חנות כלבו
כלבו (הלחם בסיסים של המילים "כל" ו"בו") היא חנות קמעונאית המוכרת מגוון רחב של מוצרים, ללא קו מוצרים דומיננטי. לרוב ממוקמות חנויות הכלבו במתחמים גדולים, ולעיתים אף מתפרסות על מספר קומות. מגוון המוצרים שמוכרות חנויות הכלבו משתרע בדרך כלל החל ממוצרי מזון, פרטי לבוש, ריהוט, מוצרי חשמל, קוסמטיקה, צעצועים, ועד לתרופות. בישראל הייתה המשביר לצרכן במשך שנים רבות רשת חנויות הכלבו הגדולה בארץ. בשנות ה-90 של המאה ה-20 וה-2000, עם הקמת עשרות קניונים ומרכזי קניות גדולים, נפתחו רשתות כלבו רבות נוספות.
היסטוריה
חנויות הכלבו הראשונות (לה בון מרשה, Les Galeries du Louvre ולה סמריטן בפריז, מייסיס בניו יורק, סירס בשיקגו, הרודס, מרקס אנד ספנסר וסלפרידג'ס בלונדון, שוקן בגרמניה) הוקמו במחצית השנייה של המאה ה-19 והציגו לעולם מהפכה בתחום הקמעונאות. לפני כן התמקדו החנויות בממכר סוג סחורה יחיד והיו סוג של מחסן-מכר. הסחורה לא הוצגה לראווה והקונים הזדקקו לסיוע של זבן על מנת שימצא עבורם את הסחורה. נוסף על כך, המחירים לא היו קבועים והשתנו ביחס לכמות הסחורה וזהות הקונה, כאשר רוב הקונים היו מוּכָּרים אישית למוכר. השינוי חל עקב התערוכה הגדולה בארמון הבדולח בלונדון ב-1851 והתערוכה העולמית של פריז ארבע שנים לאחר מכן. בעקבות התערוכות, שהציגו לקהל הרחב המצאות וחידושים כמו גם סחורות מיובאות רבות אלו לצד אלו, ואיפשרו שקיפות ומבט כולל, צמח הרעיון להעביר רעיונות אלה לעולם הקמעונאות. היה זה פיתוח של רעיון שהחל כבר בפסאז'ים המקורים של פריז שהציגו מבחר סחורות תחת קורת גג אחת באופן מפתה יותר עבור הקונים, אך בחנויות נפרדות.
חנות הכלבו הראשונה, לה בון מרשה, בגדה השמאלית בפריז הציגה לראשונה מאפיינים שיחזרו על עצמם בחנויות הכלבו בהמשך: מכירת מגוון סחורות מתחומים שונים ב"מחלקות" שונות, שימוש בחלונות ראווה גדולים הפונים לרחוב ומזמינים את הקונים להיכנס ולקנות, שימוש בפרסומת, מחירים קבועים, הצגת הסחורה לעין הקהל במקום החבאתה במחסנים, שימוש במרפסות הפונות לחלל מרכזי פתוח ומואר (באמצעות כיפת זכוכית ברשת ברזל או אור חשמל) המקנות לקהל "מבט על" פנורמי על המתרחש (כחיקוי למבנה "ארמון הבדולח" וה-Palais de l'Industrie ששימש בתערוכה העולמית של פריז ב-1855) ושימוש אדריכלי בברזל יצוק וזכוכית (שוב, בדומה למבנים אלה). אך מעל הכל וראשית לכל - הפיכת הקניות לבילוי פנאי.
בשנות ה-90 של המאה ה-19, חברת סירס (אנ') החלה להפיץ קטלוגים עבים ומלאים במגוון רחב של סחורות. ההפצה הייתה משמעותית במיוחד בקרב מי שגרו באזורים מרוחקים והוגבלו עד אז להיצע מוגבל של סחורות שיכלו להשיג. קטלוג הכלבו של סירס שינה את הרגלי הצריכה של קהלים רבים, בעזרת מודל חדשני לתקופתו של שליחת ההזמנות והכסף בדואר, וקבלת הסחורה בדואר בהתאם. כדי לתמוך במודל השיווק, סירס פיתחו לצידו גם מודל לוגיסטי חדשני שמתבסס על ניהול כמות גדולה של מחסנים וחנויות במרחקים קבועים זה מזה ושילוח סחורות מהיר[1][2].
בשנות ה-20 של המאה ה-20 חברת A&P (אנ') הובילה את מודל הכלבו, ויצרה בארצות הברית רשת חנויות כלבו, אשר יצרו מהפכה דרמטית בתחום הקמעונאות[3]. בשנת 1930 הרשת הובילה את הענף עם היקף מכירות של 2.9 מיליארד דולר, ו16,000 חנויות השייכות לרשת.
דגש מיוחד הושם על הצגת חידושים והמצאות בבתי הכלבו. כך הוצגו לקהל הרחב לראשונה האופניים, כלי בית חשמליים, תאורת חשמל ועוד. בשנות ה-50 חברת A&P לא הצליחה להדביק את המתחרות שלה בשוק בחדשנות העסקית, והחלה ירידה בדומיננטיות שלה בענף. סיבה נוספת לדעיכת הדומיננטיות של הרשת הייתה התערבות של הרשות להגבלים העסקיים של ארצות הברית, עקב טענות של מתחרות לגבי כך שA&P ניצלה את כוחה כדי להקשות על תחרות הוגנת[3].
חנות הכלבו הפכה למרחב דמוקרטי ושוויוני יחסית, אליו יכלו להיכנס ובו נעו באותו מרחב בני כל המעמדות. בפרט הייתה חנות הכלבו מקום בטוח וידידותי לנשים, הן כקונות והן כזבניות. במטרה להותיר את הקונים זמן רב ככל האפשר בחנות, הוקמו בתוך בית הכלבו בתי קפה ומסעדות ולאחר מכן גם מתקני שעשועים לילדים וחדרי קריאה ועישון לבני הזוג של הקונות. בעלי בתי הכלבו טיפחו את עובדיהם בידיעה שהם הקו הראשון הנפגש עם הקונה ועליהם להותיר רושם חיובי ורצון לשוב, כך פותחה, בעיקר באנגליה, בגרמניה ובארצות הברית, תודעת שירות המבוססת על ניסויים פסיכולוגיים.
במחצית השנייה של המאה ה-20 התמודדו חנויות הכלבו עם תחרות קשה מצד הקניונים[4], ובמפנה המילניום השלישי, החלו אתרי אינטרנט שונים לקדם מודלים מקוונים המבוססים על חנויות הכלבו הפיזיות[5]. נכון לשנת 2018, אמזון היא החברה הבולטת ביותר במודל מקוון זה, ואף פתחה חנויות כלבו פיזיות חדשניות, אשר ההיצע שלהן נקבע על פי ההעדפות של לקוחות הגרים בסביבה, בהתאם לאלגוריתם של החברה[6]. אף על פי העלייה הדרמטית בסחר המקוון ב-2 העשורים הראשונים של האינטרנט, רק 13% מכלל ההכנסות של שוק הקמעונאות מגיעות מהאינטרנט, וחלק מרשתות כלבו מובילות דיווחו בשנה זו על רווחיות שיא[1].
בישראל
בסוף המאה ה-19 פתח חיים צבי טרייביש ביפו חנות כלבו, שהייתה חנות הכלבו הראשונה ביפו ובארץ ישראל כולה. הכלבו שימש את תושבי האזור - יהודים, מוסלמים, נוצרים, ואף את הטמפלרים מיפו ומשרונה. בית הכלבו התפתח ובעקבות זאת התרחב מעגל לקוחותיו שהגיעו מכל רחבי ארץ ישראל.
טרייביש הצטרף למייסדי "אחוזת בית" וביקש להקים בה בית עסק. אולם השכונה נועדה להיות עיר גנים, ועל פי החלטות מייסדיה נאסרה הקמת בתי מסחר או חנויות בתחומה. כדי לעמוד בהחלטות המייסדים, רכש טרייביש בשנת 1910 מגרש ממזרח למסילת הברזל, ברחוב הרצל 22, לצורך הקמת מרכז מסחרי. המגרש נמכר לטרייביש על מנת שיקים עליו בית מסחר, אבל תחת תנאים מגבילים: חל איסור לפתוח פתח לכיוון הבית הסמוך ברחוב הרצל 20; יש להרחיק את הבית לפחות שני מטרים מהבית הסמוך; חל איסור לממכר למשקאות חריפים ועוד. למראית עין הפעילות במרכז המסחרי שהקים טרייביש התרחשה כביכול "מחוץ לעיר", אך עד מהרה הוא הפך להיות מרכזי מאוד בהשפעתו על העיר שהתרחבה והקיפה אותו. הוא שימש כמרכז המסחרי הראשון של תל אביב, ובמרכזו חנות הכלבו הגדולה בבעלות טרייביש, שהייתה חנות הכלבו הגדולה בארץ ישראל.
ב-18 בספטמבר 1965 נפתח כלבו שלום במגדל שלום. את הכל-בו ניהל רפאל (רפי) ברוך במשך 11 שנים. בשנת 1971 פרצה שרפה בכלבו שלום וגרמה לנזק של כמיליון לירות.
בישראל חנויות הכלבו נהנו מתקופות של פופולריות, אולם התמודדו עם אתגרים כתוצאה מהתפשטות הקניונים או התחזקות אתרי הכלבו הגלובליים.
בראשית המאה ה-21 נכנסו בהדרגה רשתות המרכולים כדוגמת שופרסל וחצי חינם גם לתחומי מוצרים כלליים, כמו מוצרים לבית, רהיטים, מוצרי חשמל ואף בגדים (מעבר למצרכי המזון המקובלים ברשתות אלה).
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
חנות כלבו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
חנויות כלבו, דף שער בספרייה הלאומית- בילי מלמן,
פריז ולונדון ב"חנויות הגדולות" - הולדת תרבות הצרכנות, סרטון באתר יוטיוב - בעז נוימן, להיות ברפובליקת ויימאר, ספריית אופקים, עם עובד 2005, עמ' 36-44
- חנות כלבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
36289930חנות כלבו