לוז (חברה)
 | |
| תחנת הכוח הסולארית במדבר מוהאבי בקליפורניה שהקימה לוז בשנות ה-80 של המאה ה-20 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | ארנולד גולדמן |
| תקופת הפעילות | 1979–1991 (כ־12 שנים) |
| מיקום המטה | הר חוצבים, ירושלים |
| ענפי תעשייה | אנרגיה |
| מוצרים עיקריים | תחנות כוח תרמו-סולארית |
לוז אינטרנשיונל בע"מ (LUZ International Ltd) הייתה חברה ישראלית שעסקה בפיתוח, ייצור והקמה של תחנות כוח בטכנולוגיה תרמו-סולארית. החברה הייתה רושמה בקליפורניה, אך כל פעילות ההנדסה, התכנון והייצור התנהלו בחברת הבת לוז תעשיות ישראל בע"מ שהייתה ממוקמת בהר חוצבים בירושלים.
היסטוריה
חברת לוז הוקמה ב-1979 על ידי ארנולד גולדמן, יזם ואיש עסקים יליד ארצות הברית. גולדמן היה אחד ממייסדיה של חברת Lexitron בשנת 1969, שפיתחה את מעבד התמלילים הראשון בעולם ונרכשה על ידי חברת ריית'און ב-1977. לאחר מכירת החברה עלה לישראל ועל בסיס עבודת תזה שכתב, על ניצול קרני השמש לשם הפקת אנרגיה, הקים את חברת לוז.[1] לחברה הצטרף פטריק פרנסואה כמשקיע ומנהל הכספים, וישראל קרויזר, מהנדס בהכשרתו שמונה למנכ"ל החברה. המוצר הראשון של החברה ייצר קיטור מאנרגיית השמש, ונמכר למפעל תפוד בשער הנגב.[2] בהמשך פותחה הטכנולוגיה כך שהקיטור ישמש לייצור חשמל.
הטכנולוגיה של חברת לוז הייתה מבוססת על מערכת מראות בצורת פרבולה. המראות מתכווננות לשמש, קולטות את קרניה ומחזירות אותן לצינור נירוסטה שמלא בשמן תרמי, וטובל במיכל מים. מנקודה זו ואילך תהליך ייצור החשמל דומה לזה שמתבצע בתחנת כוח פחמית או בתחנת כוח שפועלת על גז. החום האדיר משמש ליצירת קיטור, המניע טורבינה שיוצרת את האנרגיה החשמלית.
לוז תכננה, פיתחה, בנתה, מימנה ותפעלה מתחם של 9 יחידות ייצור חשמל סולאריות במדבר מוהאבי בקליפורניה בהספק של 350 מגה-ואט, המייצרות חשמל לאזור דרום קליפורניה. המתחם היה תחנת הכוח הסולארית הגדולה בעולם והחל לפעול בשנת 1984.[3] בשנת 1985, יזמה החברה תוכנית להקמת תחנת כוח תרמו-סולארית בנגב[4] ובשנת 1988, אושר תקציב להקמת התחנה ליד אילת אך הפרויקט לא יצא לפועל.[5]
בשנת 1991, עם ירידת מחירי הנפט וביטול הטבות מס על ידי הממשל הרפובליקאי של הנשיא בוש, פשטה "לוז" את הרגל.
לאחר פירוק החברה
ארבע חברות הוקמו על בסיס הטכנולוגיה או הצוות שעבד בחברת לוז:
אלקטריק פיול
חברת אלקטריק פיול קמה מתוך אחת החטיבות של חברת לוז, שבדקה מספר טכנולוגיות לאגירת חשמל. במטרה לנצל את שעות הלילה, שבהן העומס על רשת החשמל פוחת. באותן שעות ניתן לייצר חשמל, לאגור אותו במצברי ענק ולפרוק אותו אל הרשת העמוסה במשך שעות היום. באופן זה ניתן יהיה לאגור ולהשתמש ביותר חשמל, ולחסוך את הצורך בהרחבה יקרה של התשתיות לייצורו. לאחר סגירת חברת לוז הטכנולוגיה שפותחה יושמה לבסוף במצבר לרכב החשמלי שפיתחה וייצרה חברת אלקטריק פיול שהוקמה בשנת 1991.[6]
חברת סולל
בשנת 1992, רכש איש העסקים הבלגי לואי בגו, את הטכנולוגיה והפטנטים של לוז ב-2 מיליון דולר מכונס הנכסים של החברה, והשקיעה סכום של 40 מיליון דולר בקמת חברת סולל (Solel Solar Systems). אבי ברנמילר, מהנדס שעבד בחברת לוז גויס לחברה החדשה ושימש כמנכ"ל החל מ-1996. בשנים הראשונות עסקה החברה במכירת חלקי חילוף לשדות הסולריים שהקימה לוז בקליפורניה ובהוזלת עלות ייצור החשמל בהם. ובמקביל המשיכה בפיתוח הטכנולוגיה התרמו-סולארית במערכת הדומה מאד לזו שפיתחה לוז, בתוספת שיפורים העושים שימוש נרחב במערכות מיחשוב, שהתקדמו בכמה דורות מאז קרסה לוז. אלומת הקרינה ממוקדת בעזרת המראות של חברת סולל בצינור, שבו זורם הנוזל המוליך את החום לטורבינה. אחד היתרונות של הטכנולוגיה היא העובדה שהטורבינה של סולל זהה לטורבינה שמניעה תחנה פחמית סטנדרטית, והופכת אותה לתחנת כוח שניתנת להנעה הן בדלק קונוונציונלי והן באנרגיה סולרית.[7]
בשנת 2006, זכתה סולל לראשונה בחוזה להספקת טכנולוגיה סולארית למיזם אנרגיה בספרד[8] ובמשך זכתה בחוזים נוספים להקמת 10 תחנות כוח תרמו-סולארית ספרד.[9][10]
בשנת 2008, השקיעה קרן אקופין (Ecofin) הבריטית מיליון דולר בחברה[11] ובשנת 2009, נמכרה החברה לחברת ציוד האנרגיה הגרמנית סימנס תמורת 418 מיליון דולר.[12] אך שלוש שנים מאוחר יותר סגרה סימנס את מפעלה של סולל בבית שמש, מחקה את השקעתה בחברה, ופיטרה 350 מ–400 עובדיו. זאת עקב המשבר הכלכלי העולמי שגרם לביטול תוכניות רבות להקמת שדות תרמו-סולאריים. בעיקר בספרד, שהייתה שוק היצוא העיקרי של סולל.[13]
ריוגלס סולאר סיסטמס
לאחר סגירת חברת סולל נחתם הסכם למכירת נכסי המפעל לקבוצת 'Rioglass‘ הספרדית (חברת בת של תאגיד האנרגיה הספרדי אבנגואה -Abengoa), שהחליטה להפעיל את המפעל מחדש בשם "ריוגלס סולאר סיסטמס".[14] בשנת 2015, זכתה חברת ריוגלס בחוזה להספקת הרכיבים העיקריים של תחנת הכוח הסולארית "נגב אנרגיה" באשלים[15].
ברייטסורס אנרג'י
ערך מורחב – ברייטסורס אנרג'י
בשנת 2004, הוקמה חברת "לוז 2", שבשנת 2008 שינתה את שמה ל"ברייטסורס אנרג'י" (BrightSource Energy). לוז 2 הוקמה בהר חוצבים בירושלים, לא הרחק ממשרדי לוז המקורית, על ידי היזם של לוז המקורית ארנולד גולדמן וקבוצת מנהלים שעבדו בלוז. ברייטסורס אנרג'י מפתחת תחנות כוח באמצעות ריכוז קרינת השמש, באמצעות אלפי הליוסטטים, אל מגדל שמש שבו מחממים מים לטמפרטורה של כ-550 מעלות צלזיוס. הקיטור שנוצר מוזרם לטורבינה ומכאן ואילך תהליך ייצור החשמל הוא ככל תחנת כוח רגילה. הטמפרטורה הגבוהה של הקיטור מאפשרת להגיע לעלות חשמל נמוכה. לאחר המעבר בטורבינה מקורר הקיטור ומוחזר למגדל כמים לשימוש חוזר; הקירור נעשה באמצעים יבשים (כלומר ללא שימוש במים) ומאפשר חיסכון במים, משאב יקר במדבר בו מוקמות התחנות.[16]
ברנמילר אנרג'י
בשנת 2012, הקים אבי ברנמילר, לשעבר מנכ"ל סולל, את חברת "ברנמילר אנרג'י" שמפתחת מערכת לאגירת אנרגיית חום. מערכת זו מסייעת ליצרניות של אנרגיה מתחדשת לייצב את אספקת החשמל, להבטיח זמינות במשך כל שעות היממה, ולהקטין את הצורך בהקמת תחנות כוח הפועלות על משאבי דלק מאובנים, כגון מזוט, סולר וגז, ובכך מגבות את אספקת החשמל התנודתית מתחנות כוח של אנרגיה מתחדשת. בשנת 2017, הונפקו מניות החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב.[17]
קישורים חיצוניים
- חברת לוז באתר סנונית
- נתונים של SEGS I - השדה הראשון שהוקם על ידי לוז במדבר מוהאבי באתר NREL
- נתונים של SEGS IX - השדה האחרון שהוקם על ידי לוז במדבר מוהאבי באתר NREL
- נתונים שלLebrija 1 השדה שהוקם על ידי סולל בדרום ספרד באתר NREL
הערות שוליים
- ^ מירב אנקורי , ארנולד גולדמן, טייק II, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2007
- ^ אברהם פלג, בעקבות השמש לירושלים, מעריב, 18 בינואר 1981
- ^ יותר מ 250 מיליון דולר יצוא עד 1990, מעריב, 27 באוגוסט 1985
- ^ תתנת כוח סולארית תוקם בדרום הארץ, מעריב, 12 במאי 1986
- ^ תתנת כוח סולארית באילת בהשקעה של 80 מליון דולר, מעריב, 6 ביוני 1988
- ^ עמי גינזבורג, אלקטריק פיול: החלום הירוק שנוסע רחוק, באתר גלובס, 5 באוקטובר 1997
- ^ יורם גביזון, הקאמבק הגדול בשוק האנרגיה הישראלי: 15 שנים לאחר שחלוצת האנרגיה הסולרית לוז פשטה את הרגל, עשויה סולל, שקמה על חורבותיה, להיות הדבר הגדול הבא בשוק האנרגיה, באתר הארץ, 14 ביוני 2006
- ^ שרון קדמי, סולל מבית שמש תספק טכנולוגיה סולארית מתקדמת לספרד ב-114 מיליון שקל, באתר הארץ, 24 באפריל 2006
- ^ יעל פולק, סולל מרחיבה נוכחותה בספרד - תקים מפעל לייצור רכיבים לשדות סולארים בהשקעה של 140 מיליון דולר, באתר TheMarker, 6 באפריל 2008
- ^ רותם סלע, חוזי ענק לחברת סולל בספרד: תספק תאים תרמו סולאריים ב-250 מיליון דולר ובהיקף 600 מגוואט, באתר TheMarker, 20 במאי 2008
- ^ מירב אנקורי , סולל מאשרת הפרסום ב"גלובס": קרן אקופין הבריטית השקיעה בה 105 מיליון דולר, באתר גלובס, 28 בינואר 2008
- ^ אבי בר-אלי, החברה מבית שמש שתעזור לסימנס לפתח אנרגיה סולארית, באתר TheMarker, 18 באוקטובר 2009
- ^
אבי בר-אלי, סימנס סוגרת את מפעל סולל; 150 עובדים יפוטרו, באתר TheMarker, 6 ביוני 2013
- ^ שלומית לן, האיש שמונה לחסל את סולל - והיום מוביל אותו לעידן חדש, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2015
- ^ הדי כהן, עסקה ב-100 מיליון שקל לתחנה הסולארית באשלים, באתר גלובס, 30 ביולי 2015
- ^ מירב אנקורי , חברת לוז 2 תשיק מחר את אתר הפיילוט הסולארי שלה בנגב , באתר גלובס, 11 ביוני 2008
- ^ גיא ארז, ברנמילר אנרג'י גייסה 44 מיליון שקל במכרז המוסדי, באתר TheMarker, 30 ביולי 2017
23575262לוז (חברה)