מארק טיימנוב
 | |
| לידה | 7 בפברואר 1926 |
|---|---|
| פטירה | 28 בנובמבר 2016 (בגיל 90) |
| הישג בולט | היה מס' 5 בעולם במהלך 1957 |
| הדרגה הגבוהה ביותר | רב אמן משנת 1952 |
| מד כושר מרבי | 2742 (ינואר 1957) |
| מד כושר נוכחי | 2386 |
| מקצוע נוסף | שחמטאי ופסנתרן |
| מדינה | ברית המועצות, רוסיה |
מארק יבגנביץ' טַיְימָנוב (ברוסית: Марк Евгеньевич Тайманов; 7 בפברואר 1926 – 28 בנובמבר 2016) היה שחמטאי יהודי-אוקראיני בדרגת רב-אמן. פעמיים סיים במקום הראשון באליפות ברית המועצות בשחמט, ופעם אחת הוכתר לאלוף. בפעם השנייה הפסיד בדו-קרב לאלוף העולם מיכאל בוטביניק (+1 -2 =3) (ניצחון, שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים).
קריירה שחמטאית
טיימנוב נולד בחארקוב. זכה באליפות לנינגרד חמש פעמים בשנת 1948, 1950, 1952, 1961 ו-1973.
טיימנוב זכה בתואר רב אמן בינלאומי בשנת 1952 ושיחק בתחרות המועמדים לאליפות העולם בציריך בשנת 1953, שם הוא חלק את המקום השמיני. משנת 1946 ועד שנת 1956, הוא היה בין עשרת השחקנים החזקים בעולם.
בשנת 1956 הוא זכה באליפות ברית המועצות בשחמט.
משנת 1948 עד 1976 השתתף טיימנוב 23 פעמים באליפות ברית המועצות לשחמט (שיא שרק יפים גלר השיג אף הוא), כולל 13 תחרויות רצופות בשנים 1951-1963 וחלק את המקום הראשון פעמיים. בשנת 1952 הוא הפסיד במשחקי הדו-קרב לאלוף העולם מיכאל בוטביניק לאחר שבתחרות עצמה השיג (+11 -3 =5), ואילו בשנת 1956, ניצח את יורי אברבך ואת בוריס ספסקי במאבק על התואר.
בנוסף, שבע פעמים חלק את המקום השני או השלישי: 1949 (3-4), 1954 (2-3), 1962 (2-3), דצמבר 1965 (3), 1966-1967 (3-5), דצמבר 1967 (3-5) ובאוקטובר 1969 (3-5) עם הזכות להשתתף בתחרות הבינאזורית שהתקיימה בפלמה דה מיורקה בשנת 1970.
תוצאתו הידועה ביותר היא הפסדו 6-0 לבובי פישר בשנת 1971 בשלב המוקדמות של ההתמודדות על אליפות העולם. מצד שני לטיימנוב השג נדיר של ניצחונות על שישה אלופי עולם מיכאל בוטביניק, ואסילי סמיסלוב, מיכאל טל, טיגראן פטרוסיאן, בוריס ספאסקי, ואנטולי קרפוב.
אחרי ההפסד לפישר, הממשלה הסובייטית נבוכה, וכפי שטיימנוב סיפר מאוחר יותר בראיון משנת 2002, מצאה כ"בלתי נתפס" שטיימנוב יכול היה להפסיד בצורה כה מוחצת לאמריקני ללא "הסבר פוליטי".[1] פקידים סובייטים הפסיקו את משכורתו של טיימנוב ולא הרשו לו לנסוע לחו"ל, כמו כן שללו ממנו את התואר אמן ספורט, תואר שהוחזר לו רק בשנת 1991. תוצאה נוספת לסנקציות שננקטו נגדו היה פירוק הנישואים עם אשתו הפסנתרנית, ופירוק הצמד שהופיע באלפי קונצרטים במשך שנים רבות.
הסיבה הרשמית שניתנה לעונשים על טיימנוב הייתה שהוא הביא ספר מאת אלכסנדר סולז'ניצין למדינה, אך הסבר זה היה משני מטבעו. הפקידים מאוחר יותר מחלו לטיימנוב, וביטלו את הסנקציות נגדו. ניצחון נוסף 6-0 של פישר נגד בנט לארסן מאוחר יותר בשנת 1971 כנראה תרם לשנוי דעתם.
טיימנוב זכה באליפות העולם לסניורים פעמיים, בשנים 1993 ו-1994.
טיימנוב פיתח הסתעפויות פתיחה שקרויות כיום על שמו בהגנה הסיציליאנית, בהגנת בנוני ובהגנה הנימצו-ההודית. הוא כתב ספרים על הסתעפויות פתיחה אלו, כמו גם ספר ובו אוסף המשחקים הטובים ביותר ששיחק.
תחרויות בינאזוריות
טיימנוב שיחק בשלוש תחרויות בינאזוריות. המקום הראשון שלו באליפות ברית המועצות בשנת 1952 זיכה אותו בכניסה לתחרות שהתקיימה בסטוקהולם, שם חלק מקום שני-שלישי בתוצאה (7 = 13), תוצאה שהעלתה אותו לתחרות המועמדים בשנת 1953. בתחרות המועמדים בציריך, סיים במקום השמיני-תשיעי (+7 -7 = 14).
בשנת 1969, המקום שלישי-חמישי באליפות ברית המועצות, זיכה אותו בכרטיס לתחרות הבינאזורית שהתקיימה בפלמה דה מיורקה בשנת 1970. תוצאתו, מקום חמישי-שישי בתוצאה (8 -3 = 12) העלתה אותו לתחרות המועמדים. בשנת 1971, לאחר שינוי התקנון בעליה של המועמדים - פלייאוף במקום טורניר -הוצב טיימנוב בשלב רבע גמר של תחרות המועמדים מול בובי פישר שם הובס 0-6.
בתחרות הבינאזורית של 1973, בלנינגרד, חלק מקום 8-10 (+3 -3 = 11) ולא העפיל הלאה במירוץ לאליפות.
תחרויות קבוצתיות
במסגרת המשחקים האולימפיים טיימנוב נבחר פעם אחת בלבד לנבחרת ברית המועצות שזכתה במדליית הזהב בשנת 1956 במוסקבה, הוא שיחק בלוח המילואים הראשון (6 = 5+) וזכה למדליית ארד אישית.[2]
באליפות אירופה שותף טיימנוב בארבע תחרויות ובכולן ברית המועצות זכתה במדליית זהב:
1957 - וינה: בלוח השביעי (+2 = 3)
1961 - אוברהאוזן: בלוח השביעי (+6 = 3)
1965 - המבורג: בלוח השביעי (+3 -1 = 4)
1970 - קפבנברג: בלוח הששי (4+ = 2)
בתחרות ברית המועצות נגד שאר העולם בשנת 1970, שהתקיימה בבלגרד, בלוח השביעי מול וולפגנג אולמן (+2 -1 = 1).
קריירה כפסנתרן
לטיימנוב הייתה קריירה מזהירה כפסנתרן במקביל לקריירה שלו כשחמטאי. לדעת מומחים ייתכן שאחת משתי הקריירות מנעה ממנו להגיע למיצוי כל יכולתו בתחום השני. עם אשתו הראשונה, ליובוב ברוק, הוא הקים צמד שהוכר כטוב ביותר בעולם[3], שכמה מהקלטותיו נכללו בסדרה של פיליפס וסטיינוויי "פסנתרנים גדולים של המאה העשרים". מגיל 12 ניגן איתה יצירות לארבע ידיים.
לאור איום של פלישה גרמנית, קונסרבטוריון לנינגרד פונה לטשקנט שם טיימנוב בילה את שנות המלחמה. בשנות ה-50' וה-60', הצמד שהקים עם אשתו ניגן קונצרטים רבים בגוש הסובייטי.
לאחר הגירושים בתחילת שנות ה-70', ביצע טיימנוב קונצרטים כסולן.
חייו האישיים
הוא התחתן בשנית מאוחר בחייו והפך לאב לתאומים בגיל מבוגר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
24711645מארק טיימנוב