לנגנאו
 | |
| מראה העיירה | |
| מדינה |
 שווייץ |
|---|---|
| קנטון |
 ארגאו |
| שטח | 12.67 קמ"ר |
| גובה | 415 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,596 (2012) |
| קואורדינטות | 47°31′0″N 8°20′0″E / 47.51667°N 8.33333°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| האתר הרשמי | |
לנגנאו (בגרמנית: Lengnau) היא עיירה בת כ-2,500 תושבים כיום (ינואר 2012), בקנטון ארגאו בצפון שווייץ.
לנגנאו ואנדינגן היו שתי העיירות היחידות שבהן הותר ליהודי שווייץ להתגורר עד האמנסיפציה של 1866[1].
היסטוריה
משנת 1500 לפני הספירה בערך ישבו באזור שבטים קלטים שונים, בעיקר ההלווטים.
במאה הראשונה לפני הספירה הובסו ההלווטים על ידי יוליוס קיסר והוכנסו תחת השפעה רומית. שרידים של חווה חקלאית מתקופת השלטון הרומי התגלו ליד לנגנאו של היום. בנוסף, שפת הרומאנש, ניב מדובר של לטינית, היא אחת השפות המדוברות עד היום באזור ובשווייץ בכלל, גם אם על ידי מעטים מאד כיום (פחות מאחוז אחד בכל שווייץ). בימי הביניים המוקדמים, המאות הראשונות לספירה, נכבש המקום על ידי שבטים גרמאנים, שהתערבבו עם ההלווטים. כ-93% מתושבי לנגנאו כיום מדברים גרמנית.
עדות ראשונה בכתובים לקיום יישוב כאן, שנקרא לנגינוואנק (Lenginwanc) קיימת משנת 798 לספירה. החל מהמאה ה-13 ובמשך כמאתיים שנה שלט באזור בית הבסבורג האוסטרי, שמוצאו משווייץ דווקא. ב-1415 נכבשה לנגנאו על ידי הקונפדרציה השווייצרית הישנה, שהוקמה כמאה ועשרים שנה קודם לכן ומאז לנגנאו היא חלק בלתי נפרד משווייץ על כל גלגוליה השונים, כקונפדרציה או פדרציה, למעט תקופה קצרה ביותר של 17 שנים בראשית המאה התשע עשרה (1798 - 1815), כששלטה כאן צרפת של נפוליאון.
יהודי לנגנאו
ידוע על התיישבות יהודים בשווייץ לפחות מאז המאה ה-13, עוד לפני הקמת הקונפדרציה הישנה, אולם בעקבות מגפת "המוות השחור", שהגיעה לשיאה בשווייץ ב-1348, הופצה עלילת דם כנגד היהודים, שהם שגרמו למגפה - "מרעילי הבארות" ובעקבות זאת נשרפו חיים וגורשו משווייץ כמעט כל היהודים.
כעבור כשלוש מאות שנה, ב-1678 החליט בית המחוקקים השווייצרי לרכז את מעט היהודים ששרדו בשווייץ, באזור מצומצם אחד - עמק הנהר סורב, החופף פחות או יותר לאזור קנטון ארגאו שבשווייץ של היום ואשר בתוכו כלולה גם העיר לנגנאו.
אחת המשפחות היהודיות המפורסמות ביותר שגרו בלנגנאו ואשר הגיעה לעיירה ככל הנראה בעקבות החלטה זו, מאזור דרום גרמניה/אלזס היא משפחת גוגנהיים, אשר אחד מבניה כעבור מעל מאתיים שנה היה מאיר גוגנהיים (ראה להלן).
ב-1702 נזכר שמו של יעקב גוגנהיים, בשל משפט שנערך לו בגין הפשע שעשה - הוא קנה כרם בעיירה הסמוכה וואטינגן, בלי שקיבל אישור מיוחד לשם כך, כנדרש מיהודי. שנה אחר כך שרף אלמוני את ביתו, ככל הנראה כנקמה על חוצפתו זו. כשלושים שנה אחר כך, ב-1732 הוא מוזכר שוב בתור נציגן של 250 משפחות יהודי עמק הנהר סורב, שנשלח לנאום בפני הממשל בציריך, למנוע גזרה של גירוש שעמדה להיות מוטלת עליהם. הגירוש נמנע אמנם, אך במקומו הוטלו על היהודים מיסים כבדים[2].
כארבעים שנה לאחר מכן, ב-1776 הוחלט לצמצם עוד יותר את האזור המותר להתיישבות יהודים ונקבעו שתי עיירות בלבד בתוך עמק הנהר סורב, שבהן הותר ליהודים להתיישב - אנדינגן ולנגנאו. ואכן, בסביבות 1850 גרו בלנגנאו כ-525 יהודים, שהיוו כ-30% מהאוכלוסייה בעיירה זו. בית הכנסת העתיק של לנגנאו הוקם עוד ב-1750 (14 שנה לפני בית הכנסת העתיק של אנדינגן) ובית כנסת שני הוקם בעיירה ב-1847 (חמש שנים אחר כך שופץ גם בית הכנסת העתיק של אנדינגן).
מאיר גוגנהיים (1828–1905), הפילנתרופ היהודי האמריקאי הידוע, שהיה מעשירי תבל במאה ה-19, אבי משפחת גוגנהיים האמריקאית וצאצא ישיר של יעקב גוגנהיים שהוזכר לעיל, נולד בלנגנאו והיגר ממנה לארצות הברית בהיותו בן 19.
היהודים בלנגנאו, כמו גם בשווייץ כולה לא זכו לשוויון זכויות, אלא רק בתקופה הקצרה של השלטון הצרפתי. נאסר עליהם למשל לעסוק בחקלאות, שהייתה העיסוק של מרבית התושבים, כמו גם כמעט בכל שאר המקצועות, למעט רוכלות זעירה. נאסר עליהם להיות בעלי אדמות. אם הצליחו להרוויח קצת כסף, מיד הוטל על זה מס, כך שנשארו תמיד בעוניים. הם חויבו בתשלומי מעבר גבוהים בעוברם בין גבולות הקנטונים והמחוזות השונים. הם חויבו במס נישואין מיוחד, שאף היה גבוה בצורה יוצאת דופן. אסור היה להקים משפחות מעבר למספר מוגבל מסוים. אסור היה להיקבר בתוך גבולות העיירה עצמה (ולכן בית הקברות היהודי היה אכן מחוץ לעיירה). ועוד הגבלות מסוגים שונים ומשונים, ככל שרצו השלטונות הנוצריים[2]. היה זה רק באמנסיפציה של 1866, כחמישים שנים נוספות לאחר גמר הכיבוש הצרפתי הקצר, שהותר ליהודים להתיישב גם בשאר חלקי שווייץ והם זכו לשוויון זכויות.
בעקבות האמנסיפציה השתנתה לנגנאו כליל ובראשית המאה העשרים היא פחות או יותר התרוקנה מכל יהודיה. בין היהודים שעזבו אותה באותו זמן ניתן למצוא את ארנסט בלוך (מלחין), שנולד בה ב-1880 והגיע לארצות הברית ב-1916[2], ואחרים. כיום ניתן למצוא בה את בית הכנסת העתיק, שאף הוכר כנכס תרבות לאומי של שווייץ (בנוסף להכרה כזו גם בעיירה כולה), אך אין בה בעצם יהודים ובית הכנסת העתיק סגור כל ימות השנה, למעט סיורים למשך שעות ספורות בלבד, בימי ראשון, בעונת התיירות בקיץ[1].
מפתח לבית הקברות היהודי העתיק בין אנדינגן ללנגנאו ולבית הכנסת העתיק בלנגנאו אפשר לקבל במשרד בית האבות היהודי בלנגנאו.
לנגנאו כיום
שטח העיירה לנגנאו כיום הוא כמעט 13 קמ"ר[3] וב-31 בדצמבר 2010 היו בה 2541 נפשות בדיוק, אשר כמעט חצי מהם היו בעלי אזרחות אלבנית. כ-93% מהתושבים דוברי גרמנית.
רמת החיים גבוהה: אחוז אבטלה ממוצע ב-2010 - 1.5%. נכון לשנת 2000, מעל חמישית מהאוכלוסייה היו בעלי השכלה גבוהה ויותר ממחצית מהאוכלוסייה היו בעלי הבית בו הם גרו והגיעו למקומות עבודתם ברכב פרטי.
בבחירות 2007 לאספת הברית - המועצה הלאומית, זכתה מפלגת העם השמרנית בכמעט 40% מהקולות, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בקצת יותר מרבע, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית בכ-13%.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לנגנאו (בגרמנית)
הערות שוליים
26505206לנגנאו