לילי מייסקי
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
לילי מייסקי (באנגלית: Lily Maisky, נולדה ב-28 ביולי 1987) היא פסנתרנית צרפתייה[1].
ילדות ונעורים
לילי מייסקי נולדה לצ'לן מישה מייסקי בפריז ואחר עברה לבריסל. היא החלה לנגן בפסנתר בגיל ארבע, אצל ליל טיימפו ובהמשך למדה אצל חגית קרבל, אולגה מוגילבסקי, ולריה שרוואנסקי, אילנה דווידס ואלאן וייס.
בין 2001 ל-2005 הייתה תלמידה בבית הספר למוזיקה ע"ש פרסל, שם למדה גם נגינת ג'אז.
קריירה
מייסקי יצאה לסיורי קונצרטים ברחבי אירופה ובמזרח הרחוק והופיעה בפסטיבלי מוזיקה רבים, בהם פסטיבל ורבייה, "פרוג'טו מרתה ארחריץ'", "שלזוויג הולשטיין", "יוליאן רחלין וידידיו" והפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית באוטרכט, הולנד.
מייסקי הקליטה כמה תקליטורים לדויטשה גרמופון ול-EMT, וביצועיה משודרים לעיתים קרובות בתחנות רדיו באירופה ובאסיה. היא נהנית מנגינת מוזיקה קאמרית כמו גם מנגינת סולו ומופיעה בקביעות בנגינת דואו עם מישה מייסקי.
קבלה
לילי מייסקי ניגנה בחן, בעוצמה וביישוב-דעת, אות ומופת לשלמותה כמוזיקאית (...) בסגנון רוסי לאמיתו ניגנו המייסקים ברגש רב ונגינתם התקבלה בהתלהבות על ידי הקהל של אדינבורו.
ביקורת מוזיקה, פסטיבל אדינבורו
לילי מייסקי, שהפגינה בגרות מעבר ל-21 שנותיה, הייתה שותפה שוות-ערך בביצוע בביצוע אמיץ ומרגש.
"הסקוטסמן"
הביצוע היחיד שניצת באמת באש היה זה של מישה ולילי מייסקי, בסונאטה לצ'לו ברה מינור של דמיטרי שוסטקוביץ'
"הסנדיי טיימס"
מישה ובתו לילי, שהיא בבירור מוזיקאית אמיתית, יצרו מוזיקה באינטימיות הנובעת מרגש עמוק, באחדות-דעים מלאה, ובקסם האידיאלי של צליל, הנישא על כנפי נשימה משותפת. שני רבי-אמן מוזיקליים הראויים להערצה.
כפסנתרנית צעירה, מנוסה, רגישה אך עצמאית, הציגה עצמה לילי מייסקי בפרינצרגנטנתיאטר כמחוננת ביותר. קשה להעלות על הדעת צמד מתואם יותר. היה זה קשר מוזיקלי עמוק עד תוך-תוכו, השניים היו השראה זה לזה ואף ביתר תכיפות, הסכימו זה עם זה ללא אומר ודברים.
"זוּדְדוֹיְטֶשה צֵייְטוּנְג"
... אבל אפילו היצירות שבהן ארחריץ' איננה מופיעה הן יוצאות מן הכלל, בייחוד שלישיית הפסנתר מס' 1 של שוסטקוביץ' עם הפסנתרנית לילי מייסקי, הכנרת אליסה מרגוליס והצ'לן מישה מייסקי.
"מדריך למוזיקה", בהתייחס לתקליטור EMI של פרוג'טו מרתה ארחריץ'.
קישורים חיצוניים
- Mischa Maisky e Lily Maisky (באיטלקית)
- Lily Maisky (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ קומפטון מקנזי, כריסטופר סטון, גרמופון, עמ' 107 2007
