לאופולד פון מילדנשטיין

לאופולד פון מילדנשטיין (בגרמנית: Leopold von Mildenstein)‏ (1902 - נובמבר 1968) היה המפקד הראשון של המחלקה היהודית באס דה, שירות הביטחון של המפלגה הנאצית והאס אס, שבראשית תקופת השלטון הנאצי בגרמניה תמך בכוונות הציונות ליישב את היהודים בארץ ישראל, למד עברית ועל היהדות והתנגד לאנטישמיות הגסה של עיתון דר שטירמר.

ראשית דרכו, יחסו לציונות וביקורו בארץ ישראל

פון מילדנשטיין נולד בשנת 1902 בפראג, אז חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, כבן למשפחה השייכת לרובד הנמוך ביותר של האצולה האוסטרית. הוא הוכשר כמהנדס. בשנת 1929 הצטרף למפלגה הנאצית ובשנת 1932 הצטרף לאס אס, והיה אחד האוסטרים הראשונים לעשות כן.

גילה עניין בציונות, ואפילו הרחיק לכת עד כדי כך שהשתתף בכנסים הציוניים כדי להעמיק את הבנתו בתנועה. הוא ראה ברעיון הציוני פתרון לבעיה היהודית ולהפיכתה של גרמניה למה שהנאצים קראו "יודנריין" (Judenrein, "נקייה מיהודים"). התנועה הציונית צברה פופולריות רבה בקרב יהודי גרמניה מאז עלה היטלר לשלטון ונטתה לשתף פעולה לשם ביצוע פתרון זה. ב-7 באפריל 1933, ימים אחדים לאחר עליית נאצים לשלטון, הכריז ה"יודישה רונדשאו" (Juedische Rundschau), ביטאון הפדרציה הציונית של גרמניה, כי מכל חלקי האוכלוסייה היהודית רק הפדרציה הציונית של גרמניה מסוגלת ליצור קשר עם הנאצים בתום לב כ"שותפים כנים". הפדרציה הטילה על אחד מפעיליה, קורט טוכלר, ליצור קשר עם תומכים אפשריים בציונות בקרב המפלגה הנאצית, במטרה להקל על עליית יהודי גרמניה לארץ ישראל. טוכלר פנה לפון מילדנשטיין וביקש ממנו לכתוב משהו חיובי בעיתונות הנאצית על יישובם של היהודים בארץ ישראל. פון מילדנשטיין הסכים לשליחות עיתונאית זאת, בתנאי שיותר לו לבקר בארץ ישראל המנדטורית, עם טוכלר כמלווה. באביב של שנת 1933 יצאה מברלין לארץ ישראל קבוצה של שני זוגות, טוכלר עם אשתו גרדה, ופון מילדנשטיין עם אשתו. בדו"ח שמסר טוכלר לימים לארכיון יד ושם הוא כתב: "מטרתנו הייתה ליצור בעיתון נאצי חשוב אווירה שתקדם את מפעל הבנייה בארץ ישראל". לדבריו גורמים מוסמכים בתנועה הציונית אישרו את יוזמתו. מילדנשטיין וטוכלר בילו ביחד בארץ חודש ימים. מילדנשטיין עצמו נשאר בארץ שישה חודשים, סייר בארץ לאורכה ולרוחבה, נפגש עם יהודים וערבים רבים, התארח במספר קיבוצים והתרשם עמוקות. הוא חזר לגרמניה כתומך נלהב של הציונות ואפילו החל ללמוד עברית. פון מילדנשטיין שמר על קשריו עם משפחת טוכלר גם אחרי שזו עלתה לארץ ישראל, ומדי שנה היה שולח להם ברכות לראש השנה היהודי, בעברית.

לאחר הביקור

בשובו לגרמניה הביא עמו מילדנשטיין כמה תקליטים מזמרת הארץ. במהלך אחד מביקוריו של קורט טוכלר במטה הגסטפו שמע שם את "שיר העמק" מתנגן. כמו כן מסר מילדנשטיין לטוכלר, במהלך תקופה זו, ידיעות מועילות.

מילדנשטיין קיים את הבטחתו לטוכלר ולאחר שובו לגרמניה פרסם בשנת 1934 סדרה של שתים עשרה כתבות מצולמות אודות סיורו בארץ בעיתון הנאצי "דר אנגריף" (בגרמנית: "ההתקפה"), בטאונו של יוזף גבלס, שנשאו את הכותרת "נאצי נוסע לפלשתינה". בעמודו הראשון של העיתון הופיעה מפת ארץ ישראל ולאחריה הכתבות בהן הביע מילדנשטיין אהדה לחלוצים ולמתיישבים היהודים ולהישגיהם, שיצרו לדבריו סוג חדש של יהודי. הוא תיאר יהודים חורשים את האדמה, מייבשים ביצות ומגשימים את הרעיון הציוני, ושיבח את הציונות כמביאה תועלת גדולה ליהודים ולעולם, משום שמולדת יהודית בפלשתינה היא לדבריו דרך אפשרית לרפא הפצע הקיים מזה דורות על העמים: הבעיה היהודית.

לרגל סדרת הכתבות הוציא העיתון הנאצי מטבע מיוחדת עם צלב הקרס מצידה האחד ומגן דוד מצידה האחר, כאשר את המגן דוד מקיף הכיתוב "נאצי נוסע לפלשתינה" (Ein Nazi fährt nach Palästina). הצעתו של מילדנשטיין שהפתרון לבעיה היהודית יהיה הגירה המונית לארץ ישראל התקבל על דעת הממונים עליו באס דה, ובאוגוסט 1934 הוא מונה לראש המחלקה היהודית (Judenreferent) החדשה שהוקמה באס דה.

בתקופה בה שירת כמנהל המחלקה היהודית הנהיג מילדנשטיין מדיניות של עידוד האוכלוסייה היהודית להגר לארץ ישראל, ופיתח קשרים חיוביים עם הארגונים הציוניים. אנשי האס אס הונחו גם הם לעודד את פעילותם של הציונים בתוך הקהילה היהודית, כמועדפים בעיניהם על פני המתבוללים, ובעיקר על פני הסוציאליסטים, בהם ראו הנאצים סכנה אמיתית. גם לאחר שסעיף 4 (1) בחוקי נירנברג, שאסר על היהודים להניף את הדגל הגרמני, בא סעיף 4 (2) שהתיר להם להניף דגל ב"צבעים היהודיים", משמע - הדגל הציוני.

אדולף אייכמן סבר כי הפריצה הגדולה בקריירה שלו הגיעה ב-1934, כאשר זומנה לו פגישה עם מילדנשטיין, אוסטרי כמוהו, שהזמין אותו להצטרף למחלקתו. אייכמן סיפר שמילדנשטיין דחה באוזניו את האנטישמיות הוולגרית של יוליוס שטרייכר וכי מילדנשטיין מסר לו את ספרו של הסופר הציוני אדולף ביהם על היהדות.

בקיץ 1935, כשנשא דרגת האס אס של אונטרשטורמפירר, השתתף מילדנשטיין בקונגרס הציוני ה-19 בלוצרן, כמשקיף המצורף למשלחת של יהודי גרמניה.

מן האס דה למשרד החוץ

לאחר סכסוך עם ראש האס דה, ריינהרד היידריך, בשנת 1936 פוטר מילדנשטיין מתפקידו בארגון והועבר למחלקת העיתונות הזרה במשרד החוץ. סיבת הפיטורין הייתה כי לדעת הממונים עליו הגירת היהודים לא התקדמה בקצב מהיר דיו. במקומו נתמנה לעמוד בראש המחלקה היהודית הרברט האגן. עם עזיבתו חל שינוי במדיניות המחלקה שהתאפיין בפרסום מנשר המזהיר מפני הסכנות הכרוכות בהקמת מדינה יהודית חזקה במזרח התיכון, שנכתב על ידי מומחה אחר לעניינים יהודיים שהצטרף למחלקה – אדולף אייכמן, שצורף למחלקה ביזמת מילדנשטיין ואשר עתיד למלא תפקיד מכריע בפתרון הסופי. כאשר גרמניה נכנסה למלחמת העולם השנייה לא היה למילדנשטיין כל קשר יותר לענייני היהודים, הוא מילא תפקידו במשרד החוץ והמשיך לכתוב מאמרי תעמולה וספרים.

לאחר המלחמה

לאחר תום המלחמה לא נחשב מילדנשטיין כפושע מלחמה ולא הועמד לדין, אך ספריו "סביב הארץ הבוערת על הירדן" (das brennende Land am Jordan) מ-1938 ו"המזרח התיכון כפי שנראה מן הדרך" (Naher Osten — vom Straßenrand erleb) מ-1941, נכללו לאחר המלחמה ברשימת הספרים האסורים בשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה ולאחר מכן בגרמניה המזרחית.

בתקופת ראשיתה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, הידועה כגרמניה המערבית, הצטרף מילדנשטיין למפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP), שהיא מפלגה ליברלית מתונה. בשנת 1954 ביקר בארצות הברית, לאחר שככל הנראה ניתנה לו אשרת כניסה לפי בקשת ממשלת גרמניה המערבית. בחודש מאי 1956 הוא נבחר לוועדת העיתונות של מפלגתו. בחודש דצמבר של אותה שנה הגיע דיווח של ה-CIA, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, כי מילדנשטיין נמצא במצרים ומועסק על ידי ממשלתו של גמאל עבד אל נאצר בתחנת הרדיו "קול ערב".

בחודש יוני 1960, זמן קצר לאחר לכידתו של אייכמן על ידי "המוסד", פרסם מילדנשטיין הודעה כי פעל בשירות סוכנות הביון המרכזית וכסוכן מודיעין אמריקאי לשעבר יש לו חסינות מפני העמדה לדין. סוכנות הביון עצמה לא אישרה ולא הכחישה טענה זאת. בשנת 1964 פרסם מילדנשטיין ספר על עירבוב משקאות בשם "עירבוב עם אלכוהול ובלעדיו" (Mix mit und ohne Alkohol) ומאז לא נשמע עליו דבר ומועד מותו לא נודע.

שמו של מילדנשטיין ממשיך להזכר בספרים ובאתרי אינטרנט אנטישמיים וכאלו העוינים את מדינת ישראל, כראיה למה שהם מכנים "שיתוף הפעולה הציוני-נאצי". כותרות אופייניות: "השותפות ההיסטורית של הציונות עם אנטישמיים" "שיתוף הפעולה ההדוק בין הנאצים והציונים". גם התעמולה הסובייטית האנטי-ציונית נקטה בקו זה. ב-2 ביולי 1967 פרסם העיתון "איזבסטיה" מאמר פרי עטו של מי שהגדיר כמומחה לעניינים יהודיים וציוניים בשם יורי איבנוב, תחת הכותרת "את מי הם משרתים" שבו הביא הוכחות לדבריו על קשרים היסטוריים של המנהיגים הציוניים עם הנאצים ובו נכלל שמו של מילדנשטיין כמי שטיפח קשרים אלה.

"הדירה"

מלוויו של מילדנשטיין בביקורו בארץ ישראל בשנת 1933, קורט טוכלר ואשתו גרדה, עלו לארץ ישראל בשנת 1936. שניהם האריכו ימים, קורט טוכלר נפטר בשנת 1978 בהיותו בן 84 שנים וגרדה טוכלר נפטרה בשנת 2006 בהיותה בת 98 שנים. לאחר פטירתה של גרדה טוכלר באו בני המשפחה לפנות את חפציהם של בני הזוג בדירתם בתל אביב, ומצאו ערימות של חפצים, תמונות, מכתבים ומסמכים, ואז נודע להם על אודות הקשרים של בני הזוג טוכלר עם מילדנשטיין ועל ביקורם המשותף בארץ ישראל, שעליהם לא סיפרו בימי חייהם. אז גם נתברר לבני המשפחה כי בני הזוג טוכלר המשיכו לקיים חליפת מכתבים ארוכה עם בני הזוג מילדנשטיין לאחר המלחמה, ואף נסעו לגרמניה לבקרם פעמים רבות. נכדם של קורט וגרדה טוכלר במאי הקולנוע ארנון גולדפינגר, יצר על בסיס תגליות אלו סרט קולנוע תיעודי בשם "הדירה", שבו כלל גם ראיון עם בתו של מילדנשטיין. הסרט זכה בפרס אופיר לשנת 2011 כסרט התיעודי הטוב ביותר.

קישורים חיצוניים

• איתי אילנאי, נאצי או פלי, באתר "ידיעות אחרונות", 1 בינואר 2018
• המדליה ותמונתה באתר Star of David.
• א. דויטשקרון, מצרים - גן עדן לאנשי ס. ס., מעריב, 10 באוגוסט 1958
• אודות סדרת המאמרים "נאצי נוסע לפלשתינה", באתר הסוכנות הפדרלית הגרמנית לחינוך לאזרחות. המאמר מלווה בתמונות של הזוגות מילדנשטיין וטוכלר, ותמונת המטבע שהוטבע לרגל סדרת הכתבות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25422579לאופולד פון מילדנשטיין