לודוויג לוויזון

נולד בעיר שְׁוֶורְזֶנְץ (Schwersenz; כיום Swarzędz בפולין) שבדוכסות הגדולה של פוזנן. למד בגימנסיה הריאלית (Realgymnasium) בברלין, ולאחר שהשלים את לימודיו ב-1843, המשיך ללימודי מזרחנות בעיר, וקיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת האלה בשנת 1847 על עבודתו בשם "De Sacrificiis Veteris Testamenti". בשנת 1848 התמנה לרב בפרנקפורט דאודר. שלוש שנים מאוחר יותר נקרא לכהן כרבה של העיר וורמס, שם נשא במשרה זו עד שנת 1858. לאחר מכן הוא הוזמן לסטוקהולם, שם עבד בשנים 1859–1893. מלבד מאמריו הרבים שפורסמו בכתבי העת היהודיים (במיוחד ב"המגיד"), פרסם לוויזון ספר בשם "נפשות צדיקים" (פרנקפורט דמיין, 1855), על האפיטפים בבית הקברות העתיק של העיר וורמס (בית העלמין היהודי העתיק בוורמס (גר')), וספר בשם "זואולוגיה של התלמוד" (Zoologie des Talmuds,‏ (1858).