לאלנד 21185
 | |
| מיקומו של לאלנד 21185 בקבוצת הדובה הגדולה (לא מופיע במפה) | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | הדובה הגדולה |
| שמות נוספים | גליזה 411, LHS 37, HD 95735 |
| סוג | ננס אדום |
| בהירות נראית | 7.47[1] |
| סיווג ספקטרלי | M2 V[1] |
| עלייה ישרה | 11ʰ 03ᵐ 20.194ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 11.568″ 58′ 35°+ מילי-שניות קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 10.4 |
| מרחק |
9.3 שנות אור 2.85 פארסק[1] |
| רדיוס | 0.33[1] רדיוסי שמש |
| מסה | 0.46[2] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 0.0057 מהשמש |
| טמפרטורה | 3,383[1] K |
| תנועה עצמית | 4,778[3] מילי-שניות קשת בשנה |
לאלנד 21815 (מצרפתית: Lalande 21185, נקרא גם גליזה 411, LHS 37 או 95735 HD) הוא ננס אדום הנמצא במרחק של 9.3 שנות אור ממערכת השמש בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה. זהו אחד הכוכבים הקרובים ביותר לכדור הארץ ורק מערכת הכוכבים של אלפא קנטאורי והננסים האדומים כוכב ברנרד ווולף 359 קרובים יותר ממנו, אך למרות זה הוא יותר בהיר גם מוולף 359, גם מכוכב ברנרד וגם מפרוקסימה קנטאורי, ולמעשה הוא הננס האדום השלישי הכי בהיר בשמים (אחרי לאקאי 8760 ולאקאי 9352).[4] כמו כל שאר הננסים האדומים, גם את לאלנד 21185 לא ניתן לראות ללא ציוד עזר, שכן בהירותו היא מדרגה 7.5, נמוכה בהרבה מסף הראייה האנושי.
היסטוריה
הכוכב מוזכר לראשונה בקטלוג כוכבים בשם "Histoire Céleste Française" שפרסם האסטרונום הצרפתי ז'רום לאלנד בשנת 1801 ונקרא על פי המספר שקיבל בפרסום מחודש של הקטלוג משנת 1847.[5] בשנת 1857 גילה האסטרונום הגרמני פרידריך ארגלנדר שלכוכב תנועה עצמית גדולה ביחס לשאר הכוכבים ובאותה שנה גילה האסטרונום פרידריך ויניקה שלכוכב היסט של כחצי שניית קשת ששקול למרחק של כ-6.5 שנות אור.[6] עד לגילויים של כוכב ברנרד ווולף 359 בתחילת המאה ה-20 נחשב לאלנד 21185 לכוכב השני הכי קרוב למערכת השמש, גם לאחר שמדידות נוספות הראו שהוא למעשה יותר רחוק ממה שסברו בתחילה. בעוד כ-20,000 שנים יעבור לאלנד 21185 במרחק של כ-4.7 שנות אור ממערכת השמש ויהיה הכוכב השני הכי קרוב אחרי מערכת אלפא קנטאורי.[7] ממרחק זה תהיה בהירותו הנראית מדרגה 6.1, על סף יכולת הראייה האנושית, והוא יהיה הננס האדום היחידי שניתן לראות ללא ציוד עזר.
מאפיינים
לאלנד 21185 הוא ננס אדום מסוג ספקטרלי M2 V. רדיוסו מוערך בכשליש רדיוס שמש, מסתו מוערכת במעט פחות מחצי מסת שמש ועוצמת הארתו היא כ-6 אלפיות מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בגלל טמפרטורת פניו הנמוכה, כ-3,400 קלווין, רוב קרינתו היא בתחום התת-אדום. הכוכב נע על רקע שאר הכוכבים במהירות של כ-4.8 שניות קשת בשנה והוא מבין הכוכבים בעלי התנועה העצמית הגדולה ביותר. כיוון התנועה שלו הוא בניצב למישור הדיסקה של שביל החלב, כך שהוא מקיף את מרכז הגלקסיה במסלול אליפטי מאוד שחותך פעמיים את מישור הגלקסיה בנקודות הקצה שלו.[8] מדידות ספקטרוסקופיות של אור הכוכב מראות שינויים קטנים ומחזוריים במהירות התנועה שלו ומרמזות על קיומה של מערכת כוכבי לכת, אך הנתונים שנמדדו אינם מאפשרים לקבוע אם אכן קיימים כוכבי לכת המקיפים את לאלנד 21185.[9] בעקבות מדידות שנעשו בשנת 1981, מסווג לאלנד 21185 בקטלוג הכוכבים המשתנים כמשתנה BY בדרקון.[10][11]
סביבה
הכוכב הקרוב ביותר ללאלנד 21185 הוא הננס האדום וולף 359 שנמצא במרחק של כ-4.1 שנות אור ממנו, דומה למרחק שממערכת השמש למערכת אלפא קנטאורי, והכוכב השני הכי קרוב הוא הננס האדום רוס 128 שנמצא במרחק של 6.5 שנות אור ממנו. שניהם יהיו עמומים מאוד ממרחק כזה ואורם יהיה חלש מלהראות לעין אנושית ללא ציוד עזר. השמש תראה משם ככוכב בהיר למדי עם דרגת בהירות 1.85. פרוקיון שנמצא פחות מ-10 שנות אור מלאלנד 21185, יראה ממנו ככוכב בהיר במיוחד עם דרגת בהירות 0.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Thomas Wm Hamilton: Our Neighbor Stars: Including Brown Dwarfs, p. 17
- ^ Research Consortium On Nearby Stars: The one hundred nearest Star Systems
- ^ VizieR: LHS 37, LHS Catalogue, 2nd Edition (Luyten 1979)
- ^ Ken Croswell: The Brightest Red Dwarf, Sky and Telescope, July 2002, page 38
- ^ F. Baily: A catalogue of those stars in the "histoire céleste française" of Jérôme de Lalande, for which tables of reduction to the epoch 1800 have been published by Prof. Schumacher, British association for the advancement of Science, p. 530 (1847)
- ^ W. T. Lynn: On the Parallax and Proper Motion of Lalande 21185, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 33, p.52 (1872)
- ^ J. García-Sánchez, P. R. Weissman, R. A. Preston, D. L. Jones, J. F. Lestrade, D.W.Latham, R. P. Stefanik & J. M. Paredes: Stellar encounters with the solar system, Astronomy and Astrophysics, vol. 379, p. 642 (2001)
- ^ Solstation: Lalande 21185
- ^ G. W. Henry, S. L. Baliunas, R. A. Donahue, F. C. Fekel & W. Soon: Photometric and Ca II H and K Spectroscopic Variations in Nearby Sun-like Stars with Planets. III, The Astrophysical Journal, Vol. 531, Issue 1, p. 415 (2000)
- ^ F. Rufener: Third catalogue of stars measured in the Geneva Observatory photometric system, Astronomy and Astrophysics Supplement Series, vol. 45, p. 290 (1981)
- ^ General Catalog of Variable Stars: Gliese 411
25291810לאלנד 21185