מארי בורדה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית חסיד אומות העולם ריקה מארי גרטרוד אנה בורדה, שכונתה "מיצה" (בגרמנית: Marie Gertrud Anna Burde9 ביוני 189212 ביולי 1963)[1], הייתה אישה גרמנייה שהתפרנסה מאיסוף ומכירת גרוטאות. בתקופת השלטון הנאצי היא נתנה מחסה לשלושה צעירים יהודיים, האחים יוסף(גר') ואלפרד וולף וארתור פורדנסקיו, וכך הצילה את חייהם. בתחילה חיו בורדה והצעירים בדירת המרתף הדלה שלה בברלין, אך לאחר שהבניין נהרס בהפצצה, עברו לאזור שונאו ליד ברנאו, שם הקימו מחסה מאולתר על קרקע שבבעלותה. מארבעת הניצולים, אלפרד יוזף היה כלוא במחנה ריכוז בתקופת המלחמה. מרבית המידע על חייה של בורדה מגיע מזיכרונותיו של רולף יוזף (1920–2012), בן למשפחה יהודית דתית.

לאחר מותה קיבלה בורדה מספר עיטורים, בין השנים 2012 ל-2015, כולל התואר חסידת אומות העולם ופרס "גיבורי הדממה". לוח זיכרון הוקם לכבודה בברלין, סמוך לאתר דירתה לשעבר, ברחוב טגלה 15 ברובע ודינג. רולף יוזף עצמו קיבל את עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בשנת 2002.[2] [3]

רקע

במהלך מלחמת העולם השנייה רדפו הנאצים יהודים בארצות הכבושות, וכשנלכדו, נשלחו למחנות השמדה.[3]

ביוגרפיה

מארי גרטרוד אנה בורדה נולדה ב-9 ביוני 1892 בברלין, בת יחידה להוריה, אנה וקארל בורדה.[4][5][3] היא התפרנסה מאיסוף חפצים ישנים ומכירת עיתונים.[4] בורדה חיה כרווקה בדירת מרתף ברחוב טגלה 13 ברובע וודינג, שהיה אז שכונת פועלים.[6] יוזף תיאר אותה כ"אישה מוזרה". כשהייתה בת 51 נודע לה על שלושה צעירים יהודים הזקוקים לעזרה, והיא החליטה להסתירם. היא נפטרה ב-12 ביולי 1963 במזרח ברלין בגיל 71.[7]

מקלט בתקופת מלחמת העולם השנייה

לוח ההנצחה של ברלין הוקם לכבודה ב-Tegeler Straße 15 בברלין-חתונה ב-13 ביולי 2015 [8]

רולף יוזף ראה את הוריו מגורשים ביוני 1942 ונמלט למסתור יחד עם אחיו אלפרד (1921–2014). הם חיו ארבעה חודשים בתחנות רכבת וביערות. בשנת 1943 הפנה אותם מכר של אמם למארי בורדה, שכבר הייתה ידועה בסיועה ליהודים. היא קיבלה אותם יחד עם ארתור פורדנסקי בדירתה בוודינג.[2]

האם הותירה כסף אצל שכנים לרכישת מזון, ובורדה, שהייתה צמחונית, מסרה להם את תלושי המזון לבשר. בנוסף, אספה ירקות שנזרקו מהשווקים המקומיים.[9] החדר היה עמוס בעיתונים, בהם ישנו הצעירים והשתמשו בהם כבידוד בחורף. יוזף תיאר את בורדה כאישה אינטליגנטית ששלטה בכמה שפות. [3]

באחד הימים, רולף יוזף נעצר על ידי הוורמאכט ונחקר באלימות על זהות מי שהסתיר אותו. הוא לא הסגיר את בורדה וברח פעמיים – פעם אחת מרכבת בדרכה לאושוויץ ופעם נוספת מחלון בית החולים היהודי. הוא חזר לדירתה של בורדה, שם נותרו אחיו ופורדנסקי. שכנים תמהו על נוכחותם, אך בורדה טענה כי הם אחייניה.[2][10] המשטרה הגיעה לדירה כדי לחקור. [6]

סרט שצולם על ידי חיל האוויר האמריקאי ביולי 1945, המראה את ההרס במרכז ברלין

בסוף 1943 נהרס ביתה של בורדה בהפצצה, והיא ברחה עם שלושת הגברים לשונאו ליד ברנאו, שם הקימו מחסה ארעי. באביב 1944 עברה לדירה אחרת בברלין. באוגוסט 1944, בעקבות הלשנה, נעצר אלפרד ונשלח לזקסנהאוזן ולברגן-בלזן. [7][9]

אחרי המלחמה

אלפרד שרד את המחנות והתאחד עם אחיו. פורדנסקי גם ניצל. רולף חיכה עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום באפריל 1945. שני האחים תמכו במארי בורדה לאחר המלחמה, אז התגוררה במזרח ברלין עד מותה בשנת 1863.[2][10]

רולף יוזף הקדיש את חייו לשיתוף סיפור הישרדותו והוקרת חסידי אומות העולם, בעיקר בקרב תלמידים. ב-2002 קיבל את עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. הוא נפטר ב-2012, ואחיו אלפרד נפטר ב-2014.[10]

הכרה

  • בשנת 2003 נקרא על שמה רחוב בשונאו, ברנאו.
  • ב-14 בפברואר 2012 הוענק לה התואר חסידת אומות העולם ביד ושם.[9]
  • ב-12 ביוני 2015 נכללה בין ארבע נשים שהונצחו ב-"אתר ההנצחה הגיבורים השקטים" בטקס בחסות שגרירות ישראל.[10][9]
  • ב-13 ביולי 2015 הוצב לכבודה לוח זיכרון ברחוב טגלה 15 בברלין, ובו כתוב: "כאן סמוך, בבניין מגורים שנהרס במלחמת העולם השנייה, חיה מארי בורדה. אף שחיה בשולי החברה, הסתירה במרתפה ובבקתה שלה בשונאו שלושה צעירים יהודים והצילה את חייהם.[8]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארי בורדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. Herrmann, Manja (בדצמבר 2021). "Travelling Heroes—A Transcultural Re-evaluation of Kurt R. Grossmann's Unbesungene Helden (1957), an Early Compilation of Rescue Stories". German History. 39 (4): 590–591. doi:10.1093/gerhis/ghab069. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "Marie Burde". Yad Vashem. ארכיון מ-2023-04-07. נבדק ב-2023-04-07.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Kosmala 2015, p. 13.
  4. ^ 4.0 4.1 Tuchel, Johannes (17 באוגוסט 2016). "Widerstand als Reaktion auf Krieg und NS-Gewaltverbrechen". Bundeszentrale für politische Bildung (בגרמנית). ארכיון מ-2023-04-08. נבדק ב-2023-04-08. {{cite web}}: (עזרה)
  5. "Schönow: Gedenken an vier Widerstandskämpfer". www.bernau.de. ארכיון מ-2023-04-08. נבדק ב-2023-04-08.
  6. ^ 6.0 6.1 Kosmala 2015, pp. 12–13.
  7. ^ 7.0 7.1 Kosmala 2015, p. 12.
  8. ^ 8.0 8.1 Kosmala 2015, pp. 12, 14.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 "Gedenkstätte Stille Helden: Biografie Marie Burde [Silent Heroes Memorial: Marie Burde Biography]". www.gedenkstaette-stille-helden.de. ארכיון מ-2023-03-15. נבדק ב-2023-04-08.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Kosmala 2015, p. 14.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מארי בורדה40576423Q110842165