די ולט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיתון ריקה.

בלון פרסומת של די ולט בשמי ברלין - 2011

די ולטגרמנית: Die Welt, "העולם") הוא יומון גרמני בעל כיוון פוליטי ימני-מרכזי, שנוסד ב-1946 בהמבורג על ידי שלטונות הכיבוש הבריטיים, כעיתון איכות המיועד לאינטליגנציה הגרמנית הגבוהה. נקנה על ידי אקסל שפרינגר ב-1953 ונחשב מאז ועד היום לעיתון הדגל של הוצאת אקסל שפרינגר.

המשרדים הראשיים של העיתון נמצאים כיום בברלין, והוא נקרא בכ-130 מדינות ברחבי העולם.

היסטוריה

ב-2 באפריל 1946, סמוך לאחר תום מלחמת העולם השנייה הקימו שלטונות הכיבוש הבריטיים בהמבורג את ה"די ולט". העיתון יועד על ידם מלכתחילה לאינטליגנציה הגרמנית ולאו דווקא לקהל הרחב. למרות זאת, תחת ידם הוא הצליח להגיע בשיאו לתפוצה של כמיליון גליונות מדי יום[1]. אקסל שפרינגר קנה את העיתון ב-1953 תמורת 2 מיליון מרק, מחיר גבוה יחסית, שנבע מהתפוצה המכובדת. תחת הנהגתו הפכה נטייתו הליברלית המקורית של ה"די ולט", לנטיה קצת יותר שמרנית מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית.

בסוף שנות השישים היה העיתון, כמו הוצאת אקסל שפרינגר כולה, מטרה להתקפות משמאל, עקב התנגדותו ל"מרד הסטודנטים". במחצית הראשונה של שנות השבעים אף הותקפה הקבוצה פיזית על ידי ארגון הטרור באדר מיינהוף (סיעת הצבא האדום).

ב-1975 עברה מערכת ה"די ולט" לבון, וב-1993, לאחר איחוד גרמניה עברו משרדיו הראשיים, כמו משרדי הקבוצה כולה לרובע קרויצברג אשר ברלין. ב-2001 הועברו לברלין גם משרדי עיתון יום א' של ה"די ולט" - Welt am Sonntag.

העיתון כיום

בשנת 2011 הייתה תפוצת העיתון כ-209,000 עותקים. הוא נקרא כיום בכ-130 מדינות ברחבי העולם ויש לו שלוש מהדורות אזוריות שונות בגרמניה: ברמן, המבורג וברלין. זהו העיתון הרביעי בתפוצתו בגרמניה לאחר ה"בילד", "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" (Frankfurter Allgemeine Zeitung)

וה"זודויטשה צייטונג". החל מ-1995 ניתן לקרוא אותו גם באינטרנט. כמו כן, החל מ-2004 יוצאת גם מהדורה יומית מצומצמת בשם "די ולט קומפקט" המיועדת לקהל צעיר יותר. "די ולט" יוצא לאור מדי יום, למעט ימי א', שבהם מופיעה במקומו מהדורה שבועית של Welt am Sonntag.

מבחינה כלכלית נחשב העיתון כיציב יחסית. בעבר נאלצה הוצאת אקסל שפרינגר לממן את הפסדיו מתוך רווחי העיתון האח, הפופולרי אך גם העממי יותר, "בילד".

אהדה מובהקת לישראל

כמו כל עיתוני קבוצת אקסל שפרינגר גם ה"די ולט" מביע בהתמדה עמדות פרו ישראליות. אחד מעקרונות היסוד עליהם מתחייב כל עיתונאי המועסק בקבוצה הוא לפעול למען פיוס עם העם היהודי והגנה על זכויותיה של מדינת ישראל[2]. ב-2010 אף קיימה הנהלת הקבוצה ישיבה מיוחדת בישראל להפגנת תמיכתה זו[3]. קבוצות שמאל ואסלאם רדיקלי שונות האשימו עקב כך את הקבוצה שהיא "שופרה של הציונות" והן מנסות להטיל חרם על עיתוני הקבוצה, בדרך כלל ללא הצלחה רבה[4].

העורכים הראשיים

  • רודולף קסטרמאייר (19461953)
  • ברנרד מאן (1950)
  • פאול בורדין (1950)
  • הנס שרר, אדלברט וורליצ'ק, אדולף הלביג (19501952)
  • אלברט קומא (19521953)
  • הנס זהרר (1946, 19531966)
  • הרברט קרמפ (19691985)
  • מנפרד של (19851992)
  • פטר גיליאס (19851988, 19921995)
  • קלאוס יאקובי (19931995)
  • תומאס לופלהולץ (19951998)
  • מתיאס דופפנר (19982000)
  • וולפרם ויימאר (20002002)
  • יאן אריק פיטרס (20032006)
  • רוג'ר קופל (20042007)
  • תומאס שמיד (20072010)
  • יאן אריק פיטרס (החל מ-15 בפברואר 2010 עד היום)[5]

פרס די ולט לספרות

החל מ-1999 מחלק ה"די ולט" מדי שנה פרס לסופר אחד שבלט לדעתו בשנה האחרונה. הזוכים בפרס עד כה היו:

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא די ולט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Patricia Meehan, A Strange Enemy People: Germans under the British 1945–50. London: Peter Owen, 2001, pp.176–9. מסת"ב 0-7206-1115-6
  2. ^ אריאנה מלמד, אקסל שפרינגר: הגרמני שהעריץ ישראלים, באתר ynet, 7 במאי 2012
  3. ^ "ענקית המדיה הגרמנית "שפרינגר" תקיים ישיבה בארץ", "עכבר העיר", 3 במרץ 2010
  4. ^ מוסלמים נגד קבוצת אקסל שפרינגר - גרמנית
  5. ^ על יאן אריק פיטרס עורך ה"די ולט" כיום, באתר "די ולט" בגרמנית
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32837688די ולט