרשו להיות מוצגים בפני המוני העם בתחנות אוטובוסים על ידי חיילים חמושים בשוטים. עובדים שאיחרו לעבודה הושפלו ואולצו לבצע "קפיצות צפרדע" מול עיני הקהל. כל תלמיד מעל גיל 17 שנתפס מעתיק בבחינות עלול היה להידון ל-21 שנות מאסר. מעשי זיופים או הצתה נענשו בעונש מוות. שרירותיות המשטר משכה בקורת רבה, כולל מצד הסופר וולה סויינקה, חתן פרס נובל, שכתב מחזה בנושא "הפשעים של בוהארי".

אירוע אחר אופייני לתקופת בוהארי הייתה פרשת עומארו דיקו, שר תחבורה לשעבר. דיקו נמלט מהמדינה זמן קצר אחרי ההפיכה שהדיחה את ממשלת שאגארי, שבה היה שותף. הוא הואשם במעילה בשווי 1 מיליארד דולר מתוך רווחי הנפט. בעזרת אנשי המוסד הישראלי, איתרה אותו הבולשת הניגרית בלונדון וסוכנים ניגרים וישראלים סיממו אותו וחטפו אותו לניגריה. הוא הוכנס לשק פלסטיק בתוך ארגז שעליו היה כתוב "מטען דיפלומטי". הארגז עם החטוף הוטס במטוס ריק בואינג 707 של חברת התעופה הניגרית. הקשר נחשף בשדה תעופה בריטי על ידי אנשי ביטחון בריטיים.

במסגרת יוזמה למיגור השחיתות במדינה, בתוך 20 חודשי הנשיאות של בוהארי, כ-500 פוליטיקאים, פקידים בכירים ואנשי עסקים נכלאו באשמת שחיתות.

הדחתו בהפיכה בשנת 1985 ומאסרו

באוגוסט 1985 הודח הגנרל בוהארי בהפיכה שתוכננה על ידי הגנרל איברהים בבנגידה ועמיתים אחרים במועצה הצבאית העליונה SMC. בבנגידה מינה בממשלו החדש הרבה מקרב אלו שביקרו בחריפות את שלטונו של בוהארי, לרבות אחיו של פלה קוטי, אולוקויה רנסומה-קוטי, רופא שהוביל שביתת מחאה נגד הידרדרות שירותי הבריאות. בוהארי נכלא בבנין סיטי עד שנת 1988. חסידיו משוכנעים שהודח על ידי גורמים מושחתים בממשלו, שחששו כי יובאו בפני משפט בזמנים שמדיניותו התחילה להגיע להישגים בתחום המשמעת הציבורית, הורדת רמת השחיתות, הורדת האינפלציה, העלייה בכוח האדם העובד ושיפור פריון העבודה. איברהים בבנגידה טען, להפך, שבוהארי נכשל בהתמודדות עם הבעיות הכלכליות של המדינה והבטיח לרענן את הכלכלה הפגועה בעקבות שנים רבות של ממשל לקוי ושחיתות.

יושב ראש ה-Petroleum Trust Fund

בימי השליט הצבאי סאני אבאצ'ה שהדיח את בבנגידה, בשנת 1988, שוחרר בוהארי מן המאסר והתמנה ליושב ראש הקרן Petroleum Trust Fund (PTF), גוף כלכלי שהוקם על בסיס ההכנסות של ניגריה בעקבות העלייה במחיר מוצרי הנפט, במטרה לקדם מיזמי פיתוח ברחבי המדינה. כתבה בירחון "ניו אפריקן" שיבחה בשנת 1998 את ניהולו "השקוף" של PTF תחת הנהגתו של בוהארי וכינה אותו "סיפור הצלחה" נדיר. עם זאת ציינה הכתבה כי היו מבקרים שתמהו בנוגע להקצאת 20% ממקורות הקרן לצבא שהכנסותיו אינן מדווחות כראוי.

חזרתו לחיים הפוליטיים אחרי 2003

מאוחר יותר, בעת חזרת ארצו למשטר אזרחי, בשנת 2003 הציג בוהארי את מועמדותו בבחירות לנשיאות ניגריה מטעם מפלגת "כל העם של ניגריה" ANPP. הוא הובס על ידי מועמד המפלגה הדמוקרטית של העם PDP, הנשיא לשעבר, הגנרל בדימוס אולוסגון אובסנג'ו, בהפרש של מעל 11 מיליון קולות. בדצמבר 2006 שוב נבחר בוהארי למועמד מוסכם פה אחד של מפלגת "כל העם של ניגריה". יריבו בבחירות באפריל 2007 היה מועמד המפלגה הדמוקרטית של העם, עומארו יאר אדואה שמוצאו מאותו אזור, מדינת קצינה. לפי התוצאות הרשמיות של הבחירות 70% מן הקולות היו בעד יאר אדואה, מול 18% בעד בוהארי. בוהארי ערער על הממצאים. אחרי כניסתו לתפקיד של הנשיא יאר אדואה, מפלגתו ANPP הסיכמה להצטרף לממשלה בניגוד לדעתו.

במרץ 2010 עזב בוהארי את המפלגה לטובת מפלגה חדשה שהקים עם אחרים: CPC – הקונגרס למען שינוי פוליטי, אחרי מותו של יאר אדוואה ממחלה, בבחירות הכלליות באפריל 2011 בוהארי היה שוב מועמד לנשיאות מול שלושה מועמדים עיקריים:הנשיא המכהן, גודלאק ג'ונתן מטעם המפלגה הדמוקרטית של העם, מלאם נוהו ריבאדו מטעם קונגרס הפעולה של ניגריה ACN ואיברהים שקאראו ממפלגת ANPP. בוהארי רץ לנשיאות על בסיס מצע ממוקד במאבק בשחיתות והתחייב להסיר את חסינות המובטחת לבכירי הממשל. הוא הצהיר על תמיכה בחיזוק שלטון השריעה, חוק האסלאם התקף במדינות הצפון של ניגריה, מה שהרחיק ממנו את המצביעים הנוצרים מדרום המדינה.

מערכת הבחירות התלוותה במעשי אלימות שבהם איבדו את חייהם כ-800 בני אדם. חסידים של בוהארי תקפו יישובים נוצריים ממרכז המדינה. המהומות שנמשכו שלושה ימים יוחסו לדברי הסתה של בוהארי. למרות טענות ה-Human Rights Watch שהגדיר את הבחירות כ"הגונות ביותר בהיסטוריה של ניגריה", טען בוהארי לזיופים. גודלאק ג'ונתן ניצח בבחירות עם 22,495,187 קולות, לעומת ביהארי שהשיג 12,214,853 קולות. אחרי ניצחונו של ג'ונתן הואשם ביהארי בהסתה לאלימות. "אם מה שקרה ב-2011 יחזור ב-2015 הוא אמר, "בעזרת אלוקים, גם הכלב וגם הבבון יתרחצו בדם". הוא הבטיח שיהפוך את המדינה לבלתי משילה על ידי הנשיא החדש. עם זאת חלק מהציבור נטה להעריץ אותו על ביטוייו נגד לשחיתות.

בבחירות 2015 בחר בוהארי כשותף למירוץ כמועמד לתפקיד סגן הנשיא את משפטן והכומר פרופ' ימי אוסינבאג'ו. הבחירות ב-2015 מתקיימות תחת סימן האיום הביטחוני של הארגון האיסלמיסטי הקיצוני בוקו חראם. המחנה של הנשיא ג'ונתן המבקש לחדש את המנדט ביקש פסילתו של בוהאי מלהשתתף במירוץ לנשיאות בטענה שהוא הפר את החוקה. לפי הכללים המקובלים, כדי להציג מועמדות לנשיאות אדם צריך שתהיה לו לפחות תעודה אחת של בוגר בית ספר. בוהאי לא הצליח להביא תעודה כזאת וטען שהתעודות המקוריות שלו אבדו בעת ההפיכה שהדיחה אותו מהשלטון ב-1985.

בבחירות לנשיאות ב-2015 היה בוהארי מועמד מטעם "הקונגרס של כל המתקדמים". מצעו בנוי היה שוב סביב תדמיתו כלוחם בשחיתות ואדם בלתי משוחד וישר כסרגל, בנוסף לנושא הביטחון הפנימי שהפך למרכזי. ביהארי הבטיח שלא יעמיד לדין מנהיגים לשעבר ויעניק חנינה לבכירים שגנבו בעבר בתנאי שיביעו חרטה על מעשיהם. בינואר נציגים של תנועת המורדים "לאמנציפציה של הדלטא של ניג'ר" MEND העוינים כלפי הנשיא המכהן גודלאק ג'ונתן הביעו דברי תמיכה במועמדותו של בוהארי לנשיאות, אם כי הצהרות אלה יש לקבלן בהסתייגות בהתחשב ליחסו השלילי ביותר של בוהארי כלפי ארגון זה.

האתגרים הביטחוניים; ניסיון ההתנקשות של בוקו חראם בחייו

ב-2012 הוזכר שמו של הגנרל בדימוס בוהארי על ידי הארגון בוקו חראם ברשימה של אנשים שנחשבו מקובלים עליו כדי לתווך בינו לממשלה הפדרלית. ב-2013 הצהיר בוהארי כמה הצהרות שנויות במחלוקת בהן ביקש מהממשלה הפדרלית להפסיק הריגת חברי בוקו חראם והטיל את האחריות על עליית כוחו של ארגון זה על ההשפעה הגוברת של פעילים נוצרים באזורי הדרום. הוא הטיל את אחריות להידרדרות המצב הביטחוני בניגריה על פעילויות של ארגון הדלטא של ניג'ר. הוא תמה על היחס המיוחד של הממשלה הפדרלית כלפי פעילים נוצרים אלה וציער את הריגתם של פעילי בוקו חראם ואת הריסת בתיהם. יושב ראש האיגוד הנוצרי של ניגריה, הכומר איו אוריטזג'פור מחה על דבריו וקרא למעצרו. במאי 2014 אחרי חטיפת התלמידות בצ'יבוק על ידי אנשי בוקו חראם, גינה ביהארי בחריפות את פעילות הארגון הזה. הוא פנה לניגרים לשים הצידה כל חילוקי דעות דתיות, פוליטיות ואחרות כדי למחוץ את המרד, שלדבריו, משך קנאים מטורפים המתחזים למוסלמים". ביולי 2014 ניצל בוהארי מהתנקשות באמצעות מתאבד עם פצצה בקדונה, פיגוע שעלה את חיי 82 בני אדם. בדצמבר 2014 בוהארי התחייב כי יגביר את הביטחון במדינה אם ינצח בבחירות בהתחלת שנת 2015. תוך כדי התערערות המצב הביטחוני בחלק מהמדינה בגלל מתקפות ומעשי הטבח המרובים של הארגון בוקו חראם ומצב חוסר האונים לכאורה של ממשלת הנשיא גודלאק ג'ונתן נוכח אירועים אלה, התחילו הרייטינג של בוהארי התחיל לעלות בסקרי דעת הקהל. בנסיבות אלה, בעילה ביטחונית, החליטו השלטונות בעצת גורמי ביטחון החלטה שנויה במחלוקת לדחות את הבחירות שהיו צריכות להתקיים ב-14 בפברואר 2015 עד ל-28 במרץ 2015. הועלה חשד כי הבחירות נדחו כדי לעצור את העלייה בפופולריות של בוהארי. הנשיא גודלאק ג'ונתן הכחיש שהיה מעורב בעניין.

דעות לגבי חופש הדת

בעבר תמך בוהארי ביישום השריעה במדינה. הוא צוטט בשנת 2001 אומר: "אני אמשיך להראות באופן גלוי ובתוכי את מחויבותי המלאה לתנועת השריעה הסוחפת את כל ניגריה", והוסיף "בעזרת האל, לא אעצור את התנועה ליישום מלא של השריעה בארץ".^{[דרוש מקור]}

ב-4 בינואר 2014 הכריז בוהארי שהוא בעד חופש הדת, וכי כל ניגרי צריך שיהיה חופשי ובטוח לנהל את חייו הדתיים לפי האמונות השונות: "לעולם לא צריכה הדת להוות תירוץ לפילוג בינינו, לדיכוי או לפריבילגיות. כל חיי הבעתי את אמונתי שכל הניגרים צריכים לעבוד את האל בהתאם לרצונם".^{[דרוש מקור]} הוא דחה את הטענות כי יש לו אג'נדה אסלאמיסטית רדיקלית. ב-6 בינואר 2015 אמר: "מפני שלא יכולים לתקוף את הרקורד שלי, הם מאשימים אותי באופן כוזב בשוביניזם אתני, הם מאשימים אותי באופן כוזב בפונדמנטליזם דתי. מפני שאינם יכולים לתקוף את הרקורד שלי, הם מאשימים אותי באופן שקרי באלימות בחירות - בעוד שאנו דרשנו רק שלום. אפילו כראש מדינה, לא נכפה לעולם את השריעה".^{[דרוש מקור]} ב-12 בפברואר 2015 הצהיר כי שריעה איננה יכולה להיות החוק של ניגריה".

החל ממאי 2016 נודע על בעיות בבריאותו, יצא למספר חופשות מחלה ונסיעות לבדיקות רפואיות בחו"ל. בפברואר 2019 נבחר בוהארי שוב כנשיא ניגריה כשגבר על יריבו, סגן הנשיא לשעבר, אטיקו אבובכר, ועלה עליו ב-3 מיליון קולות.

אחרי סיום כהונתו כנשיא

ב-29 במאי 2023 בוהארי העביר בצורה הוגנת את השלטון לנשיא החדש בולה טינובו, בטקס שהתקיים באיגל סקוור באבוג'ה. מיד אחרי הטקס חזר למדינתו קצינה בה זכה לקבלת פנים מצד המנהיגים המקומיים הממלכתיים והמסורתיים. הוא פרש לחוותו וביתו בדאורה.

חיים אישיים

מוחמדו בוהארי התחתן פעמיים. בשנת 1971 התחתן עם ספינאטו לבית יוסוף, שהייתה הגברת הראשונה של ניגריה בשנות שלטונו באוגוסט 1985 - דצמבר 1983. נולדו להם 5 ילדים: 4 בנות ובן. הבת הבכורה, זולייכט נפטרה בגיל 40 בנובמבר 2012 מאנמיה חרמשית, יומיים אחרי שילדה תינוק. בשנת 1988 התגרשו בני הזוג הגרושה, סאפינאטו, נפטרה בינואר 2006 מסיבוכי סוכרת והובאה לקבורה בבית הקברות המוסלמי אונגוואר רימי.

בדצמבר 1989 נשא בוהארי לאשה את עיישה לבית חלילו. מנישואים אלו נולדו עוד בן וארבע בנות.

בחודש מאי 2016 החל הנשיא בוהארי לסבול מבעיות בריאות, יצא לחופשות מחלה ארוכות, וצמצם את הופעותיו הציבוריות.

אותות הוקרה

• עיטור המסדר של ניגריה בדרגת מפקד גדול

לקריאה נוספת

• Buhari arrives Daura hometown בכתבה של אנגבולו סטיבן ב אתר Punch ב-29 במאי 2023

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוחמדו בוהארי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מוחמדו בוהארי
• מוחמדו בוהארי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• מוחמדו בוהארי, ברשת החברתית פייסבוק
• מוחמדו בוהארי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מוחמדו בוהארי, ברשת החברתית אינסטגרם
• האתר האלקטורלי של בוהארי בבחירות 2011

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37636103מוחמדו בוהארי