דת ממלכתית
דת ממלכתית או דת מדינה היא דת המאושרת ונתמכת על ידי ממשלה של מדינה מסוימת כדת הראשית של המדינה, לרוב ברמה החוקתית. מדינה עם דת ממלכתית אינה בהכרח תאוקרטיה, אלא אם למנהיגים דתיים יש סמכות אזרחית ולהפך.
רוב המדינות המכירות בדת ממלכתית נמצאות במזרח התיכון ובאירופה, אך קיימות גם מספר מדינות בעלות דת ממלכתית רשמית באמריקה הצפונית והמרכזית ובמזרח אסיה.
אירופה
הממלכה המאוחדת
בממלכה המאוחדת, הכנסייה האנגליקנית והכנסייה של סקוטלנד מוכרות כדת הממלכתית במדינות התואמות שלהן, אך כנסיית אירלנד וכנסיית וויילס פורקו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. עד 1920 נהנתה כנסיית אנגליה ממעמד זהה גם בווילס, וכנסיית אירלנד החזיקה באותה עמדה באירלנד.
הכנסייה האנגליקנית היא הדת הממלכתית של אנגליה, ומלכת הממלכה המאוחדת (כיום המלכה אליזבת) מנהיגה את הכנסייה. בפועל, הכנסייה כפופה לממשלת בריטניה.
כנסיית סקוטלנד היא הכנסייה הממלכתית של סקוטלנד מאז המהפכה המהוללת, אך היא עצמאית לחלוטין מהמדינה. מעמדה הוענק לה כאשר המלך וויליאם השלישי ואשתו מרי השנייה הגיעו לאנגליה והחליפו את ג'יימס השני, וקבעו שכנסיית סקוטלנד תוכר כגוף נפרד.
ארצות צפון אירופה
החוקות של המדינות דנמרק, איסלנד ונורווגיה מגדירות את הנצרות הלותרנית כדת המדינה.[1][2][3]
יוון
החוקה של יוון מגדירה את הנצרות יוונית-אורתודוקסית כדת המדינה.[4]
ישראל
ערכים מורחבים – דת בישראל, בתי דין דתיים בישראל
הדת היהודית מעולם לא הוגדרה כדת הממלכתית בישראל, לרוב הקשר בין המדינה לדת בישראל מוגדר דרך הביטוי "צביון יהודי", שלו אין משמעות חוקית או ממסדית ברורה. היהדות מוזכרת במספר מסמכים וסמלים רשמיים של המדינה, בין השאר מגילת העצמאות, דגל ישראל וסמל מדינת ישראל שכולם מאזכרים את היהדות, אך לאלה אין ביטוי מוסדי ומייצגים יותר מכל את תפיסת היהדות כתרבות ולא בכורה למוסדות הדת היהודית. אך כן קיימים בישראל מספר חוקים המבדילים את היהדות משאר הדתות, למשל חוק השבות. מבחינה רשמית המדינה מכירה במספר דתות ומנהלת קשרים עם מוסדותיהן בצורה דומה, לדוגמה לכל אחד מהדתות המוכרות על ידי המדינה יש בית דין דתי עצמאי שלהחלטותיו תוקף זהה עבור בני הדת הרשומים ככאלה במשרד הפנים. הדתות המוכרות כרשמיות בישראל הן:
- היהדות, בצורתה האורתודוקסית בלבד (חוץ מהמיעוט הקראי הזוכה להכרה מוגבלת)
- האסלאם הסוני
- הנצרות הקתולית (הכוללת מלכיתים, מארונים, לטינים, ארמנים, סורים וכשדים (אנ')), היוונית-אורתודוקסית, הארמנית, הסורית והאנגליקנית[5]
- הדת הדרוזית
- הדת הבהאית
- הדת השומרונית (דה-פקטו)
בן דת שאינה נמצאת ברשימה הנ"ל מוגדר לפי החוק הישראלי כחסר דת ולא זכאי להשפט בבית דין דתי. ישראל לא מכירה בשירותי הדת שניתנים עבור דתות לא רשמיות בישראל (לדוגמה, המדינה אינה מכירה בנישואין בודהיסטים שאינם רשומים במדינה אחרת).
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Denmark – Constitution: Section 4 State Church, International Constitutional Law.
- ^ Constitution of the Republic of Iceland: Article 62, Government of Iceland.
- ^ "Constitution of Norway (English)". Stortinget (Norwegian Parliament). אורכב מ-המקור ב-2011-06-29. נבדק ב-4 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ THE CONSTITUTION OF GREECE : SECTION II RELATIONS OF CHURCH AND STATE, Hellenic Resources network.
- ^ דברי המלך במועצה על ארץ-ישראל, תוספת שנייה.
