מארק איבנוביץ' שבליוב

מארק איבנוביץ' (יזראילביץ') שבליוב
Марк Иванович Шевелёв

לידה	11 באוקטובר 1904 סנט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	6 באוקטובר 1991 (בגיל 86) מוסקבה,רוסיה
השתייכות	חיל האוויר הסובייטי
תקופת הפעילות	1920–1971 (כ־51 שנים)
דרגה	לוטננט גנרל בחיל התעופה
תפקידים בשירות
סגן ראש גלבסוומורפוט (נתיב הים הצפוני הראשי)
פעולות ומבצעים
מלחמת האזרחים ברוסיה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
גיבור ברית המועצות (27.07.1937; מס' 36) עיטור כוכב הזהב 2 עיטור לנין (20.01.1934; 27.06.1937) 4 עיטור הדגל האדום העמלי (10.07.1962; 15.06.1971; 14.09.1977) עיטור מלחמת המולדת מדרגה ראשונה (11.03.1985) עיטור הידידות בין העמים (13.08.1987) מדליית "פרטיזן המלחמה הפטריוטית הגדולה" מדרגה ראשונה (11.09.1943) 3 עיטורי הכוכב האדום ((03.05.1940; 20.02.1942; 03.11.1944) עיטור קוטוזוב מדרגה שנייה (18.09.1943) ומדליות אחרות
תפקידים אזרחיים
עובד במפעל המטלורגי ציר באספה הראשונה של הסובייט העליון של ברית המועצות המפקח הממלכתי של סוומורפוט
הנצחה
יד זיכרון על קברו ספינה של משרד צי הנהרות קרויה על שמו רחוב בסברדלובסק קרוי על שמו

מארק איבנוביץ' (יזראילביץ') שבליוב (1904 - 1991) - טייס תעופת הקוטב יהודי סובייטי, ראש התעופה הקוטבית של המנהלת הראשית של דרך הים הצפונית שלחם במלחמת העולם השנייה, שקיבל עיטור גיבור ברית המועצות (27/06/1937), לוטננט גנרל בחיל התעופה (25/03/1943).

קורות חיים

נולד ב-11 באוקטובר (לפי הלוח היוליאני) 1904 בסנט פטרסבורג במשפחתו של פקיד. התחיל לעבוד בשנת 1919 כעובד במפעל המטלורגי של טאגאנרוג. היה בין חברי קומסומול הראשונים בעיר.

ביוני 1920 גויס לצבא האדום, שירת כלוחם בגדוד הסיור הנפרד מס' 236 של הרכבת המשוריינת מס' 110 בחזית הדרום במסגרתו השתתף המלחמת האזרחים ברוסיה, חיסול כוח הנחיתה של אולאגאי בקובאן באוגוסט 1920, לחימה נגד "צבא התחייה של רוסיה" בפיקודו של גנרל מיכאיל פוסטיקוב וקרבות אחרים שנערכו בצפון קווקז. במרץ 1921 נשלח לחופשה ארוכת טווח ובאותה השנה נהיה חבר במפלגה הבולשביקית.

בשנת 1921 נסע לפטרוגרד ונכנס למכון פטרוגרד למהנדסי קווי תחבורה בפקולטה לתקשורת אווירית אותה סיים בשנת 1925. משנת 1926 עבד כמהנדס בחברת "דוברולט". מפברואר עד דצמבר 1928 חזר לשרת שוב בצבא האדום, הפעם כטכנאי תעופה במכון המחקר של חיל האוויר של הצבא האדום, שבסיסו אז היה בשדה התעופה המרכזי על שמו של פרונזה במוסקבה.

בשנת 1929 הוזמן להיות מנהל שירות התעופה לאספקת מודיעין קרח לשיירות ספינות בים הקארסק שנפתח בחברת השקעות ממשלתית צפון סיבירית "קומסוורפוט". בתפקיד הזה המשיך לעבוד ארבע עונות (שנים). ב-1932 היה בין שלושת השורדים בתעונה אווירית במיצר מאטוצ'קין שאר בנובאיה זמליה כשרוח פתאומית הפילה לים את הצוות של שישה של הספינה המוטסת של דורוניה כשעסק בהצלה לאחר שנפגע בעמוד השדרה וברגל.

משנת 1933 "מנהל מעופף" תעופת הקוטב של גלאבסוומורפוט שהיה הראשון להגיע לאזורים שונים בצפון הסובייטי. בתפקיד הזה ביצע טיסה ביחד עם ספינת שוברת קרח "קראסין" עד לחופי קבוצת איים נובאיה זמליה ועל כך הוענק לא עיטור לנין.

במאי 1937 ניהל את הנחיתה של המשלחת הסובייטית הראשונה לאזור הקוטב הצפוני בהובלתו של איוואן פאפאנין והעברת ציוד לתחנה המדעית הקוטב הצפוני 1.

ב-27 ביוני 1937 הוענק לו על כך עיטורי גיבור ברית המועצות יחד עם עיטור לנין על אומץ ליבו וגבורתו, ובהמשך הוענקה לו מדליית כוכב הזהב מספר 36.

בדצמבר 1937 נבחר לציר באספה הראשונה של הסובייט העליון של ברית המועצות מטעם המחוז צפון אוסטיה. לאחר מכן, בשנת 1946, שוב נבחר לציר האספה השנייה של הסובייט (שפעל עד 1950).

בשנים 1937 - 1938 ניהל את החיפוש אחר צוותו של זיגיזמונד לבאנבסקי. בקיץ 1938 עמד בראש פעולת החילוץ להוצאת ספינות שוברות הקרח "סדקו", "מאליגין" ו"גאורגי סדוב" מן הקריסה וטביעה בקרח. בשנת 1939 תפקידו הועלה במעמד והוא הפך לראש תחום תעופת הקוטב - סגן ראש גלבסוומורפוט. במרץ 1941 גויס לצבא האדום בפעם השלישית, עם הפנייה לעבודה במשק הלאומי של ברית המועצות ועם הישארות בתפקידו הקודם. במקביל הוענק לו הדרגה הצבאית של קולונל.

במהלך מלחמת העולם השנייה ביולי 1941, על בסיס תעופת הקוטב וגדוד תעופת ההפצצה הכבדה מס' 412, הוקמה אוגדת התעופה ארוכת הטווח מס' 81, בה הוא מונה לסגן מפקדה. אוגדה זו לקחה חלק בהפצצת יעדי האויב בעומק האסטרטגי הרחוק, כולל ההפצצה הראשונה של ברלין, וגם הפציצה את קניגסברג, דנציג, פלוישט. בחודשים נובמבר-דצמבר אותה השנה האוגדה אורגנה מחדש לאוגדת התעופה השלישית לטווחים ארוך, בה הפך לסגן ראש המטה. בפברואר 1942 הוקם חיל התעופה ארוך טווח שמפקדה היה גם כן מפקד אוגדות האוויר הארוכי טווח ה-81 וה-3 אלכסנדר גולובאנוב. הוא זה שהזמין לתפקיד ראש המטה של החייל את שבליוב איתו כבר הספיק לעבוד טוב. בתפקיד זה המשיך את שירותו יותר משנתיים אך ביוני 1944 הורד מתפקידו לפתע ולא קיבל מינוי חדש במשך חודשיים. באוגוסט 1944 מונה לראש נתיב האוויר קרסנויארסק-אלסקה ובמקביל גם לחבר בהתאגדות של המנהלת הראשית של צי האוויר האזרחי תחת מועצת הנציבות העממית של ברית המועצות. בקיץ 1945 השלים בהצלחה את משימת הבאת המשלחת הסובייטית הבכירה לארצות הברית לאורך נתיב הקוטב וומסירת מספר רב של מטוסי התוכנית השאל-החכר למזרח הרחוק מאלסקה תוך זמן קצר לקראת הכנת הפלישה ליפן.

דרגות

ב-5 במאי 1942 הוענקה לו הדרגה הצבאית "מייג'ור גנרל בחיל התעופה", ב-25 במרץ 1943 - "לוטננט גנרל בחיל התעופה".

לאחר המלחמה נשאר באותם התפקידים ובנובמבר 1946 מונה לסגן ראש המנהלת הראשית של צי האוויר האזרחי תחת מועצת השרים של ברית המועצות. מינואר עד אפריל 1953 עבד במחלקת כוח האדם במטה הכללי של חיל האוויר הסובייטי. מאפריל אותה השנה עד ינואר 1954 היה עוזר מפקד הארמייה האווירית מס' 29 במחוז הצבאי של המזרח הרחוק בבניית שדות תעופה, בהמשך נהיה לסגן ראש המטה של הארמייה. היה אחראי על הקמת שדות תעופה חדשים באזורים המרוחקים ביותר במזרח הרחוק (קמצ'טקה, סחלין, האיים הקוריליים, צ'וקוטקה). בינואר 1955 עזב ללימודים בקורסים האקדמיים הגבוהים באקדמיה הצבאית הגבוהה על שמו של קלימנט וורושילוב ובאותה השנה סיים אותם.

בנובמבר הועבר לעבודה במשק הלאומי עם הישארות בסגל הכוחות המזוינים של ברית המועצות, וחזר לתפקיד סגן ראש גלבסוומורפוט. מאז 1960, ראש מנהלת הקוטב של תעופה אזרחית בברית המועצות. במאי 1971 - פרש בצבא לגמלאות.

בין השנים 1971–1988, המפקח הממלכתי של סוומורפוט (נתיב הים הצפוני). מאז המחצית השנייה של שנות החמישים השתתף ב-24 משלחות סובייטיות ארקטיות ואנטארקטית אחת, כולל ניהול 15 ממשלחות הללו. על חשבונו רשומים הישגים בולטים רבים של התעופה הסובייטית באותן שנים, למשל: פתיחת קווי תעופה נוסעים סדירים מוסקבה - נורילסק - טיקסי ומוסקבה - אנאדיר - צ'וקורדאך - כף שמידט; טיסה מוסקבה - אנטארקטיקה (תחנת מחקר "מירניי") - מוסקבה שעבר דרך טשקנט, דלהי, רנגון, ג'קרטה, דרווין, סידני, ניו זילנד ותחנת מחקר מק מרדו האמריקנית (דצמבר 1961 - פברואר 1962). בשנת 1977 סיפק סיור קרח אסטרטגי לפריצת הדרך המוצלחת של ספינת פורצת הקרח הגרעיני "ארקטיקה" לקוטב הצפוני.

התגורר במוסקבה. נפטר ב-6 באוקטובר 1991. נקבר במוסקבה בבית העלמין טרוייקורובסקויה.

ספריו ומאמריו

• שבליוב, ארקטיקה - גורלי. זיכרונותיו של המפקד הראשון של התעופה הקוטבית. וורונז' 1999 (ברוסית).
• אריקיינן, צ'ובאקוב, שבליוב. נתיב הים הצפוני: בעבר ובהווה. ב"צי ימי". - 1982, מס '12. - עמ' 22–27 (ברוסית).
• שבליוב, על תקופת הפעילות הראשונה של גלאבסוומורפוט. ב"כרוניקה של הצפון", מוסקבה, 1985. - עמ' 6 - 15 (ברוסית).
• הקדמה לספרו של אריקיינן "מרכז הכובד הוא הקוטב הצפוני." - מוסקבה, 1989 (ברוסית).

לקריאה נוספת

• "גיבורי ברית המועצות: מילון ביוגרפי קצר", כרך 2, העורך הראשי שקאדוב, מוסקבה, 1988 מסת"ב 5-203-00536-2 (ברוסית).
• לוריה, "אדמירלים וגנרלים בחיל הים של ברית המועצות: 1946 - 1960", מוסקבה, 2007, מסת"ב 978-5-9950-0009-9 (ברוסית).
• "גיבורי השנים הבוערות", ספר 4, מוסקבה, 1980 (ברוסית).
• קמינסקי, "בשמי הארקטיקה העזובה", מוסקבה, 2006, מסת"ב 5-85868-045-3 (ברוסית).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארק איבנוביץ' שבליוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32283442מארק איבנוביץ' שבליוב