מבצר סמאיפאטה

מבצר סמאיפאטה

**אתר מורשת עולמית**
	מבצר סמאיפאטה
	מבצר סמאיפאטה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 3
מדינה	בוליביה
	(למפת בוליביה רגילה) סוקרה לה פאס קוצ'במבה סנטה קרוס פוטוסי טרינידד סאלאר דה אויוני ברזיל פרגוואי ארגנטינה צ'ילה פרו מבצר סמאיפאטה

מבצר סמאיפאטה (בספרדית: Fuerte de Samaipata) שוכן במחוז סנטה קרוס בבוליביה, כ-120 ק"מ דרומית-מערבית לסנטה קרוס. המבצר ממוקם במורדותיהם המזרחיים של הרי האנדים, בגובה של 1,970 מ' מעל פני הים. פירוש שמו בקצ'ואה: "מקום מנוחה בין ההרים". ב-1951 הכריזה עליו ממשלת בוליביה כאתר לאומי, ובשנת 1998 הוכרז כאתר מורשת עולמית.

אף שהוא מכונה "מבצר", הוא לא שימש ככזה, והוא זכה לכינוי בציבור הרחב בשל מיקומו בראש גבעה. בפועל, שימש סמאיפאטה כמקום בעל חשיבות טקסית-דתית בתקופה הפרה-קולומביאנית, וייתכן כי היו לו גם שימושים בתחום האסטרונומיה.

הראשונים לקיים פעילות דתית בסמאיפאטה הם בני המוחוקויה, בסביבות שנת 300, והם גם היו הראשונים לחצוב בסלע. בתקופה מאוחרת יותר, המקום שימש כבירת מחוז של אימפריית האינקה, והוא אף סימן גבולה המזרחי בשיא התפשטותה. השפעת בני האינקה ניכרת בכיכר המרכזית שסביבה מבני ציבור, האופיינית לעריהם, ובטראסות שהיו בסביבה.

המבנים

סמאיפאטה מורכב משני חלקים עיקריים. החלק הראשון כולל סלע חצוב שאורכו 250 מ' ורוחבו 60 מ', שהוא ככל הנראה הפטרוגליף הגדול בעולם. בסלע, שסוגו אבן חול, נחצבו גם ציורים בדוגמאות של יגוארים, נחשים, פומות וכן צורות גאומטריות שונות. בחלק השני, דרומית לסלע, שכנו מבני המגורים והמבנים האדמיניסטרטיביים.

בני האינקה הקימו שלוש במות גדולות מדרום לסלע, העיקרית שבהן, ה-Kallanka, בגודל של 68 * 16 מ', בגובה של 12 מ', ועוביים של בסיסי הקירות התומכים בה 1.4 מ'. מערבית ל-Kallanka במה נוספת, הידועה כ-Akllawasi, ועליה 12 מבנים בצורת האות H. מבנים אלה טרם נחקרו, אך על פי המסורת המקומית נמצאו בהם שרידים של בגדי נשים. ככל הנראה מדובר בשרידי אריגים ששימשו למטרות פולחן. על הבמה השלישית שבעה בתים, שתחתיהם נמצאו שרידים להימצאותם המוקדמת יותר של המוחוקויה.

סמאיפאטה בעידן הספרדי ואילך

לא ברור מתי השתלטו הספרדים על סמאיפאטה. מלכות המשנה של פרו התפשטה לאזור בשנות ה-60 של המאה ה-16, אך ייתכן שבשל חשיבותו האסטרטגית, הוא נכבש עוד קודם לכן, לאחר הקמת העיר פוטוסי בסמוך למרבצי הכסף שבסרו ריקו ב-1546.

עם הקמתה של עיירה חדשה באותו שם 8 ק"מ למרגלות המבצר במאה ה-16, הוא ננטש, וצמחייה החלה לכסותו. חוקרים החלו לגלות בו עניין החל מסוף המאה ה-18. מאז שנות ה-60 נערכו בסמאיפאטה חפירות ארכאולוגיות, ומ-1992 במיוחד בידי חוקרים מאוניברסיטת בון.

הפסבדו-מדען השווייצרי אריך פון דניקן ביקר בסמאיפאטה פעמיים, ותיאר את המקום בספרו "מרכבות האלים". פון דניקן סבור שהסלע הגדול שימש כמנחת.