לווייתנית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלוש לווייתניות גדולות של צופי ים בעכו העתיקה, 2007
רפליקה של לווייתנית מן המאה ה-19, המוזיאון הימי Mystic Seaport בקונטיקט

לווייתניתאנגלית: Whaleboat) היא סירה צרה יחסית ובעלת חרטום וירכתיים מחודדים. צורה זו מאפשרת לה לשוט היטב קדימה ואחורה באותה מידה. הסירה פותחה במקורה למטרות ציד לווייתנים, ומאוחר יותר נפוץ בה השימוש לעבודה לאורך החוף, מאחר שאין צורך לסובב אותה לצורך החפה או ירידה חזרה לים.

לווייתניות הן סירות חתירה במהותן, אם כי בעבר היו גם לווייתניות שצוידו בתורן מתפרק ובמפרשים. לאחר אמצע המאה ה-19 הותקנה ברוב הלווייתניות חרב (centerboard) לשיט מפרשים. כאשר הפליגו במפרשים, ההיגוי נעשה באמצעות לוח הגה, וכאשר בחתירה - על ידי משוט הגה. ללווייתניות ששימשו לציד לווייתנים היה זקף חזק ב"סיפון" האחורי, אליו קשר ההגאי את חבל הצלצל לאחר שזה פגע וננעץ בלווייתן, ובאמצעותו היה הלווייתן גורר את הסירה עד שנקטל.

הלווייתניות בישראל

היסטוריה

בשנות השלושים, תחת השלטון הבריטי, התחיל השיט לתפוס תאוצה בארץ ישראל. בתחילת הדרך, מטרת השיט העיקרית הייתה כיבוש הים (דיג, מסחר ולוחמה) והעפלה בלתי חוקית לארץ.

בהתחלה, כלי השיט ששימשו את היהודים היו סירות דיג ערביות וסירות הצלה בריטיות ובהמשך פותחו הלווייתניות. הלווייתניות שימשו בעיקר להורדת מעפילים מהספינות הגדולות ולחינוך הימי. הארגונים שהשתמשו בלווייתניות היו תנועות הנוער הימיות והפלי"ם (פלוגות הים של הפלמ"ח).

בתחילה, ללווייתניות היו מפרשי גף (כמו של אופטימיסט), והחלוץ הוצא החוצה עוד יותר על ידי מוט שמאריך את החרטום (שלוחה). עם התפתחות השיט עברו להפליג עם מערך מפרשים. בעבר ללווייתניות היו משוטים ארוכים, ועל כל ספסל היה חותר אחד שישב בצד שמול המשוט, כיום המשוטים קוצרו וכל חותר יושב בצד של המשוט שלו.

בשנות ה-60 וה-70 נערכו הפלגות לקפריסין על גבי הלווייתניות, אך בשלב מסוים משרד התחבורה אסר על הפלגות לקפריסין עם סירות פתוחות, מה שהוביל את הלווייתניות להפליג לפורט סעיד שבמצרים.

במאה ה-21

נכון לשנת 2016 נמצאות בארץ כ-5 לווייתניות מסוגים שונים, במצבים שונים. 4 לווייתניות גדולות, אשר נמצאות במצב מעולה, נמצאות בשבטי צופי ים ברחבי הארץ. לוויתנית אחת מהדגם הבינוני נמצאת בקיבוץ החותרים ונמצאת במצב שמיש.

עד לשנת 2012 נמצאו שתי לוויתניות קטנות לא כשירות בצופי ים ת"א, אך באוגוסט 2012 הן פונו. אין מייצרים יותר לוויתניות בארץ, ולכן הלוויתניות הכשירות אשר עדיין קיימות בארץ הן האחרונות.

באגודות הימיות בישראל, סירות הלווייתנית נבנות מעץ, אורכן נע בין 8.5 ו-10 מטרים, ורוחבן נע בין 2.2 ל-2.5 מטרים. גובהו של התורן הראשי הוא 12 מטרים, אף על פי שבעבר הוא היה 14 מטרים. גובה התורן המאסף הוא שבעה מטרים לערך.

סוגים של לווייתניות

  • לווייתנית גדולה – כמו הסלוניקי (יפו), הצופית (ת"א), הגרוסמן (ת"א), ה.ר. וינדמילר (חיפה) ועד מרץ 2007 הכרמלית (חיפה).
  • לווייתנית בינונית – כמו הדרור (לווייתנית שהייתה להרצליה בשנות ה-60).
  • לווייתנית קטנה – כמו הסופה והאלון. הלווייתנית הקטנה הייתה הדגם שבא לפני בניית הסנוניות.
  • לוויסנית - כמו היולית והאילתית, של מבואות ים מכמורת. דגם אשר עשוי מפיברגלס ודמה בצורתו לסנונית, ומכאן שמו (לווייתנית+סנונית).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לווייתנית בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0