לותאר פון ארנו דה לה פרייר
 | |
| לותאר פון ארנו דה לה פרייר | |
| לידה |
18 במרץ 1886 פוזן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| נהרג |
24 בפברואר 1941 (בגיל 54) פריז, צרפת תחת שלטון גרמניה הנאצית  |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי הגרמני רייכסמרינה קריגסמרינה |
| תקופת הפעילות | 1903–1932, 1939 – 1941 |
| דרגה |
 ויצה-אדמירל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד צוללת מפקד סיירת | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
לותאר פון ארנו דה לה פרייר (בגרמנית: Lothar von Arnauld de la Perière; 18 במרץ 1886 - 24 בפברואר 1941) היה קצין צי גרמני. במלחמת העולם הראשונה פיקד על צוללת של הצי הקיסרי הגרמני; הוא היה ועודנו מפקד הצוללת המצליח ביותר בהיסטוריה הימית, ולזכותו נרשמו הטבעת 194 אוניות בתפוסה כוללת של 453,716 טון (GRT). את רוב ניצחונותיו השיג בזירת הים התיכון, בעיקר בעזרת תותח הצוללת, ופחות באמצעות טורפדו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה המשיך פון ארנו דה לה פרייר את שירותו בצי הגרמני, שהפך כעת לרייכסמרינה. הוא פרש מן הצי ב-1932, ועבר למלא תפקידים שונים בצי הטורקי. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון נקרא הצי הגרמני קריגסמרינה ואליו נקרא שוב פון ארנו דה לה פרייר לשירות פעיל, בדרגת תת אדמירל. הוא נהרג בתאונת מטוס ליד פריז ב-1941.
רקע וילדות
אבי סבו של לותאר, ז'אן גבריאל ארנו, נולד בצרפת ב-1731 בסן פלנטר, במרכז צרפת[1]. הוא היה בן אצולה, ושימש כקצין ארטילריה. ב-1757 עבר לפרוסיה כדי לחפש התנסות קרבית וקידום בצבא פרוסיה של המלך פרידריך הגדול. אגדה משפחתית טענה כי ז'אן גבריאל למעשה נמלט מצרפת בעקבות דו-קרב שבו היה מעורב עם אחד מנסיכי בית בורבון. בשל מוצאו האצילי התקבל ארנו לשורות האצולה הפרוסית, והתקדם בשירותו עד לדרגת גנרל לויטננט. הוא נישא שלוש פעמים, והיו לו 14 ילדים (חמישה מאשתו הראשונה, חמישה מאשתו השנייה, וארבעה מאשתו השלישית). הילד ה-12, בנו השני מאשתו השלישית לואיז הירונימוס, היה בנו אויגן אהסוורוס אלברטוס, שנולד בשנת 1800, סבו של לותאר.
אויגן פון ארנו דה לה פרייר נישא פעמיים והביא לעולם עשרה ילדים. אשתו הראשונה ילדה ארבעה ילדים; אשתו השנייה, אולגה ספאלדינג, ילדה ב-28 באפריל 1856 את אויגן אמיל אלכסנדר ולנטין פון ארנו דה לה פרייר, הראשון מבין ששה שילדה. אויגן אמיל אלכסנדר ולנטין נישא לברתה מילר. לותאר היה בנם השני, מתוך ארבעת ילדיהם. אחיו הגדול נפטר בגיל חצי שנה; אחיו הצעיר ממנו, פרידריך היה גנרללויטננט בלופטוואפה. הוא חי עד 1969. האח הצעיר ביותר, הלמוט, הגיע לדרגת קולונל. הוא נהרג במלחמת העולם הראשונה בקרב ליד העיירה וירטון, בבלגיה.
אביו של לותאר היה שופט בפרוסיה. כבן לפקיד בשירות המדינה, היה לותאר זכאי להתחנך כצוער. הוא החל שירותו בצי הקיסרי הגרמני ב-1903. וב-1906 סיים את לימודיו באקדמיית הצי כקצין טורפדו. הוא שירת כלויטננט צור זה (Leutnant zur See, מקביל לסגן משנה) על אונית המערכה קורפרסט פרידריך וילהלם. במהלך שירותו על האונייה זכה לעיטור הראשון שלו, עיטור מסדר הכתר (Kronenorden) מדרגה רביעית. העיטור ניתן לו על שסיכן את חייו בהצלת מלח שנפל לים.
לאחר תקופה בתפקיד מטה השתתף פון ארנו ב-1908 בתרגילים של שתי אוניות המערכה שלזיין ושלזויג-הולשטיין. תפקידו הבא היה קצין במשחתת V155. ב-1909 עלה לדרגת Oberleutnant Zur See (סגן) וקיבל את הפיקוד על המשחתת V160, שעסקה בהגנה על הדיג בים הצפוני.
בחורף 1910–1911 היה פון ארנו בתפקיד מטה בחוף, בבסיס וילהלמסהאפן, ובאביב 1911 מונה לתפקיד קצין טורפדו על הסיירת הקלה אמדן, במזרח הרחוק. פון ארנו שירת בתפקיד זה שנתיים, וכאשר שב לגרמניה התמנה לקצין על אוניית המערכה שרנהורסט. תפקידו הבא היה במחלקת הפיקוח של הצי, שם היה כפוף למפקד הצי הקיסרי הגרמני, אדמירל הוגו פון פוהל[2].
מלחמת העולם הראשונה
כאשר החלה מלחמת העולם הראשונה היה פון ארנו בתפקיד מטה. הוא שאף להגיע לתפקיד קרבי, ולשם כך ניסה תחילה להתקבל ליחידות החדשות שהוקמו ושעסקו בהטסת ספינות אוויר. בקשה זו נדחתה, אך בקשה נוספת שהגיש להעברה לתפקיד בצוללות נתקבלה. לאחר תקופה של לימודים והסמכה, וכן העלאה לדרגת קפיטן לויטננט (Kapitänleutnant, סרן), מונה פון ארנו כמפקד הצוללת U-35[3].
U-35
בסיסה של הצוללת היה בנמל פולה[4], בצפון הים האדריאטי, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בקרואטיה). מכאן יצאה הצוללת בפיקודו של פון ארנו לפטרולים בים התיכון. להלן פירוט מבצעיה של הצוללת U-35:
| פטרול | תאריך | אזור הסיור | תוצאות והערות |
|---|---|---|---|
| 1 | 11 - 25 בינואר 1916 | בין מלטה לכרתים | הוטבעו שלוש אוניות בתפוסה של כ-14,000 טון הצליח לחמוק מאוניית Q בריטית |
| 2 | 16 - 18 בפברואר 1916 | ליד ברינדיזי, איטליה | ניסיון ליירט שיירה איטלקית |
| 3 | 20 בפברואר - 4 במרץ 1916 | בין מלטה לכרתים | הוטבעה אונייה צרפתית נושאת גייסות, 900 מן החיילים שהיו עליה טבעו. הוטבעו עוד שתי אוניות מסחר וספינת תותחים בריטית |
| 4 | 20 במרץ - 8 באפריל 1916 | מזרח הים התיכון | הוטבעה אונייה בריטית נושאת גייסות. ניסיונות לפגוע באוניות מלחמה בריטיות ליד אלכסנדריה לא צלח |
| 5 | 6 ביוני - 3 ביולי 1916 | מערב הים התיכון | בשליחות דיפלומטית: הצוללת הגיעה לנמל קרטחנה כדי להעביר איגרת מוילהלם השני, קיסר גרמניה אל אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד. במהלך ההפלגה הטביעה הצוללת 40 אוניות אויב בתפוסה כוללת של 57,000 טון |
| 6 | 26 ביולי - 20 באוגוסט 1916 | מערב הים התיכון, לאורך חופי צרפת וספרד | הצוללת חמקה מכמה ניסיונות להטביע אותה. הפטרול המוצלח ביותר: הוטבעו 54 אוניות בתפוסה כוללת של יותר מ-90,000 טון |
| 7 | 14 בספטמבר - 9 באוקטובר 1916 | מערב הים התיכון | פינוי 3 קציני מודיעין גרמניים מקרטחנה (ביניהם וילהלם קנריס, מאוחר יותר אדמירל וראש האבווהר). הוטבעו אוניות בתפוסה כוללת של למעלה מ-70,000 טון, וכן אונייה נושאת גייסות; מאות מנוסעיה טבעו. עם סיום הפטרול זוכה פרון ארנו בעיטור פור לה מריט |
| 8 | 1 - 13 בינואר 1917 | בין מלטה לכרתים | הוטבעו 6 אוניות. הצוללת נאלצה לשוב מוקדם עקב סערה כבדה שהסבה נזקים. ב-1 בפברואר מכריזה גרמניה על לוחמת צוללות בלתי מוגבלת |
| 9 | 6 - 27 בפברואר 1917 | מערב הים התיכון | הוטבעו מספר אוניות סוחר. הועברו 40 שקים ובהם חומר סודי לחוף ספרד |
| 10 | 31 במרץ - 6 במאי 1917 | מערב הים התיכון, מצר גיברלטר, חופי מרוקו | הוטבעו 24 כלי שיט בתפוסה כוללת של מעל 70,000 טון. לאחר הסיור הצוללת נכנסת לתקופה של טיפול מקיף |
| 11 | 2 באוקטובר - 6 בנובמבר 1917 | מערב הים התיכון, מצר גיברלטר, חופי מרוקו | חומק מתקיפה של פצצות עומק של משחתת בריטית ומירי טורפדות של צוללת אויב |
| 12 | 8 עד 31 בדצמבר 1917 | חופי צפון אפריקה | הוטבעו 7 אוניות בתפוסה כוללת של 28,000 טון |
| 13 | 10 בפברואר - 13 במרץ 1918 | מערב הים התיכון | הוטבעו 5 אוניות וניזוקו עוד שתיים. הלוחמה נגד הצוללות הולכת ומתייעלת, והישגיה של הצוללת יורדים |
ב-16 במרץ 1918 העביר פון ארנו את הפיקוד על הצוללת לקפיטן לויטננט ארנסט פון ווֹיט.
U-139
פון ארנו שב לגרמניה, שם קיבל את הפיקוד על הצוללת U-139[5]. צוללת זו הייתה מיועדת למבצעים בטווח רחוק בהרבה מזה של U-35; יעדה של U-139 היה תקיפת ואוניות סוחר לאורך חופי ארצות הברית, שהצטרפה למלחמה לצד מדינות ההסכמה באפריל 1917.
בצוללת זו ביצע פון ארנו פטרול אחד: ב-1 באוקטובר 1918, בדרכה ליעדה, תקפה U-139 שיירה כ-280 ק"מ מצפון-צפון מזרח לכף פיניסטר, בצפון מערב ספרד. U-139 הצליחה להטביע שלוש אוניות סוחר ולפגוע ברביעית, אך ספינות הליווי הגיבו בהפצצה מסיבית של פצצות עומק, ו-U-139 נאלצה לחמוק בצלילה ממושכת. הצוללת ספגה מספר פגיעות, שכללו את יציאת הפריסקופ מכלל שימוש, ולאור נזקים אלה היה ברור שלא ניתן יהיה להגיע ליעד המתוכנן. למרות זאת החליט פון ארנו להמשיך לכיוון האיים האזוריים, שם הטביעה הצוללת אוניה נוספת.
ב-20 באוקטובר 1918 הודיעה גרמניה על סיום מערכת הצוללות הבלתי מוגבלת שניהלה, כחלק מהניסיון להגיע לשביתת נשק. כל הצוללות הגרמניות נצטוו לשוב לבסיסן. U-139 הגיעה חזרה לקיל, בגרמניה, ב-14 בנובמבר. בכך הסתיימה הקריירה של פון ארנו כמפקד צוללת. הצוללות בפיקודו הטביעו 193 אוניות סוחר בתפוסה ברוטו של 453,368 טון, שתי ספינות מלחמה בהדחק כולל של 2,500 טון, ופגע בשמונה אוניות נוספות. אף מפקד צוללת אחר, בשתי מלחמות העולם ומכל צי, לא הטביע יותר אוניות ממנו[6].
מלחמתו של פון ארנו הצטיינה בהקפדתו המלאה על חוקי המלחמה שנקבעו באמנות האג. הוא הקפיד לעצור כל אוניה, לבדוק את מסמכיה, ואם הסתבר שהאוניה אכן נושאת חומרים המצדיקים את הטבעתה על פי החוק (ציוד מלחמתי או סחורה העלולה לסייע למאמץ המלחמתי) איפשר לצוות האוניה לרדת לסירת הצלה, צייד את הסירה במזון ומים ובציוד ניווט שיסייע לצוות להגיע לנמל הקרוב, ורק אז הטביע את האוניה. רוב הטבעותיו של פון ארנו הושגו בעזרת ירי תותח. רק חלק קטן מן ההטבעות הושגו על ידי ירי טורפדו.
אחרי מלחמת העולם הראשונה
גרמניה הייתה שרויה בתוהו ובוהו לאחר המלחמה, כאשר תנועות השמאל התנגשו עם גופי הימין. פון ארנו הצטרף למילציות הפרייקור והיה מפקד בטליון (גדוד) בבריגדה (חטיבה) הימית - יחידה שהייתה מורכבת רובה ככולה מיוצאי הצי הקיסרי הגרמני. הגדוד אף נקרא על שמו, שטורמבטליון ארנו דה פרייר. הגדוד השתתף בפעילות במזרח גרמניה כנגד פולין, והיה בברלין ב-1920 במהלך הפוטש של קאפ, ניסיון ההפיכה של הימין שנכשל בעקבות שביתה כללית של הפועלים בגרמניה. לאחר כישלון הפוטש פוזרו הפרייקור, ופון ארנו הצטרף כקצין לרייכסמרינה, הצי הגרמני במתכונתו המקוצצת אחרי מלחמת העולם.
הוא קיבל את הפיקוד על השייטת ה-11 בים הבלטי. ב-1 באפריל 1922 הועלה לדרגת קורבטן קפיטן (Korvettenkapitän, רב-סרן) ומונה כסגן מפקד המחוז הצבאי השני. במהלך תפקד זה נישא פון ארנו למרתה קאוב.
בתחילת 1925 הוחזר פון ארנו לתפקיד ימי. הוא שימש כקצין ניווט על אוניות המערכה הנובר ואלזס. בספטמבר 1928 מונה כמפקד אוניית האימונים אמדן והועלה לדרגת פרגטנקפיטן (Fregattenkapitän, סגן-אלוף). במהלך תפקיד זה יצא למשט סביב העולם שנמשך כשנה. לאחר שיט אימונים באוקיינוס האטלנטי עבר פון ארנו לתפקיד מטה, והועלה לדרגת קפיטן צור זה (Kapitän zur See, אלוף-משנה).
ב-30 בספטמבר 1931, בגיל 45, ביקש פון ארנו לפרוש מתפקידו לאחר 28 שנים. הסיבות לבקשתו זו אינן ברורות, וייתכן שהיו קשורות לא רק לגילו אלא למתחים בתוך מטה הרייכסמרינה. לאחר פרישתו הציע פון ארנו את שירותיו לצי הטורקי, וב-1932 מונה כמרצה באקדמיה הימית של טורקיה. הוא עסק בעיקר בתחום מומחיותו, לוחמת צוללות, וסייע בבניית כוח הצוללות של הצי הטורקי.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוחזר פון ארנו לצי הגרמני, הקריגסמרינה, בדרגת ויצה אדמירל (תת אדמירל, אלוף). הוא מונה כמפקד האזור הימי שלחופי דנציג הומסדרון היבשתי מגרמניה אליה. במאי 1940 מונה לפקד על האזור הימי שלחופי בלגיה והולנד. ב-4 בדצמבר 1940 הורחב תחום פיקודו לכל החוף הצרפתי. באמצע פברואר 1941 התבקש פון ארנו לקבל את הפיקוד על זירת הים התיכון. ואולם, בדרכו לקבל על עצמו פיקוד זה נהרג פון ארנו בתאונת מטוס ב-24 בפברואר 1941, ליד פאריס.
קישורים חיצוניים
- Lothar von Arnauld de la Periere, באתר Histoire Maritime (בצרפתית)
הערות שוליים
- ^ 46°27′29″N 1°40′16″E / 46.45806°N 1.67111°E
- ^ תיאור תולדות משפחתו של לותאר פון ארנו דה לה פרייר, קורות חייו וכן הקריירה המבצעית שלו (המובאים בפסקאות הבאות) הם על פי lothar von Arnauld de la Periere, באתר Histoire Maritime (בצרפתית).
- ^ על אפיוני הצוללת ראו: U31 Type, באתר UBoat.net.
- ^ 44°52′N 13°51′E / 44.867°N 13.850°E
- ^ על אפיוני הצוללת ראו: U-139, באתר UBoat.net.
- ^ Lothar von Arnauld de la Perière באתר UBoat.net.
