לוראן גבאגבו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לורן גבאגבו
Laurent Gbagbo
לידה 31 במאי 1945 (גיל: 79)
כפר מאמא, גנגיונאה, מערב אפריקה הצרפתית (חוף השנהב)
מפלגה החזית העממית של חוף השנהב (FPI)
בת זוג סימון גבאגבו

הנשיא הרביעי של חוף השנהב

כניסה לתפקיד: 26 באוקטובר 2000

סיום התפקיד: 11 באפריל 2010

לורן גבאגבו (בצרפתית: Laurent Gbagbo; נולד ב-31 במאי 1945 בכפר מאמא (Mama) שבמערב אפריקה הצרפתית) הוא פוליטיקאי שכיהן כנשיא חוף השנהב משנת 2000 עד מעצרו באפריל 2011. היסטוריון במקצועו, גבאגבו נכלא בתחילת שנות ה-70, שוב בשנות ה-90 המוקדמות, וחי בגלות בצרפת במהלך רוב שנות ה-80 כתוצאה מפעולותיו כנגד המשטר הנשיאותי בחוף השנהב. גבאגבו הקים את "החזית העממית של חוף השנהב" (Ivorian Popular Front - FPI) בשנת 1982, ורץ לנשיאות כנגד פליקס הופואה-בואני, ללא הצלחה, בתחילת הפוליטיקה הרב-מפלגתית בחוף השנהב בשנת 1990 (התרה למפלגות נוספות להתמודד בבחירות). על אף כישלון זה, זכה גבאגבו במושב באספה הלאומית של חוף השנהב באותה שנה[1].

גבאגבו ניצח את רובר גֵאִי (Robert Guéï), ראש החונטה הצבאית בבחירות לנשיאות שנערכו באוקטובר 2000, במהלכם נמנעה השתתפותם של פוליטיקאים מובילים נוספים. גאי סירב לוותר על השלטון ובתגובה יצאו אזרחי חוף השנהב להפגנות רחוב. גאי הודח וגבאגבו נכנס לתפקידו כנשיא[1].

בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2010, ערער גבאגבו על תהליך ספירת הקולות, בטענה להונאה. הוא קרא לביטול תוצאות ההצבעה בתשעה ממחוזות המדינה. אלאסן ואטארה הוכרז כמנצח על ידי ועדת הבחירות (Independent Election Commission בקיצור CEI) והוכר ככזה על ידי משקיפי בחירות, הקהילה הבינלאומית, האיחוד האפריקאי והקהילייה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (Economic Community of West African States, או ECOWAS). עם זאת, המועצה החוקתית, שלה הסמכות היחידה להכשיר את התוצאות, על פי סעיף 94 בחוקת חוף השנהב קבעה גם היא מחלוקת בתוצאות הבחירות לנשיאות[2] והכריזה על גבאגבו כמנצח. לאחר תקופת משבר פוליטי ופריצתה של מלחמת האזרחים השנייה נעצר גבאגבו על ידי תומכיו של אלאסן ואטארה, שנתמך על ידי הכוחות הצרפתיים של "מבצע חד קרן" ("Operation Unicorn", בצרפתית: Licorne). בנובמבר 2011 הוסגר גבאגבו לבית הדין הפלילי הבינלאומי, והפך לראש המדינה המכהן הראשון שהובא למעצר[1].   בינואר 2019 נסתיים משפטו בזיכוי.

ביוגרפיה

לורן גבאגבו נולד ב-31 במאי 1945 בכפר מאמא ליד גנגניואה (Gagnoa) במערב אפריקה הצרפתית של אז. הוא הפך פרופסור להיסטוריה והתנגד למשטרו של הנשיא פליקס הופואה-בואני. הוא נכלא ב-31 במרץ 1971 ועד ינואר 1973 על חתרנות כנגד השלטון. בשנת 1979 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת דידרו שבפריז (Diderot University). בשנת 1980 הפך למנהל המכון להיסטוריה, אמנות וארכאולוגיה אפריקאית באוניברסיטת אבידג'אן (University of Abidjan) והשתתף בשביתת מורים בשנת 1982 כחבר באיגוד המקצועי הלאומי למחקר ולהשכלה גבוהה[1].

במהלך שביתת המורים בשנת 1982, הקים גבאגבו את מה שהפך לתנועת "חזית העממית של חוף השנהב" (Ivorian Popular Front, או FPI) ה-FPI הבטיחו להחזיר את המודרניזציה במדינה, על ידי בניית תשתיות, תחבורה, תקשורת, מים ואנרגיה נקייה. לאחר ששהה תקופה בגלות בצרפת, חזר גבאגבו לחוף השנהב ב-13 בספטמבר 1988, ובקונגרס המכונן של FPI, שהתקיים בנובמבר של אותה שנב, נבחר כמזכ"ל המפלגה[1].

בעקבות התרת קיומה של פוליטיקה רב מפלגתית בחוף השנהב ב-1990, התמודד גבאגבו נגד הופואה-בואני בבחירות לנשיאות שנערכו באוקטובר של אותה שנה. גבאגבו טען כי הופואה-בואני לא צפוי לשרוד תקופת כהונה נוספת. אמירות אלו לא הצליחו להדהד בקרב הבוחרים וגבאגבו קיבל באופן רשמי 18.3% מקולות הבוחרים כנגד הופואה-בואני. עם זאת, גבאגבו ושמונה מאנשיו זכו במושבים באספה הלאומית וה-FPI הייתה למפלגת האופוזיציה הראשונה אשר הגיעה להישג זה[2].

גבאגבו נבחר למושב ממחוז אוורגאחיו (Ouragahio District) במדור גאגניואה (Gagnoa Department) והיה נשיאה של הקבוצה הפרלנטרית של FPI ב-1990 עד 1995. ב-1992 הוא נידון לשנתיים בכלא והואשם בהסתה לאלימות. ב-1993 נפטר הופואה-בואני, ותפס את מקומו שר האוצר בממשלתו, הנרי קונאן בדייה (Henri Konan Bédié)[1]. ה-FPI החרימו את הבחירות הנשיאותיות שנערכו ב-1995. ב-1996 גבאגבו נבחר מחדש לכיסאו באספה הלאומית של אוורגאחיו, ובאותה שנה נבחר לנשיא ה-FPI[2].

בקונגרס השלישי של FPI, שהתקיים ביולי 1999, גבאגבו נבחר למועמד מטעם FPI לבחירות לנשיאות באוקטובר 2000[2]. הבחירות נערכו לאחר ההפיכה של דצמבר 1999 שבה הגנרל בדימוס רובר גאי (Robert Guéï) תפס את כיסא השלטון מידי הנשיא המכהן הנרי קונאן בדייה. גאי סירב לאפשר לנשיא הקודם, הנרי קונאן בדייה, או לראש הממשלה לשעבר, אלאסן ואטארה, לרוץ בבחירות, והשאיר את גבאגבו כמתמודד האופוזיציה היחיד. גאי טען לניצחון בבחירות, שנערכו ב-22 באוקטובר 2000. עם זאת, מבקרים טענו כי הייתה הונאה והתוצאות זויפו, מחאות רחוב שהגיעו לאחר מכן גרמו לגאי להימלט מהמדינה. גבאגבו הכריז על עצמו כנשיא[1].

מלחמת אזרחים

ערך מורחב – מלחמת האזרחים הראשונה בחוף השנהב

כמעט מיד עם כניסתו לתפקיד, כוחות מורדים תושבי צפון המדינה (בעיקר מוסלמים זרים) החלו במהומות נגד ממשלתו של גבאגבו, דבר שהתפתח מהר מאד למלחמת אזרחים בספטמבר 2002[1]. המורדים, קראו לעצמם "הכוחות החדשים" (Forces Nouvelles), ניסו להשתלט על הערים של אביג'אן (Abidjan), בואקה (Bouaké) וקורוגו (Korhogo). הם הביעו מחאה על כך שהמנטור שלהם, אלאסן ואטארה, שנאסר עליו לרוץ בבחירות לנשיאות שנערכו ב-2000, הוכרז על ידי בית המשפט העליון, על פי חוקי המדינה שהוא לא אזרח אמיתי של חוף השנהב[3].

הזמן לאחר מלחמת האזרחים

הסכם השלום קרס בתחילת נובמבר 2004, בעקבות הבחירות שמבקרים טענו כי הן לא היו דמוקרטיות וסירובם של המורדים להתפרק מנשקם. במהלך התקפה אווירית בבואקה ב-6 בנובמבר 2004, נהרגו תשעה חיילים צרפתים. בעוד שממשלת חוף השנהב טענה כי ההתקפה על החיילים הצרפתים הייתה תאונה[4], מקורות ממשלתיים צרפתים טענו כי היה זה במתכוון והגיבו בהרס רוב המטוסים הצבאיים של חוף השנהב[5].

לקראת סוף אוקטובר 2006, היה נראה כי הסבירות לקיום בחירות הולכת ופוחתת, האופוזיציה והמורדים דחו את אפשרות הארכת כהונתו של גבאגבו[6], אך מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את הארכת כהונתו של גבאגבו בשנה נוספת ב-1 בנובמבר 2006; רבים מן המורדים החזיקו את נשקם והיו מוכנים להתקוממות נוספת, אולם, החלטה זו סיפקה את התחזקות כוחו של ראש הממשלה צ'ארלס קונן באני (Charles Konan Banny). גבאגבו אמר יום למחרת כי לא ייושמו מרכיבי ההחלטה הנחשבים כהפרות חוקתיות[7].

במארס 2007, נחתם הסכם שלום בין הממשלה לבין המורדים ("הכוחות החדשים") בואגאדוגו (Ouagadougou) בירת בורקינה פאסו, ולאחר מכן הוקמה ממשלת מעבר עם גיום סורו (Guillaume Soro) מנהיג הכוחות החדשים כראש הממשלה וגבאגבו כנשיא[1]. לאחר חתימת ההסכם ביקר גבאגבו בצפון המדינה בפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה על מנת להשתתף בטקס פירוק מהנשק, "להבת השלום" ב-30 ביולי 2007. טקס זה עירב את שריפת כלי הנשק כדי לסמן את סופו של הסכסוך[8]. בטקס, הצהיר גבאגבו שהמלחמה הסתיימה ואמר שהמדינה צריכה לנוע מהר לבחירות, שתוכננו אז לתחילת 2008[1].

ב-30 באוגוסט 2008, גבאגבו מונה כמועמד מטעם FPI בוועידת המפלגה לבחירות לנשיאות שנערכו בנובמבר 2008; בחירות לנשיאות ולרשות המחוקקת - שתוכננו תחילה להתקיים בתוך עשרה חודשים מיום הקמתה של ממשלת המעבר – נדחו שוב ושוב בשל בעיות בנושא הרגיש של אימות האזרחות לתושבי חוף השנהב וההתקדמות האיטית ברישום הבוחרים[1].

בחירות 2010 לנשיאות ומשבר ההמשכיות

ב-31 באוקטובר 2010 נערכו בחירות לנשיאות בחוף השנהב שבהם התמודד גבאגבו מול אלאסן ואטארה. בחירות אלו התקיימו לאחר שתקופת כהונתו של גבאגבו כנשיא הסתיימה 5 שנים קודם לכן ב-2005. בסיבוב זה זכה גבאגבו ב-38% מהקולות, אך מכיוון שלא זכה ברוב נקבע סיבוב שני של הבחירות מול ואטארה[1].

ב-28 בנובמבר 2010, התקיים הסיבוב השני של הבחירות לנשיאות. ארבעה ימים לאחר מכן הכריזה ועדת הבחירות (CEI) על אלאסן ואטארה כמנצח עם 54.1% מקולות הבוחרים[9][1]. המפלגה של גבאגבו התלוננה על הונאה וציוותה שקולות מתוך תשעה אזורים בצפון המדינה יבוטלו בטענות על שיטות הונאה והביאה מקרים של הפחדת בוחרים בחלק זה של המדינה, שם ואטארה היה פופולרי. טענות אלו נמצאו לא-מוצדקות על ידי ועדת הבחירות ומשקיפי בחירות בינלאומיים[10][1]. המועצה החוקתית, בהתאם לסמכויותיה המשפטיות בהתאם לסעיף 94 לחוקת חוף השנהב, ביטלה את ההכרזה של ועדת הבחירות, בהתבסס על הונאה בהצבעה-לכאורה, והוציאה מן השכלול את הצבעתם של תשעת האזורים הצפוניים[11]. המועצה החוקתית הגיעה למסקנה כי ללא קולות אלה זכה גבאגבו ב-51% מהקולות[10]. ביטול הצבעות אלו הגבירו את המתחים במדינה.

גבאגבו הואשם בביצוע מעשי זוועה רבים נגד מתנגדי המשטר. כוחותיו של ואטארה הואשמו גם הם בהרג המוני. באזורי שונים במדינה, כולל אבידג'אן, דווח על אלימות וחילופי אש[12]. גבאגבו נתמך בעיקר על ידי אזור הדרום הנוצרי ברובו; מתנגדיו התרכזו בעיקר בצפון המוסלמי[13].

גבאגבו, אשר זכה לתמיכת הצבא והממשלה העליונה של המדינה, הושבע לתקופת כהונה נוספת כנשיא, ואילו ואטארה גם כן הושבע כנשיא במקביל, על בסיס הצהרתה הקודמת של ועדת הבחירות שהוא זה שזכה בבחירות, והקים ממשלה מקבילה. הקהילה הבינלאומית, כולל האיחוד האפריקני, הכירה את וואטארה כנשיא הנבחר כדין, וקראה לגבאגבו לכבד את רצון העם. הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה, גם הכירה בוואטארה כנשיא, ודרשה מגבאגבו לוותר על השלטון[1].

הסכסוך הפוליטי עורר חששות כי המדינה עלולה להגרר שוב לקונפליקט אזרחי, והאיחוד האפריקאי  (AU) ניסה לתווך בין הצדדים במשבר. הלחץ הבינלאומי נגד גבאגבו הלך וגבר. גם הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה וגם האיחוד האירופאי השעו את החברות של המדינה בארגונים שלהם כדי למחות על סירובו למסור את השלטון לוואטארה. גבאגבו ומקורביו היו היעד של סנקציות שונות ואיסור נסיעות, והוא ניצב בפני לחץ פיננסי הולך וגובר של הבנק העולמי, אשר הפסיק את מימונו למדינה, הבנק המרכזי של מדינות מערב אפריקה אשר החזיק את חשבונות המדינה ובחר להכיר בואטארה כנשיא שלל מימון כספים לממשלה של גבאגבו. עם זאת, הצליח גבאגבו לעקוף את הלחץ הפיננסי לזמן מה[1], על ידי דחיפת הבנקים והחברות סביבו להמשיך לספק לו מזומנים (מסים ועוד)[14] והמשבר הפוליטי נמשך.

ב-11 באפריל 2011, כוחות הנאמנים לוואטרה שנתמכו על ידי הצבא הצרפתי וצבא האו"ם תכננו לתפוס את גבאגבו בביתו שבאבידג'אן לאחר משא ומתן כושל לסיום משבר הירושה הנשיאותית[15] לדברי ואטארה, כוחותיו הקימו מערך ביטחון במעונו, שם חיפש גבאגבו מקלט, וחיכו לו שייגמרו לו המזון והמים[16]. האו"ם עמד על כך שייעצר, יישפט על פשעים נגד האנושות בתקופת כהונתו ומאז בחירתו של ואטארה.

מעצר והעברה לבית הדין הפלילי הבינלאומי

גבאגבו נעצר אחר הצהריים ב-11 באפריל 2011[17]. גבאגבו הוחזק במלון גולף על ידי כוחותיו של ואטארה, אך משטרת האו"ם קיבלה את בקשתו להגן עליו. דיווחים ראשוניים הצביעו על כך שהכוחות המיוחדים של צרפת ביצעו את המעצר, על סמך הצהרות של עוזרו של גבאגבו, אך השגריר הצרפתי בחוף השנהב הכחיש זאת. מאוחר יותר טען דובר הצבא הצרפתי כי הכוחות הצרפתיים לא נכנסו לביתו של גבאגבו, אם כי הם כן נכנסו[18]. לאחר תדרוך מועצת הביטחון של האו"ם על המצב, אלן לה רואה (Alain Le Roy), תת-מזכ"ל האו"ם לתהליכי שמירת שלום, אישר לכתבים כי כוחות ואטארה ביצעו את המעצר[19].

מאוחר יותר ביקש גבאגבו מהצבאות להפסיק את הלחימה. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה (Barack Obama), שמח על החדשות על ההתפתחויות האחרונות בחוף השנהב, ו- CNN ציטט את מזכירת המדינה האמריקנית, הילרי קלינטון (Hillary Clinton), כי "לכידתו של גבאגבו" שולחת איתות חזק לדיקטטורים ולרודנים ... הם לא יכולים להתעלם מקול אֲנָשִׁיהם"[20].

באוקטובר 2011 פתח בית הדין הפלילי הבינלאומי בחקירת מעשי אלימות שבוצעו במהלך העימות לאחר הבחירות, והתובע הראשי של בית הדין לואיס מורנו אוקמפו (Luis Moreno Ocampo) ביקר במדינה. בית הדין הפלילי הוציא צו מעצר לגבאגבו, והטיל עליו ארבעה סעיפים של פשעים כנגד האנושות - רצח, עבירות ואלימות בעניינים שבצניעות, רדיפות ו"מעשים לא אנושיים אחרים ", בין 16 בדצמבר 2010 ל -12 באפריל 2011, אם כי תומכיו טוענים שזה לא נכון. גבאגבו נעצר בקורוגו, שם הוא הועמד במעצר בית, והועבר לטיסה להאג ב -29 בנובמבר 2011 מבלי לדעת לאן הוא מובל[21].

קריאת האישומים של בית הדין לגבאגבו נקבעה ל-18 ביוני 2012, אך נדחתה ל-13 באוגוסט 2012, כדי לתת לצוות ההגנה שלו זמן נוסף להתכונן. הדיון נדחה לאחר מכן ללא הגבלת זמן, בשל חששות לגבי בריאותו של גבאגבו[22]. התובע היה אמור למסור מסמך חדש המכיל את ההאשמות באמצע ינואר 2014. PTC החליטה לקבל רק הגשות בכתב ואז ניתנו לו 60 ימים כדי להחליט אם לאשר או לא לאשר את ההאשמות.

משפטו של גבאגבו בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג החל ב-28 בינואר 2016, והוא הכחיש את כל האישומים כנגדו; פשעים כנגד האנושות, הכוללים רצח, עבירות בעניינים שבצניעות, ורדיפה[1]. אשתו של גבאגבו, סימון גבאגבו (Simone Gbagbo) נידונה במרץ 2015 ל20 שנות מאסר על חלקה באלימות שלאחר הבחירות של חוף השנהב[23] בינואר 2019 זיכה בית המשפט את לורן גבאגבו מההאשמות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוראן גבאגבו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 "Laurent Gbagbo | president of Côte d'Ivoire". Encyclopedia Britannica.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Laurent Gbagbo's Biography, Biography of Laurent Gbagbo - Ivory Coast, Côte d'Ivoire Presidential Conflict, ivorycoastpresident.com (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Ivory Coast's well-armed rebels making quick work of revolution, The Guardian, ‏1/4/11
  4. ^ SOMINI SENGUPTA, Ivory Coast Violence Flares; 9 French and 1 U.S. Death, The New York Times, ‏7/11/2004
  5. ^ ICC prosecutor receives Kabila letter on war crimes, IRIN, ‏20/4/2014
  6. ^ Bah, A. B. (2010)., Democracy and civil war: Citizenship and peacemaking in Côte d'Ivoire, frican Affairs, 109(437), 597-615.
  7. ^ Partial rejection of UN peace plan, IRIN, ‏2/11/2006
  8. ^ Ivory Coast leaders burn weapons, BBC news, ‏30/7/2007
  9. ^ Ivory Coast poll winner named, army seals borders, Reuters, ‏2/12/10
  10. ^ 10.0 10.1 UN urges recognition of Ouattara as Ivory Coast leader, BBC news, ‏12/12/2010
  11. ^ Ivory Coast poll overturned: Gbagbo declared winner, BBC news, ‏3/12/2010
  12. ^ Tim Cocks, Loucoumane Coulibaly, Ivory Coast's Gbagbo sworn in despite poll row, REUTERS, ‏4/12/2010
  13. ^ Ivory Coast: General strike called to pressure Gbagbo, BBC news, ‏27/12/2010
  14. ^ ADAM NOSSITER, Cut Off, Ivory Coast Chief Is Pressing for Cash, The New York Times, ‏17/1/2011
  15. ^ Ouattara forces enter Gbagbo's Ivory Coast stronghold, CNN, ‏7/4/2011
  16. ^ Associated Press, Gbagbo's pal: He'll choose death over humiliation, Fox News, ‏8/4/2011
  17. ^ Ivory Coast's Gbagbo Captured at Presidential Compound, Voannews, ‏11/4/2011
  18. ^ Gbagbo, wife in Ouattara's custody in I.Coast: UN, REUTERS, ‏11/4/2011
  19. ^ Colum Lynch and William Branigin, Ivory Coast strongman arrested after French forces intervene, The Washington Post, ‏11/4/2011
  20. ^ Ivory Coast president urges calm after Gbagbo is arrested, CNN, ‏11/4/2011
  21. ^ Ivory Coast's Laurent Gbagbo arrives in The Hague, BBC news, ‏30/11/2011
  22. ^ Ivory Coast: Sympathy for the Devil, Pulitzer center, ‏29/6/2012
  23. ^ THE ASSOCIATED PRESS, Ivory Coast: Former First Lady Simone Gbagbo Sentenced to 20 Years, The New York Times, ‏10/3/2015
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24679191לוראן גבאגבו

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לוראן_גבאגבו&oldid=2629289"