לקראת יוריסטוקרטיה: מקורותיה והשלכותיה של החוקתיות החדשה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אמינות הערך מוטלת בספק, ראו דף השיחה של יוצר הערך (בויקיפדיה).
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אמינות הערך מוטלת בספק, ראו דף השיחה של יוצר הערך (בויקיפדיה). |
| הוצאה | |
|---|---|
| הוצאה | Harvard University Press |
| תאריך הוצאה | 2004 |
| מספר עמודים | 307 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 9780674025479 |
לקראת יוריסטוקרטיה: מקורותיה והשלכותיה של החוקתיות החדשה (באנגלית: Towards Juristocracy: The Origins and Consequences of the New Constitutionalism) הוא ספר שנכתב על ידי פרופ' רן הירשל ופורסם בשנת 2004 בהוצאת אוניברסיטת הרווארד. הספר מציג את הטענה כי במיוחד מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, מערכות משפט במדינות דמוקרטיות רבות, צוברות כוח והשפעה על חשבון המוסדות הנבחרים. העברת הכוח המשפטי נועדה לעיתים קרובות לשרת קבוצות אליטה שמנסות לשמר את מעמדן הפוליטי או החברתי, במיוחד במצבים שבהם הן מאבדות כוח דמוגרפי או ציבורי.
רקע ומטרה
הספר מציג את הטענה על פיה בתי משפט חוקתיים במדינות שונות זוכים לסמכות פוליטית רחבה, המאפשרת להם להכריע בסוגיות מדיניות, לעיתים קרובות על חשבון הפרלמנטים הנבחרים. הירשל טוען כי תהליך זה אינו מקרי אלא נובע משילוב בין לחצים פוליטיים, היסטוריים וחברתיים, בהם השימוש במערכת המשפט ככלי להבטחת אינטרסים של אליטות פוליטיות[1]. מטרת הספר היא לבחון את הגורמים וההשלכות של תהליך זה על עקרון הפרדת הרשויות, הריבונות העממית ותפקודה של הדמוקרטיה.
תוכן הספר
הירשל מציע את המונח "יוריסטוקרטיה" לתיאור שיטת משטר שבה מוסדות משפטיים, במיוחד בתי משפט חוקתיים, מקבלים סמכויות נרחבות לעצב מדיניות ציבורית ולפתור מחלוקות פוליטיות. הוא טוען כי האליטות השלטוניות מעודדות מגמה זו כדי לשמור על האינטרסים שלהן[1], במיוחד במצבים של אי־ודאות פוליטית. המגמה יוצרת פער בין תהליכי קבלת ההחלטות הציבוריים לבין האזרחים, שכן השופטים אינם נבחרים על ידי הציבור. הספר דן במגמה רחבה יותר המכונה "החוקתיות החדשה", בה מדינות רבות מחדשות את החוקה או מחזקות את מערכות המשפט העצמאיות כדי לשמר יציבות פוליטית, אך זו מעוררת שאלות לגבי גבולות כוחם של בתי המשפט. דוגמת המקרה השוואתי כוללות את ישראל, דרום אפריקה, קנדה וניו זילנד, שם התפתח כוח משפטי רב בעקבות שינויים פוליטיים.
הירשל מדגיש כי היוריסטוקרטיה נובעת לעיתים קרובות ממצבים של משברים פוליטיים או מעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה, כאשר האליטות השלטוניות מנסות לשמור על כוחן. הוא טוען כי היוריסטוקרטיה אינה תהליך נייטרלי, וכי היא עשויה לשמש ככלי לשימור סדרי כוח קיימים על חשבון ייצוג ציבורי אמיתי. בנוסף, הוא מציג ניתוח השוואתי של מדינות שונות, בהן התפתחה יוריסטוקרטיה:[2].
הוא מדגים באמצעות המהפכה החוקתית בישראל, בה בית המשפט העליון בראשות אהרן ברק הרחיב את סמכויותיו באמצעות פרשנות חוקי היסוד כדי לפסול חקיקה של הכנסת. וגם הרחבת סמכויות בית המשפט החוקתי בדרום אפריקה, בזמן המעבר מאפרטהייד לדמוקרטיה, לשם הבטחת זכויות מיעוטים ופיקוח על השלטון. הירשל מציג גם את כתב הזכויות והחירויות הקנדי משנת 1982, שבתי המשפט קיבלו סמכויות לפסול חקיקה המנוגדת לזכויות האדם, וכן את חוקת ניו זילנד מ-1990.
תגובות
הספר זכה לשבחים על המסגרת התאורטית החדשנית והניתוח ההשוואתי שהוא מציע, במיוחד בתחום המשפט החוקתי והפוליטיקה העולמית. הוא נחשב למוקד לדיונים על מקומם של בתי המשפט במדינה דמוקרטית[1], כאשר מדגיש תהליכים משמעותיים ומעורר שאלות מרכזיות בנושא זה. מצד שני, הספר עורר גם ביקורת. אחת מהן היא על המונח "יוריסטוקרטיה", שלה קונוטציה שלילית המטילה ספק במטרת הספר, למרות שהמחבר שואף לשמור על גישה אובייקטיבית. בנוסף, חלק מהמבקרים טוענים כי התזה מצמצמת את התהליכים המורכבים לנרטיב פשטני אחד, ובכך ממעיטה בחשיבות התפקיד החיובי של בתי המשפט בשמירה על זכויות אדם[3]. עוד יש דעות חלוקות בנוגע להשפעת ריכוז הסמכויות בבתי המשפט על הדמוקרטיה והפוליטיקה[4].
קישורים חיצוניים
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 ביקורות על הספר באתר אוניברסיטת הרווארד
- ^ בכתב העת Sage Journals ביקורת ספרים, כתב Shannon M. Roesler, מו"ל אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
- ^ מאמר ביקורת, מאת Carlos Closa בכתב העת הבינלאומי למשפט חוקתי, כרך 4, גיליון 3, יולי 2006, עמודים 581–586, מו"ל אקדמיית אוקספורד (באנגלית)
- ^ ראו לדוגמא בעיקר בעמוד 463 ביקורת מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת טורונטו
39980865לקראת יוריסטוקרטיה: מקורותיה והשלכותיה של החוקתיות החדשה