כפר סגנה
כפר סגנה (גם: כפר סגנא) הוא שמה של עיירה יהודית בשפלת יהודה אשר התקיימה בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ונזכרת בהקשרים שונים בספרות חז"ל.
העיירה נזכרת במשנה כאחד המקומות המובחרים מהם הביאו את מנחות היין לבית המקדש: ”ומניין היו מביאין את היין - קרוחיין וחטוליין אלפא ליין, שנייה להן בית רימה ובית לבן בהר, וכפר סגנה בבקעה”[1].
כמו כן, נזכרת העיירה במשנה כמקום הסמוך לעיר יבנה, לעניין מעשה בשריפה שפרצה בה, אשר הביאה לטומאת התנורים בה: ”תנור שהוסק מאחוריו, או שהוסק שלא לדעתו, או שהוסק בבית האומן - טמא. מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה, ובא מעשה ליבנה, וטימאן רבן גמליאל”[2].
מעשה נוסף בשריפה שפרצה בעיירה נזכר בתוספתא, לעניין הלכות תרומות: ”רבי אליעזר אומר תורמין מן הטהור על הטמא, אמר רבי אליעזר מעשה שנפלה דליקה בגורני כפר סגנא, ותרמו מן הטהור על הטמא”[3].
בנוסף, נראה כי בעיירה ישבו חכמים שונים, ובהם התנא מדור יבנה מנחם בן סגנאי[4].
יישובים נוספים בשם סגנה או סוגני התקיימו במהלך התקופה הרומית במקומות שונים בארץ ישראל, ובכלל זה בגליל[5] ובגולן[6]. כמו כן, ישנה עיירה בשם "כפר סג'נה" בין חמה ואדליב בצפון סוריה.
אתרה של כפר סגנה שביהודה, הנזכרת בכתבי חז"ל, טרם נתברר במחקר, ובניגוד ליתר היישובים התלמודיים בשפלת לוד, שמה של עיירה זו לא השתמר.
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עמ' 3797–3798.
הערות שוליים
29642466כפר סגנה