לנדאווה
 | |
| העיירה לנדאווה | |
| מדינה |
 סלובניה |
|---|---|
| מחוז | פומורסקה |
| ראש העיר | אנטון באלאז'ק (Anton Balažek) |
| שטח | 123 קמ"ר |
| גובה | 160 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 10,669[1] (2013) |
| ‑ צפיפות | 86.74 נפש לקמ"ר (2013) |
| קואורדינטות | 46°33′N 16°27′E / 46.550°N 16.450°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.lendava.si/en | |
לֶנְדָאוָוה (בסלובנית: Lendava, בהונגרית: Alsólendva) היא עיירה ורשות מקומית בסלובניה בשטח אזור פומורסקה, השוכנת סמוך לגבול עם הונגריה.
היסטוריה
תיעוד למצודה במקום ומסביבה יישוב קיים החל מהמאה ה-12 עת נשלט האזור על ידי ממלכת הונגריה. במהלך המאה ה-16 נכבש היישוב על ידי האימפריה העות'מאנית. לאחר מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) עבר השטח לחזקת ממלכת הבסבורג ובהמשך לחזקת האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיירה בשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה אותה תוך ימים אחדים. אזור לנדאווה נמסר לחזקת הונגריה.
באפריל 1945 שוחררה לנדאווה על ידי כוחות הצבא האדום ועם תום המלחמה נכללה בשטחי יוגוסלביה ונקראה דוֹלְנְיָה לֶנְדָאוָוה (בסרבו-קרואטית: Dólnja Léndava). ב-1955, שונה שם העיירה ללנדאווה. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החל תהליך התפרקותה האלים של יוגוסלביה ובמהלכו פלש הצבא העממי היוגוסלבי לסלובניה לאחר שהכריזה על עצמאותה. לאחר התערבות האו"ם פסקה הלחימה, ב-1992 זכתה סלובניה להכרה רשמית כמדינה עצמאית ולנדאווה נכללה בשטחה.
אקלים
בלנדאווה שורר אקלים ממוזג. הטמפרטורה השנתית הממוצעת ב-2013 עמדה על 11.1oc וערכי הקיצון הממוצעים עמדו על 2oc- בינואר ו-29.7oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 929.3 מילימטרים.[1]
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות סלובניה
ב-1773 התיישבו בלנדאווה יהודים שהגיעו מאזור בורגנלנד. בראשית המאה ה-19 הוקמה רשמית קהילה, ב-1830 הוקם בית עלמין וב-1866 הוקם בית הכנסת(אנ') הקהילתי. בהמשך, הוקם בית ספר יסודי יהודי שפעל עד תום מלחמת העולם הראשונה. מרבית יהודי העיירה עסקו במסחר ומקצת היו בעלי מקצועות חופשיים. ב-1925 נמנו בלנדאווה 248 יהודים. העיירה הייתה מרכז ל-20 בני הקהילה היהודית שהתגוררו ב-8 כפרים באזור. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 155 נפשות שהיוו 5.16 אחוזים מכלל האוכלוסייה. לאחר הכיבוש הגרמני והסיפוח להונגריה, גויסו חלק מצעירי הקהילה לעבודות כפייה. בהמשך, במאי 1944 גורשו בני הקהילה למחנה ההשמדה אושוויץ. 29 נפשות ניצלו מהשואה, חלקם עלו בהמשך לישראל. בעיירה לא חודשה הפעילות הקהילתית.[2]
במהלך מלחמת העולם השנייה נגרם נזק כבד למבנה בית הכנסת. לאחר המלחמה הולאם המבנה ושימש כמחסן. ב-1994 שוקם המבנה והוסב למוזיאון ובו מוצגת גם ההיסטוריה של הקהילה היהודית. ב-1950 הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים בשואה בשטח בית העלמין היהודי. בראשית העשור ה-2 של המאה ה-21 עמד על תילו בית העלמין היהודי.
קישורים חיצוניים
- רשימת נרצחים בשואה מהעיירה לנדאווה - חלק ראשון, רשימת נרצחים בשואה מהעיירה לנדאווה - חלק שני, במאגר המידע של יד ושם
- דף הקהילה של לנדאווה מתוך פנקס הקהילות.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 לנדאווה במספרים, באתר הרשות המקומית לנדאווה, אוחזר ב-25 ביולי 2015 (באנגלית).
- ^ הקהילה היהודית בדולניה לנדאווה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 114-113.
|
25052135לנדאווה