אראו
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| העיר העתיקה של אראו | |
| מדינה |
 שווייץ |
|---|---|
| קנטון | שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ארגאו |
| מחוז | אראו |
| שפה רשמית | גרמנית |
| תאריך ייסוד | 1240 |
| שטח | 12.3[1] קמ"ר |
| גובה | 381 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 471 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 365 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 21,191[2] (2017) |
| ‑ צפיפות | 1,717 נפש לקמ"ר (2017) |
| אזור זמן | UTC +1 |
אראו (בגרמנית: Aarau) היא בירת קנטון ארגאו שבשווייץ. העיר היא גם בירת המחוז הנושא את שמה. אוכלוסיית העיר היא דוברת גרמנית וברובה פרוטסטנטית. אראו שוכנת בשפלה השווייצרית, בעמק הנהר ארה, על גדתו הימנית של הנהר ולמרגלותיהם הדרומיים של הרי היורה, ממערב לעיר ציריך ו-65 ק"מ מצפון-מזרח לבירת שווייץ, ברן. העיר גובלת ממערב בקנטון זולותורן. זוהי העיר השנייה בגודלה בקנטון ארגאו לאחר וטינגן. ב-2010 צורפה לארגאו העיירה רוהר (Rohr).
גאוגרפיה וגאולוגיה
העיר העתיקה של אראו ממוקמת על בליטת סלע במקום שבו נהר הארה נעשה צר, למרגלות המורדות הדרומיים של הרי היורה. הרבעים החדשים יותר של העיר שוכנים מדרום וממזרח לבליטת סלע זו, וכן במעלה ההר ובעמק הנהר על שתי גדותיו. הרשויות המקומיות השכנות הן קיטינגן מצפון, רוהר ובושס ממזרח, סוהר מדרום-מזרח, אונטראנטפלדן מדרום ואפנברג-וושנאו וארלינסבך ממערב. אראו והיישובים הסובבים אותה התפתחו במקביל וכיום הם מהווים רצף יישובים מחובר. היישוב היוצא מן הכלל הוא אונטראנטפלדן שמופרד מאראו על ידי היערות של גונהרד וזלגלי. כ-90% משטח העיר שוכנים מדרום לנהר הארה ויתר השטחים שוכנים מצפון לו. שטח העיר הוא 12.3 קמ"ר. מתוכם 6.3% משמשים לחקלאות, 34% הם שטחים מיוערים, 55.2% הם שטחים בנויים ו-4.5% הם שטחי נהרות ואגמים.[1] הנקודה הנמוכה ביותר, על גדות הארה, היא בגובה של 365 מטרים מעל פני הים והנקודה הגבוהה ביותר היא 471 מטרים מעל פני הים.
היסטוריה
אראו נוסדה בשנת 1240 לספירה לערך על ידי הרוזנים של קיבורג. העיר מוזכרת לראשונה במקור משנת 1248 בשם Arowe. בערך בשנת 1250 היא הוזכרה בשם Arowa. עם זאת, האזכור הראשון של אראו כעיר הוא משנת 1256. העיר נשלטה ממגדל ה"רור" (Rore), שלימים שולב בבניין העירייה המודרני.
ב-1273 נגדעה השושלת של רוזני קיבורג. אגנס מקיבורג, שלא הייתה נשואה, מכרה את אדמות המשפחה לרודולף הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" מבית הבסבורג. רודולף העניק לאראו את זכויותיה כעיר ב-1283. במאה ה-14 הורחבה העיר וחומת הגנה שנייה הוקמה. חפיר עמוק הפריד את העיר מ"פרבריה". כיום מסומן מיקומו של חפיר זה על ידי רחוב רחב בשם Graben (בגרמנית: חפיר).
ב-1415 פלשה ברן לארגאו בסיוע של זולותורן. אראו נכנעה לאחר התנגדות קצרה ואולצה להישבע אמונים לשליטים החדשים. במאה ה-16 בוטלו הזכויות של המעמדות הנמוכים. במרץ 1528 התירו אזרחי אראו את הנהגתה של האמונה הפרוטסטנטית בדרבונם של השליטים מברן. גידול באוכלוסייה במהלך המאה ה-16 הוביל לבנייתם של בניינים גבוהים יותר ולהנהגתם של שיטות בנייה צפופות יותר. באותה תקופה התפתחו צורות ראשוניות של תעשייה, אך שלא כמו ערים אחרות, לא נוסדו בה גילדות.
ב-11 באוגוסט 1712 נחתם שלום אראו. חוזה זה העניק לכל קנטון את הזכות לבחור את הדת שלו וכך באה לקיצה השליטה הקתולית. החל מראשית המאה ה-18 התבססה תעשיית הטקסטיל באראו. ההגירה הגרמנית תרמה למצב המשופר של העיר בכך שהמהגרים הגרמנים הקימו בתי חרושת לכותנה ולמשי. מהגרים בעלי השכלה היו גם אחראים לרפורמה החינוכית ולעידן הנאורות. רוח מהפכנית התפתחה באראו.
1798: בירת הרפובליקה ההלווטית
ב-27 בדצמבר 1797 התקיימה באראו הדיאטה הפדרלית (Tagsatzung) האחרונה של הקונפדרציה השווייצרית הישנה. שבועיים לאחר מכן המשיך השגריר הצרפתי להתסיס את הרוחות המהפכניות בעיר. הניגוד בין רמת ההשכלה הגבוהה לבין הרמה הנמוכה של הזכויות הפוליטיות היה מורגש במיוחד באראו והעיר סירבה לשלוח כוחות כדי להגן על גבולו של קנטון ברן. באמצע מרץ 1798 נכבשה אראו על ידי כוחות צרפתים.
ב-22 במרץ 1798 הוכרזה אראו כבירת הרפובליקה ההלווטית. לפיכך היא הבירה הראשונה של שווייץ המאוחדת. הפרלמנט התכנס בבניין העירייה. ב-20 בספטמבר עברה הבירה ללוצרן.
בירת הקנטון
ב-1803 הורה נפוליאון על מיזוגם של הקנטונים של ארגאו, באדן ופריקטל. אראו הוכרזה כבירת הקנטון החדשה והמורחב של ארגאו. ב-1820 נהרסה חומת העיר, למעט המגדלים והשערים והחפירים מולאו בעפר.
גשר העץ, שהוקם בימי הביניים, וחצה את הארה, נהרס על ידי שיטפונות שלוש פעמים תוך שלושים שנה וב-1851 הוא הוחלף בגשר תלוי עשוי פלדה. גשר זה הוחלף בגשר בטון ב-1952. ב-1856 קושרה העיר לרשת הרכבות השווייצרית.
ב-1850 לערך קרסה תעשיית הטקסטיל באראו בשל מדיניות פרוטקציוניסטית של המדינות השכנות. תעשיות אחרות התפתחו באותה תקופה והחליפו אותה, כולל ייצור מכשירים מתמטיים, נעליים ובטון. החל מראשית המאה ה-20 התפתחו כמה מפעלי ייצור למוצרי חשמל. בשנות השישים של המאה ה-20 עבדו יותר אזרחים במגזר השירותים או במגזר הממשלתי ברמת הקנטון מאשר במגזר התעשייתי. במהלך שנות השמונים נסגרו מפעלים רבים באראו.
ב-1802 הוקם באראו בית הספר של הקנטון. היה זה בית הספר הלא-קהילתי הראשון בשווייץ ויצא לו שם טוב. בבית ספר זה התחנכו זוכי פרס נובל כמו אלברט איינשטיין, פאול קארר וורנר ארבר בנוסף לכמה פוליטיקאים וסופרים שווייצרים.
רכישתו של אוסף כתבי יד ב-1803 הניחה את היסוד להקמת מה שמאוחר יותר יהיה לספריית הקנטון, המכילה בין השאר את ספר התנ"ך בביאורו של אולריך צווינגלי, כתבי יד ואינקונבולים. במקביל החלו לצאת באראו עיתונים שביטאו את האווירה המהפכנית של העיר. החל מ-1820 הייתה אראו מקום מקלט למבקשי מקלט מדיני.
מערכת החינוך העירונית והפעילויות התרבותיות של אראו הורחבו באמצעות הקמתם של מספר רב של מוסדות. ב-1883 נבנו תיאטרון ואולם קונצרטים, ששופצו והורחבו ב-1995. ב-1922 נפתח מוזיאון הטבע של ארגאו. מפעל טקסטיל לשעבר הוסב ב-1974 למבנה תיאטרון קטן ומרכז תרבות אלטרנטיבית הוקם במפעל לשעבר למספוא לבעלי חיים.
העיר העתיקה
העיר ההיסטורית העתיקה היא בצורת מרובע והיא מחולקת לארבעה חלקים (Stöcke). מדרום לעיר העתיקה משתרע ה-Laurenzenvorstadt, שהוא החלק שהעיר שבעבר היה מחוץ לחומותיה. אחד המאפיינים של העיר הם הגמלונים המצוירים שלה, שעל שמם קרויה אראו לעיתים בשם "עיר הגמלונים היפים". העיר העתיקה, ה- Laurenzenvorstadt, בניין הממשלה, הספרייה, הארכיב והמוזיאון לאומנות רשומים כולם כאתרי מורשת לאומיים.
מקורם של בנייני העיר העתיקה במיזמי הבנייה של המאה ה-16, שבמסגרתם הוחלפו או הורחבו כמעט כל הבניינים מימי הביניים. תהליך ההתפתחות האדריכלי של העיר הסתיים במאה ה-18, כאשר החלה העיר להתרחב מעבר לחומה. רוב בנייני הפרברים הם מתקופה זו.
הטירה הקטנה (Schlössli), מגדל רור ומגדל השער העליון נותרו כמעט ללא שינוי מאז המאה ה-13. הטירה הקטנה היא הבניין העתיק ביותר באראו. היא הייתה קיימת בעת ייסודה של העיר לאחר שנת 1200, אך מועד בנייתה המדויק לא ידוע. בניין העירייה נבנה סביב למגדל רור ב-1515.
מגדל השער העליון ניצב לצד השער הדרומי של חומת העיר ודרכו עובר הכביש ללוצרן ולברן. מבנה זה שימש כבית הכלא העירוני מאז ימי הביניים. באמצע המאה ה-20 הותקן במגדל קריון.
הכנסייה של אראו נבנתה בין השנים 1471 – 1478. במהלך הרפורמציה הפרוטסטנטית, ב-1528, נהרסו 12 המזבחות שלה והעיטורים שעליהם. ב-1634 נבנתה "מזרקת הצדק" (Gerechtskeitbrunnen) והיא עשויה מאבן גיר צרפתית. המזרקה כוללת פסל של אלת הצדק העשוי מאבן חול ומכאן שמה של המזרקה. המזרקה הוקמה במקור ברחוב שבחזית בניין העירייה, אך ב-1905 היא הועברה למיקומה הנוכחי בחזית הכנסייה כחלק מהתמודדות עם צורכי התחבורה של העיר.
אוכלוסייה - דמוגרפיה
לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.
| מידע היסטורי על האוכלוסייה[3] | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שנה | סך הכל אוכלוסייה | שפה | דת | אזרחות | ||||||
| דוברי גרמנית | דוברי צרפתית | דוברי איטלקית | אחר | פרוטסטנטים | קתולים | אחר | שווייצרים | לא שווייצרים | ||
| 1558 | בערך 1,200 | |||||||||
| 1768 | 1,868 | |||||||||
| 1798 | 2,458 | |||||||||
| 1850 | 4,657 | 4,299 | 358 | |||||||
| 1880 | 5,914 | 5,865 | 43 | 10 | 26 | 4,843 | 1,029 | 72 | 5,381 | 533 |
| 1910 | 9,593 | 8,695 | 207 | 644 | 47 | 6,878 | 2,548 | 167 | 7,986 | 1,607 |
| 1930 | 11,666 | 11,116 | 200 | 266 | 84 | 8,480 | 2,967 | 219 | 10,472 | 1,194 |
| 1950 | 14,280 | 13,392 | 317 | 451 | 120 | 10,053 | 3,989 | 238 | 13,373 | 907 |
| 1970 | 16,881 | 13,908 | 266 | 1,888 | 819 | 10,145 | 6,354 | 383 | 13,782 | 3,099 |
| 1990 | 16,481 | 13,495 | 165 | 873 | 1,984 | 8,183 | 5,446 | 4,243 | 13,146 | 3,335 |
| 2014 | 20,445 | |||||||||
אחרי הנהגת הרפורמציה הפרוטסטנטית בדת הנוצרית בשנת 1528 כמעט כל תושבי העיר הפכו לרפורמים לפי הרפורמה מיסודו של אולריך צווינגלי. החל מן המאה ה-19 הגירה מחלקי שווייץ אחרים ומחו"ל גרמה לעלייה מתמדת במספר בני המיעוט הרומי-קתולי. בעקבות הגירת טורקים ברבע האחרון במאה ה-20 הפך המיעוט המוסלמי סוני וקהילה הדתית השלישית בחשיבות. בדצמבר 2000 החלוקה לפי אמונות דתיות בעיר הייתה כלהלן:41.2% נוצרים רפורמים, 28.9% נוצרים רומיים-קתוליים, 4.8% מוסלמים ,3.2% נוצרים אורתודוקסיים 2.4% בני קהילות פרוטסטנטיות אחרות או "כנסיות חופשיות", 2% - דתות אחרות, 14.4% הכריזו עצמם כ"חסרי דת", והשאר לא הצהירו דבר.20.9% מהתושבים בעיר הם ממשפחות מהגרים וללא אזרחות שווייצרית.
אקלים
| אקלים באראו | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 3.2 | 5.2 | 10.4 | 14.7 | 19.4 | 22.7 | 25.4 | 24.7 | 20.1 | 14.5 | 7.6 | 4.0 | 14.3 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -1.9 | -1.9 | 1.2 | 4.1 | 8.5 | 11.7 | 13.4 | 13.1 | 9.8 | 6.7 | 2.0 | -0.5 | 5.5 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 69 | 66 | 76 | 76 | 111 | 112 | 112 | 108 | 90 | 87 | 80 | 89 | 1,076 |
| מקור: meteoswiss[4] | |||||||||||||
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- הערך אראו במילון ההיסטורי של שווייץ (בגרמנית)
- אראו באנציקלופדיה בריטניקה (1911)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 משרד הסטטיסטיקה הפדרלי של שווייץ
- ^ משרד הסטטיסטיקה הפדרלי של שווייץ
- ^ Aarau, www.hls-dhs-dss.ch (בצרפתית)
- ^ Climate normals Buchs / Aarau Reference period 1981−2010
23361102אראו