כרכום חורפי
 כרכום חורפי
| |
|---|---|
כרכום חורפי
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד-פסיגיים |
| סדרה: | אספרגניים |
| משפחה: | אירוסיים |
| סוג: | כרכום |
| מין: | כרכום חורפי |
| שם מדעי | |
 Crocus hyemalis
| |
כַּרְכֹּם חורפי (שם מדעי: Crocus hyemalis) הוא גאופיט בעל פקעת ממשפחת האירוסיים. עלי הכותרת לבנים ובמרכז צהובים, עם פסים דקים סגולים מצדם החיצוני. האבקנים בצבע ארגמן עד שחור. אונות הצלקת מפוצלות לזרועות דקיקות. עלי הצמח ירוקים וישנו פס בהיר במרכז העלה. לכרכום פקעת המתחדשת מדי שנה. ההאבקה נעשית על ידי חרקים. הפרי מתבקע מעצמו והוא בעל זרעים רבים. הצמח נפוץ באזור הים-תיכוני של ישראל ופורח בחודשים אוקטובר עד פברואר.
מקור השם
המילה "כרכום" מקורה בפרסית ופירושה "צהוב". שם זה ניתן לסוג כי ממנו מופק תבלין הזעפרן שצבעו צהוב. שם המין מתאר את עונת הפריחה שהיא תחילת החורף אחרי הגשמים הראשונים. בשפות שמיות אחרות, השורש קיים גם כן: באכדית: kurkanu; בארמית: כֻּרְכְּמָא ובערבית: כֻּרְכֻּמ.
שם הסוג המדעי הוא הצורה הלטינית של השם הפרסי העתיק של הצמח המתאר צבע צהוב. שם המין פירושו "חורפי".
הכרכום
הכרכום נזכר בתנ"ך כצמח בושם. מופיע במשנה ובתלמוד כצמח תבלין ורפואה. הכרכום שימש להפקת חומר צבע למזון. המלה כרכום הפכה סמל לצבע צהוב. הביטוי נתכרכמו פניו משמעותו שפניו צהובות ומביעות כעס. הכרכום הוא צמח מוגן שאסור לקטוף אותו. ערביי ישראל מוציאים את הפקעות הקטנות של הכרכום החורפי מהאדמה וקולים אותן ברמץ של מדורה. הפקעות נאכלות צלויות באש או מבושלות. התבלין המופק מצלקות פרחים של סוג אחר של כרכום נקרא בשם זעפרן.
גלריה
לקריאה נוספת
- נסים קריספיל, המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם, הוצאת מעריב - הד ארצי
- עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, עמוד 250, הוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1990
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרכום חורפי |
- כרכום חורפי, באתר טיולי
- כרכום חורפי, מרכז הרופאים המומחים
- פרופ' אבי שמידע, כרכום חורפי, באתר המשרד להגנת הסביבה
- כרכום חורפי, באתר "לומדע"
