כרישה
 כרישה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מכוסי הזרע |
| מחלקה: | חד-פסיגיים |
| סדרה: | אספרגאים |
| משפחה: | נרקיסיים |
| סוג: | שום |
| מין: | שום גבוה |
| שם מדעי | |
 Allium ampeloprasum
| |
כְּרֵישָׁה, או בשמה העממי לוף או פראסה, היא ירק מאכל שתורבת מהשום הגבוה (שם מדעי: Allium ampeloprasum) שבמשפחת הנרקיסיים. בעבר שימשה הכרישה ברפואה העממית למניעת כאבי בטן ומיחושים.
הכרישה במקורות
הכרישה אינה מוזכרת בתנ"ך, אולם תרגום אונקלוס מזהה אותה עם "החציר" (במדבר פרק י"א פסוק ה'), הנזכר יחד עם הבצל והשום כמין הגדל במצרים. הכרישה מוזכרת פעמים רבות במשנה ובתלמוד[1] בתלמוד מוזכרת בשמה הארמי "כרתי".
היסטוריה ותפוצה
בחפירות במצרים נמצאו שאריות כרישה עתיקים וכן ציורי קיר של הצמח - שהוביל את פרופסור דניאל זוהרי להסיק עם עמיתיו למחקר, כי הכרישה תורבתה כבר באלף השני לפני הספירה. הכרישה הייתה הירק האהוב ביותר על נירון קיסר.
הכרישה היא אחד הסמלים הלאומיים של ויילס, ובייחוד ביחידות ולשיות בצבא בריטניה. כרישת הבר ידועה בשמה האנגלי Ramps.
הכרישה (בצורות הגשה שונות, כולל קציצות כרישה בעדות מסוימות) משמשת כאחד ה'סימנים' בשולחן המסורתי של סדר ליל ראש השנה[2].
כשרות
בימינו ישנם מומחי כשרות[3] הממליצים לא לאכול כלל את הכרישה שאינו גדל בגידול מיוחד מטעמי כשרות, מכיוון שאין אפשרות לנקותם כליל מחרקים[4].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: לוף |
- הנסיכה של ויילס: מרק כרישה ותפוחי אדמה באתר nrg
אילון גלעד, למה לוף ולמה פרסה? על מוצאה של הכרשה, באתר הארץ, 15 ביוני 2016
הערות שוליים
- ^ ר' לדוגמה מסכת כלאים פרק א' משנה ב'.
- ^ בבלי כריתות, ו, א
- ^ כגון הרב יוסף זריצקי
- ^ כשרות של כרישה בימינו, באתר דין
24172660כרישה