בילי מלמן

בילי מלמן

ענף מדעי	היסטוריה
מקום מגורים	ישראל
תרומות עיקריות
חקר ההיסטוריה של אירופה המודרנית

בילי מלמן היא פרופסור מן המניין להיסטוריה, מופקדת הקתדרה ללימודי אירופה על שם הנרי גלסברג, לשעבר ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וזוכת פרס לנדאו למדעים ולמחקר לשנת 2006.

חייה ופועלה

בילי (בלהה) מלמן נולדה בתל אביב, בתם של גלילה ושמואל רוזנצוויג, למדה לתואר הראשון בחוג להיסטוריה שבאוניברסיטת תל אביב. עשתה מסלול ישיר לדוקטורט ביוניברסיטי קולג' שבאוניברסיטת לונדון, אותו קיבלה ב-1984. נושא עבודת הדוקטורט שלה היה דימויים פופולריים של נשים בין שתי מלחמות העולם.

החל משנת 1984 מלמדת באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2005 מונתה לפרופסור מן המניין. החל מאוקטובר 2008 מכהנת כראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה. בשנים 1991-1990 הייתה עמיתה וחברה במכון ללימודים אירופים באוניברסיטת הרווארד ובשנים 1994-1993 עמיתה ופרופסור אורח במכון ללימודים הומניים באוניברסיטת מישיגן שבאן ארבור. הרצתה באוניברסיטאות רבות בארצות הברית, בריטניה, צ'כיה, גרמניה וקפריסין.

הייתה ממיסדי החטיבה להיסטוריה של נשים ומגדר בחברה ההיסטורית הישראלית ושמשה כיו"ר הראשון שלה.

בסוף שנת 2016 צורפה לאקדמיה הלאומית למדעים.

בעלה, יוסי מלמן, הוא עיתונאי ופרשן צבאי.

מחקריה

תחומי מחקרה

מחקריה של בילי מלמן חובקים ארבעה תחומים בהיסטוריה של אירופה המודרנית: האחד הוא ההיסטוריה התרבותית של בריטניה - ובמיוחד ההיסטוריה של תרבות פופולרית, השני הוא ההיסטוריה של הקולוניאליזם המערב-אירופי המודרני - ובמיוחד זו של מגעים בין-תרבותיים בין אירופה לבין חברות קולוניאליות שעליהן השתלטה בעידן האימפריאליזם, התחום השלישי הוא ההיסטוריה של מגדר ונשים במערב אירופה. והתחום הרביעי שהיא חוקרת החל מסוף שנות התשעים הוא האופנים שבהם נתפש, דומיין ונתקבל העבר באירופה המערבית בעידן המודרניות, במאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים.

ההיסטוריה של מגדר ונשים

נשים והדמיון הפופולרי בשנות העשרים

זהו ספרה הראשון של בילי מלמן (Women and the Popular Imagination in the Twenties), שראה אור ב-1988, והוא עיבוד עבודת הדוקטורט שלה. הספר היה העבודה הראשונה שבחנה את האופן שבו, לאחר מלחמת העולם הראשונה, המלחמה הטוטאלית הראשונה, עיצב המגדר ודיון ב'אישה המודרנית' והגבר המודרני', שהתנסו במוראות המלחמה, עיסוק בסוגיות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות כלליות כמו בעיות דמוגרפיות, משבר כלכלי, ושידוד מערכות פוליטי.

קווי גבול: מגדרים וזהויות במלחמה ובשלום

ספר זה בעריכתה של מלמן ראה אור ב-1998 (Borderlines: Genders and Identities in War and Peace). זהו דיון בהיסטוריה של המגדר כדרך להבין באמצעותה שינוי בכלל בחברות היסטוריות. זהו קובץ בן שמונה עשר מאמרים הכולל מאמרים בנושא הקשרים בין מלחמה טוטלית ומגדר ודן במיוחד בקשרים שבין סוגיות אלו לבין הלאומיות האירופית, הן הלאומיות ה'וותיקה' במערב אירופה, הן הלאומיות החדשה שנוצרה בעקבות המלחמה, במרכז אירופה ובמזרחה. הקובץ הוא הניסיון הראשון להיסטוריה השוואתית בנושא, שהיא אירופאית במלוא המובן. בעוד ההיסטוריוגרפיה בעת ההיא התרכזה בחקר אירופה המערבית, Borderlines היה הניסיון הראשון להיסטוריה השוואתית בהקשר הקולוניאלי של מגדר במלחמה טוטלית, בהשוותו בין חברות אירופיות ללא אירופיות, במיוחד באימפריה העות'מאנית. ההשוואה מבליטה את האופן שבו הוגדרה הלאומיות באמצעות המגדר, אך בו בזמן ניטשטשו הגדרות מגדר מסורתיות כתוצאה מההתנסות במלחמה.

ההיסטוריוגרפיה של מגדר ונשים

העיסוק בהיסטוריה של נשים ומגדר הביא את מלמן לבחון את שורשי תחום זה במסורות כתיבה היסטוריות במערב אירופה במאה התשע-עשרה, המכונה 'המאה ההיסטורית', בהיסטוריוגרפיה של הכתיבה ההיסטורית על נשים, ובקשר שבינה לבין התפתחות ההיסטוריה באירופה כדיסציפלינה. מאמריה בנושא חשפו לראשונה את כתיבתן של עשרות היסטוריוניות וכמה וכמה היסטוריונים, שפעלו במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים. המאמרים עניינם ההיסטוריה של המגדר והתפתחות ההיסטוריוגרפיה. המאמר "שינוי הסובייקט: היסטוריה והיסטוריוגרפיה על נשים 2000-1900" (‘Changing the Subject: Women’s History and Historiography 1900-2000’(2001) נבחר לשמש מאמר פותח באסופה המובילה בנושא ההיסטוריה של נשים בבריטניה במאה העשרים ומהווה אף טקסט לתלמידים הנבחנים בבריטניה בבחינות הבגרות ברמה העליונה-O Level.

היסטוריה של הקולוניאליזם והאורינטליזם

נשים במזרח: נשים אנגליות והמזרח התיכון

למן סוף שנות השמונים של המאה העשרים החל מחקרה של מלמן להתמקד בקולוניאליזם האירופי המודרני והמפגש התרבותי הקולוניאלי בין אירופה למושבותיה, או לשטחי שליטתה, במיוחד באופנים שבהם ראו האירופים, דמיינו ותיארו תרבויות שונות ופיתחו תובנות שונות ביחס ל"מערב" ו"מערביות". היא חקרה בעיקר את האימפריה הבריטית, הגדולה באימפריות במאות התשע עשרה והעשרים, ההטרוגנית שבהן והממזגת אימפריאליזם 'ישן' ו'חדש' . העניין במגדר, אף הוא מוזג בעניין בשינוי והמשכיות באימפריות האירופיות. זאת במיוחד בספרה משנת 1992 (Women’s Orients: English Women and the Middle East 1718-1918, Sexuality, Religion and Work), שראה אור בהוצאת אוניברסיטת מישיגן ומהדורה מורחבת שלו ראתה אור ב-1995.

הספר היה ככל הנראה התגובה הראשונה, המבוססת על מחקר היסטורי, לספרו הידוע של אדוארד סעיד, אוריינטליזם שמאז פרסומו ב-1976 קבע את האג'נדה המחקרית והרטוריקה בשדה ההולך ומתרחב של חקר תרבות וקולוניאליזם באירופה. מלמן לא ניהלה עם סעיד וויכוח אידאולוגי או פוליטי, אלא דנה באופן טיעונו, בכשליו המתודולוגיים ובראייתו את הקולוניאליזם. ספרה הצביע על כך שאימפריות מערביות לא היו הומוגניות, שאירופאים לא ראו הבדלים ביו תרבויות אך ורק במושגים של ה'אחר', שלמעשה ראייה דיכוטומית של 'אירופה', ו'העולם', אינה תורמת להבנת מרקם היחסים בינה לבין הקולוניות שלה. בספר היא חשפה את כתביהן של מאות נשים אוריינטליסטיות, מסיונריות, נוסעות, אתנוגרפיות, ארכאולוגיות ובלשניות, שפעלו במזרח התיכון, מראשית המאה השמונה עשרה ועד לתום מלחמת העולם הראשונה ובדקה כיצד מעמד חברתי ומגדר עצבו את האופן שבו אירופה 'התבוננה' בעולם ולעיתים בה עצמה.

בעיני ההיסטוריון המערבי

בילי מלמן הרחיבה את מחקרה אף לבחינת מקומה של הודו, המייצגת סוג שונה של אימפריאליזם, במיוחד במחקרים על פעילות אורינטליסטים ואורינטליסטיות בהודו במאמר "בעיני ההיסטוריון המערבי". מאמר זה (Under the Western Historian’s Eye) והעניין בחברות ותרבויות הקשורות לאירופה ולמורשתה וכן מחקרה על מלחמת העולם הראשונה, עוררו בה עניין בישוב היהודי בפלשתינה-א"י בתקופת המעבר מן השלטון העות'מאני לזה הבריטי. היא כתבה מאמרים שדנו ביישוב היהודי בארץ ישראל ומנקודת המבט של אירופה. המאמרים ובמיוחד "אגדת שרה", על זיכרון, תרבות ומגדר ביישוב, הודפסו, תורגמו וראו אור בכמה אנתולוגיות כולל בזו בעריכת חנה נווה שזכתה בפרס "החיבור הטוב ביותר בהיסטוריה יהודית בקטגוריית מגדר".

"תרבות ההיסטוריה": חקר השימוש בעבר בעידן המודרניות

תרבות ההיסטוריה: שימושיה של אנגליה בעבר, 1953-1800

החל מסוף שנות התשעים התחילה בילי מלמן לעסוק בתחום שבו עסקה בעקיפין קודם לכן: העיסוק של חברות מערביות, בעידן המודרניזציה, בעבר ובהיסטוריה, שהגישה אליהם נהייתה יותר ויותר דמוקרטית, במיוחד בחברה הבריטית שהייתה הראשונה בעולם שהתנסתה בתהליכים מואצים של שינוי, המכונים 'מודרניות': תיעוש, עיור מסיבי, דמוקרטיזציה וממשל ופיקוח מודרניים, שינוי בהתנסות החיים ובסביבה, והתנסות חדשה במרחב ובזמן. עניינה היה בשימוש בעבר, או בחלקים ממנו, לא כתגובת נגד, או ריאקציה גרידא ל,'מודרני', אלא כחלק מן המודרנה עצמה, ובניסיון לבחון מחדש מודרניזציה. ספרה זה (The Culture of History: English Uses of the Past, 1800-1953) ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. הספר היה נושאו של סימפוזיון באוניברסיטת קיימברידג', בקינגס קולג', בהשתתפות היסטוריונים בתחומי ההיסטוריה האינטלקטואלית והתרבותית של בריטניה וצרפת.

הספר דן באופן שבו יוצרו, יוצגו, הופצו ומוחזרו שתי תקופות בעבר הבריטי והאירופי, בבריטניה: המלוכה הטיודורית והמהפכה הצרפתית- בתקופה שמהמלחמות בעקבות המהפכה הצרפתית ועד להתפרקות האימפריות והחלשות המערב לאחר מלחמת העולם השנייה. בניגוד לקונצנזוס, אין מלמן דנה בשימוש בהיסטוריה כדרך של מניפולציה או כמכשיר כוח או שליטה גרידא, של המדינה המודרנית, של אידאולוגיות, של מפלגות, של אליטות, או של תעשיות התרבות. אין היא מבטלת דעה רווחת זו. היא מציעה במקומה קורקטיב להיסטוריוגרפיה. עניינה הוא ב'תרבות ההיסטוריה': בדרכים שבהן קבוצות ופרטים, יצרנים וצרכנים, עשו שימוש בעבר בחייהם החברתיים והחומריים ובדמיונם, בשימושים שעשו – או שלא עשו- בעבר ובמשמעויות שהעניקו לו. ההיבט החומרי של השימושים בעבר נחקר מעט טרם מלמן. הספר מבקר גם את הקונצנזוס שעל פיו בבריטניה שלטה ראיית העבר כמקום בטוח, כתהליך של קדמה וכערש של חירות, יציבות ושגשוג וכי החברה הקפיטליסטית, התעשייתית והעירונית המובהקת ביותר, מצאה מפלט בדמיון עבר כפרי, אגרארי אידיאלי. הספר בוחן מקורות מילוליים, ויזואליים וקוליים (מוזיקה) בתרבות פופולרית ענפה שבה ההיסטוריה יוצגה, הופצה ונוכסה כאלימה, כמקום של "אימים" ושל היעדר ביטחון. הספר אינו מדיר טקסטים קנוניים של הוגים וסופרים כתומאס קרלייל וצ'ארלס דיקנס, ציורים מז'אנר הציור ההיסטורי, אופרה היסטורית לרגל טקס הכתרתה של אליזבט השנייה ב-1953, וביוגרפיות. הוא בוחן אותם בצד ספרות עממית בהמשכים, איורים, גלויות, מלודרמה עממית, פנטומימה, ספקטקלים עירוניים כמו פנוראמות היסטוריות, שהוצגו עד לשנות השישים של המאה התשע עשרה וסרטים היסטוריים. בצד כל המקורות המילוליים והוויזואליים, עושה הספר שימוש באובייקטים היסטוריים : דמויות שעווה - במוזיאון מאדאם טוסו - מונומנטים - כטאואר של לונדון, בודק כיצד נוצר הטאואר ואיך הפך למונומנט לאומי, בוחן חפצים לשימוש יומיומי ששחזרו או ייצגו נושאים ופרקים מן ההיסטוריה. הספר מבקש אפוא לגעת גם בהיסטוריה ש, מעבר למילים'. הספר מנסה להגיע לשילוב שביו מבנים חברתיים ושינוי תהליכי המודרניזציה באירופה: בתחום הטכנולוגי, פוליטי, חברתי, או האורבני, מחד גיסא, לבין הדינאמיקות של התרבות ופעילותם של בני אדם בתרבות מאידך גיסא.

לונדון – מקום, אנשים ואימפריה

ספרה האחרון של בילי מלמן הוא פרי הרצאות ששודרו בגלי צה"ל ויצא לאור בהוצאת האוניברסיטה המשודרת בשנת 2009. הספר הוא מעין ביוגרפיה של העיר לונדון בשנים 1960-1800, תקופה המקבילה לזמן שבו הייתה בריטניה האימפריה המובילה בעולם. זהו ניסיון לקשר בין היסטוריה מקומית של עיר ומקום בהיבט הלוקלי לבין היסטוריה עולמית ואפילו גלובלית. לונדון הייתה העיר הגדולה בעולם מ-1800 והיא נשארת כך עד שנות ה-20 של המאה והייתה גם מטרופולין, בירת האימפריה הגדולה בעולם והבירה התרבותית שלה. מלמן כורכת את המקומי בעולמי. זהו טיפול בהיסטוריה מודרנית, שאינו בוחן היסטוריה מודרנית מזווית של לאומיות או מדינות, אלא מהזווית הכפולה של עיר ואימפריה.

מחקרה העכשווי

כעת בוחנת מלמן ייצוגים פופולריים של העבר בצרפת, ובעיקר בפריז. היא עורכת השוואה בין פריז ללונדון, כשבכל אחת מן הערים לבשו תהליכים של המודרניות צורה שונה.

ספריה

• B. Melman, Women and the Popular Imagination in the Twenties: Flappers and Nymphs (Macmillan: London, 1988). (הספר בקטלוג ULI)
• B. Melman, Women's Orients: English Women and the Middle East, Sexuality, Religion and Work, 1718-1918 (Macmillan: London; Michigan University Press: Anne Arbor, 1992; Second Edition, 1995). (הספר בקטלוג ULI)
• B. Melman (ed.), Borderlines: Genders and Identities in War and Peace, 1870-1930 (Routledge: London and New York, 1998). (הספר בקטלוג ULI)
• B. Melman, The Culture of History: English Uses of the Past 1800-1953 (Oxford University Press: Oxford, 2006). (הספר בקטלוג ULI)

• לונדון – מקום, אנשים ואימפריה. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, 2009. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• האתר של בילי מלמן באוניברסיטת תל אביב

• Billie Melman, Women Archive
• Morgan, S., review of B. Melman, The Culture of History: English Uses of the Past 1800–1953(הקישור אינו פעיל)
• Women's Orients: English Women and the Middle East Review: Antoinette Burton
• Culture of History review by Howsam Leslie
• Past versus present
• The Culture of History
• Book Review, Europe: Ancient and Medieval, American Historical Review

• בילי מלמן, בילי מלמן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)

• בילי מלמן, The culture of history: English uses of the past, 1800-1953, גוגל ספרים
• בילי מלמן, Borderlines: genders and identities in war and peace, 1870-1930, גוגל ספרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28691031בילי מלמן