לאסלו פראדי

לאסלו פראדי (במקור עד 1946 רייכנפלד, בהונגרית: Farádi László; גיור, 31 בינואר 1909 – בודפשט, 20 במאי 1993) היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, רופא פנימי, רדיולוג, פרופסור באוניברסיטה, קצין רפואה ראשי בדרגת גנרל שני כוכבים בצבא הונגריה (major-general), תואר שני במדעי הרפואה (1952), דוקטורט במדעי הרפואה (PHD) (1966).

ביוגרפיה

לאסלו רייכנפלד נולד במשפחה יהודית והשלים את לימודיו התיכוניים בבית הספר הריאלי ההונגרי המלכותי בעיר הולדתו, שם סיים את לימודיו בהצטיינות ב-1926. בספטמבר אותה שנה, נרשם לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת וינה (בממלכת הונגריה היה קשה ליהודים להתקבל בגלל החוק המפלה הנומרוס קלאוזוס). שם בווינה למד במשך שישה סמסטרים, ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת ארז'בט בפץ' וסיים את לימודיו עם תואר רופא ב-1933. בעבודתו הראשונה, הוא היה מתמחה במרפאה הפנימית של אוניברסיטת ארז'בט בפץ' ולאחר מכן עוזר הוראה ומרצה. בשנת 1938 עבר את מבחן המומחה לרפואה פנימית. בשנים 1934–1935, הוא היה נשיא האגודה הלאומית בטרנסדנוביה של הסטודנטים היהודים-הונגרים של האוניברסיטאות והמכללות. ב-4 באוגוסט 1939 נשא את הרופאה אולגה שכטיץ.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). ב-1940 שהה עם פלוגות העבודה זמן קצר בסיגטוואר ולאחר מכן, בהתערבותו של ד"ר יאנוש אנג'אן (שהיה מרצה שלו), הוא הועבר לבית החולים בעיר הולדתו. ב-1944 גורש למחנה הריכוז אושוויץ עם הטרנספורט מגיור, משם נלקח מאוחר יותר למאוטהאוזן.

הוא הצליח לשרוד ולאחר השחרור חזר לפץ' והשתתף בארגון מפלגת הרופאים. הפך לחבר במפלגה הקומוניסטית ההונגרית ועד 1948 היה גם מזכיר ארגון המפלגה באוניברסיטה. במקום עבודתו לפני המלחמה היה מרצה באוניברסיטה, משנת 1948 היה מרצה במכון, ומרצה בכיר לאבחון ברפואה פנימית באוניברסיטה. בנובמבר 1946 התחתן שוב (לאחר שאשתו ניספתה בשואה) עם רנה קיש.

בשנת 1947, באוניברסיטת פץ', הוא קיבל הסמכה לפרופסור חבר באוניברסיטה בתחום "מחלות הלב וכלי הדם". בשנת 1950, בדרגת סגן קולונל, הפך לרופא הראשי ומנהל המחלקה הפנימית של בית החולים הצבאי המרכזי של צבא העם ההונגרי, מהשנה שלאחר מכן ועד 1957 היה הרופא הפנימי הראשי של צבא העם בדרגת קולונל, ומשנת 1958 היה ראש קבוצת הרפואה של צבא העם ההונגרי בדרגת גנרל (קצין רפואה ראשי). לאחר ששוחרר ב-1968, מונה לסגן ראשון לשר הבריאות. הוא שוחרר מתפקידו ב-1973, הפך לראש המחלקה ולרקטור של המכון לחינוך רפואי מתקדם באוניברסיטת זמלווייס. לאחר יציאתו לגמלאות מ-1978 היה יועץ בדימוס. בין 1970 לבין 1973 היה יועץ של ארגון הבריאות העולמי של האומות המאוחדות להכשרה רפואית נוספת. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת ערב למרקסיזם-לניניזם ובין 1957 לבין 1968, היה העורך הראשי של עיתון הצבא "רופא צבאי" (Honvédvorvos).

כתביו, מחקריו, פרסומיו

• המסקנות האלקטרוקרדיוגרפיות במחלות ראומטיות . (שבועון רפואי, 1936, 51–52)
• מקרה של טכיקרדיה חדה של חדרי הל. (שבועון רפואי, 1938, 50)
• שחפת ושחפת שריר הלב. (שבועון רפואי, 1939, 47)
• תצפיות רפואיות במחנות ריכוז גרמנים. (כתב עת לרופאים, 1945, 8)
• הערכה של שינוי סוג אלקטרוקרדיוגרמה. (כתב עת לרופאים, 1947, 48)
• על טיפול ב-methylthiouracil ו-aminothiazole בפעילות יתר של בלוטת התריס. עם אישטוואן אנדיק ואישטוואן פרקש. (כתב עת לרופאים, 1948, 7)
• מפרצת בדופן האחורית של החדר השמאלי של הלב. עם יוז'ף קרדוש. (כתב עת לרופאים, 1948, 23)
• הליכי בלנאותרפיה ופיזיותרפיה במחלות פנימיות לא ראומטיות. (שבועון רפואי, 1950, 36)
• חשיבותה של הרפואה הקלאסית בפרקטיקה הרפואית הצבאית. עם טיבור טרנצ'ן. (רופא צבאי, 1951, 5)
• הפרעות אק"ג הקשורות לתסחיף ריאתי. (שבועון רפואי, 1951, 6 )
• משימות של רפואה פנימית במחנה . (רופא צבאי, 1951, 6. )
• יום הולדתו של החבר סטלין, חג גדול לפועלי העולם . (רופא צבא, 1951, 12)
• יסודות ההוראה הפבלובית . (רופא צבא, 1952, 1)
• מצב סוגיית הדיזנטריה בהונגריה. (סקירה רפואית צבאית, 1953, 6)
• חומרנות דיאלקטית בפעילות רפואית מעשית. (סקירה רפואית צבאית, 1953, 7–10)
• מקרה של לימפוסרקומאטוזיס הגורם לגרורות לבביות שאובחנו in vivo. עם מלינדה גרצ'י. (שבועון רפואי, 1954, 52 )
• היבטי רפואה פנימית של פציעות. (שבועון רפואי, 1955, 41)
• נתונים להערכת השלבים המוקדמים של יתר לחץ דם. עם Pál Juhász ו-Sandor Egedy. (ארכיון הרפואה הפנימית ההונגרית, 1957, 4)
• ההשלכות החריפות של פיצוץ פצצת האטום על גוף האדם . (שבועון רפואי, 1959, 3)
• בעיות של טיפול רפואי לצבא. (סקירה צבאית, 1959, 6)
• עקרונות בסיסיים של טיפול בנפגעי המונים. (שבועון רפואי, 1968, 39)
• ביום השנה לשחרור. (שבועון רפואי, 1969, 13)
• כמה מאפיינים בסיסיים של השכלה גבוהה לבריאות וכיוונים להמשך פיתוח. (ביקורת להשכלה גבוהה, 1972, 4)
• מחשבות נוספות על אתיקה רפואית. (שבועון רפואי, 1973, 13)
• ניסיון להכניס טיפול מורכב במהלך האשפוז. עם אחרים. (שבועון רפואי, 1976, 7)
• הפיתוח והעתיד של חינוך והכשרה רפואית בהונגריה . (שבועון רפואי, 1977, 7)
• פרידה מטיבור בקאץ' (1912–1977). (שבועון רפואי, 1977, 35)
• ד"ר יאנוש ג'רג' 1914–1978 (שבועון רפואי, 1978, 51)
• לזכרו של יאנוש אנג'אן . (שבועון רפואי, 1979, 46)
• אבחון על חיי. בודפשט, 1983

פרסים והוקרה

• עיטור מסדר הכשרון של העמל דרג זהב (1969)
• מדליית הזיכרון של אנדרה הוג'ש (1976)
• מסדר ההצטיינות של הדגל האדום של העמל (1977)
• מסדר הכוכב המעוטר בחרבות של הרפובליקה העממית ההונגרית (1985)

לקריאה נוספת

• Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו בקטלוג של המוזיאון הספרותי פטפי)
• Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002, a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János (פאל גוייאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים - סדרה חדשה I-XIX. בודפשט: אגודת הספרנים והארכיונאים ההונגרים. 1939–1944. 1990–2002)
• אוסקר ז'דאני: (15 באוקטובר 1983). "חייו המוקדמים של פרופסור לאסלו פראדי". אוי אלט (עיתון הקהילה היהודית ההונגרית) 38 (20)
• לאסלו פראדי. במאגר היסטורי

ראו גם

• Révai új lexikona VI. (E–Fei). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2000. ISBN 963-927-226-4 (הלקסיקון החדש של רוואי. עורך ראשי. קולגה אישטוואן טרשוי. סקסארד: באביץ'. 2000)
• Új magyar életrajzi lexikon II. (D–Gy). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש II. (ד–ז). עורך ראשי. לאסלו מרקו. בודפשט: מועדון הספר ההונגרי).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36387732לאסלו פראדי