כיכר הרפובליקה (פירנצה)

מראה כללי של הכיכר לכיוון מערב, 2008

תצפית לכיכר ממרומי קמפנילה די ג'וטו

כיכר הרפובליקה בפירנצה (באיטלקית: Piazza della Repubblica) היא כיכר עירונית גדולה (כ-80‏X‏60 מטרים) בפירנצה המודרנית, הניצבת במקום בו היה קיים הפורום של העיר הרומאית שניצבה במקום ובו גם היה הגטו של העיר בימי הביניים. בשנים 1865–1871, בעת איחוד איטליה, כאשר פירנצה הפכה לבירת איטליה פונה הגטו והכיכר הורחבה לכדי כיכר מרכזית של עיר בירה ושולבה בתוכנית לסלילת שדרות רחבות.

הפורום של העיר הרומאית

הפורום היה האזור הציבורי המרכזי בערי רומא העתיקה, אזורי הפורום ריכזו בתוכם את מוסדות השלטון, הדת והמשפט של עירם וכן שימשו כמרכז מסחרי וחברתי שוקק. הפורום של פירנצה שכן סמוך להצטלבות שני הרחובות הראשיים, הקארדו מקסימוס מצפון לדרום (כיום תוואי via Roma ו-via Calimala) והדקומנוס מקסימוס ממזרח למערב (כיום תוואי via degli Speziali ,via il Corso ו-via degli Strozzi). בחפירות ארכאולוגיות במאה ה-19 נמצאו שרידי מקדש בצידה הדרומי של הכיכר. ככל הנראה היה זה מקדש שהוקדש לאל מרס, פטרונה של העיר.

השוק הישן

במהלך ימי הביניים המוקדמים נבנה על חורבות הפורום סבך סימטאות ורחובות. במרכז השכונות הצפופות, במקומו ההיסטורי של הפורום התפתח במהלך מאה ה-9 שוק עירוני. החל מן המאה ה-16 נקרא השוק "השוק הישן" (Mercato Vecchio), בעקבות הקמתו של "השוק החדש" (Loggia del Mercato Nuovo) לצד הפונטה וקיו. בכיכר השוק הישן הוקם מבנה מקורה מאורך להגן על הקהל מפגעי מזג האוויר וכן הוקמו מספר קפלות מהן לא נותר זכר אך חלקן מופיעות בציורים עד המאה ה-18.

הכיכר השלימה מערך של שלוש כיכרות עירוניות: כיכר הדואומו כמרכז חיי הדת, כיכר הסיניוריה כמרכז החיים הפוליטיים-אזרחיים וכיכר השוק כמרכז חיי המסחר, והמקום אליו הגיעו סוחרים מחוץ לעיר על מנת למכור את מרכולתם ולרכוש סחורות מאת היצרנים העירוניים.

עמוד השפע

את מקום מרכז הפורום, אותו ירש מרכז כיכר השוק ציין "עמוד השפע" (Colonna della Dovizia או Colonna dell'Abbondanza), הניצב במקום עד ימינו. העמוד מציין את מרכז העיר, מקום מפגשם של הקארדו והדקומנוס הרומאיים. בשנת 1431 הוחלף העמוד שהיה קיים במקום בעמוד שבראשו פסל השפע מעשה ידי דונטלו. בשנת 1721 הוחלף פסלו של דונטלו בפסל של ג'ובאני בטיסטה פוג'יני (Giovanni Battista Foggini). בשנת 1956 הוחלף פסלו של פוג'יני בהעתק. המקור של פוג'יני מוצב במוזיאון.

הגטו

ב-1571 הוציא קוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה צו המצווה לרכז את יהודי העיר לגטו, שהוקם בסמוך לכיכר השוק הישן. הגטו שימר סבך סימטאות צפוף מימי הביניים, שעה שבשל מגמות להרחבת הכיכר המסחרית הורחבו הרחובות סביבו. בגטו הצפוף היו שני בתי כנסת: בית כנסת ספרדי ובית כנסת לפי נוסח איטליה.

הדוכס לאופולד הראשון (1765–1790) ביטל את חובת המגורים בגטו, אולם רבים מיהודי העיר נותרו להתגורר באזור.

הגטו בוטל סופית ב-1848 כחלק מתהליכי איחוד איטליה ויצירת החוקה.

שחזור הכיכר

כיכר ויטוריו אמנואלה השני, עם פסלו במרכזה, 1895

במהלך המאות ה-17, ה-18 וראשית המאה ה-19 שקעה הכיכר בהזנחה. ב-1865 הוכרזה פירנצה כבירת ממלכת איטליה המאוחדת והוכנה עבורה תוכנית שיקום ופיתוח שכללה, בין השאר, סלילת שדרות רחבות ופיתוח כיכר רחבת ידיים במקום הצטלבות שתי השדרות הרחבות הראשיות.

בין 1885 ו-1895 הורחבה הכיכר, תוך הריסת רבים מהמבנים והסמטאות של ימי הביניים שניצבו בשטח הכיכר, כולל הגטו, הכנסיות, מבני השוק ושרידי החומה מימי הביניים המוקדמים כמו גם מבני מגורים של משפחות אצילות ומגדלים, שחלקם כללו עיטורים בעלי ערך אמנותי, תרבותי והיסטורי. במהלך עבודות אלו גם התגלו שרידי המקדש הרומי. תהליך זה נקרא "Risanamento" ("הבראה") ותכליתו הייתה להפוך את מרכז העיר לפתוח, רחב ידיים ומודרני שימשוך לעיר אוכלוסייה חזקה וייתן לה תדמית של עיר בירה, אך מחירו היה לעיתים הרס רב וחסר-אבחנה.

ב-20 בספטמבר 1890, עוד לפני תום העבודות הוצב בכיכר פסל לזכרו של ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה, שהעניק לה את שמה, כיכר ויטוריו אמנואלה השני. הפסל לא היה באיכות אמנותית גבוהה והיה שנוא על ידי תושבי העיר, שבורכו בפסלים מן השורה הראשונה ברחובות עירם, הוא הוסר לבסוף ב-1932 והועבר לכיכר אחרת.

הכיכר הוקפה בבתי מידות אופנתיים. במבנים אלה הוקמו מלונות מפוארים, חנויות אלגנטיות ויוקרתיות ובתי קפה לתיירים ולאנשי החברה ועשירי העיר (אחד מהם, Caffè delle Giubbe Rosse קיים עד היום ומפורסם כמקום מפגש לאמנים והוגים מחוגי הפוטוריזם).

הסממן הבולט ביותר של הכיכר היא קשת ניצחון גדולה, לפי תכנונו של האדריכל וינצ'נצו מיקלי (Vincenzo Micheli). בראשה כתובת המציינת את שיקום הכיכר. על גג בקשת ניצבו פסלי שלוש נשים שציינו את איטליה, המדע והאמנות. בעקבות לעג התושבים, שכינו את פסלי הנשים, שלא היו באיכות אמנותית גבוהה, בשמותיהן של פרוצות, הוסרו הפסלים ב-1904.

הכיכר כיום

לאחר מלחמת העולם השנייה שונה שם הכיכר ל"כיכר הרפובליקה". ב-1956 הוחזר לכיכר "עמוד השפע" למקומו. בשנות ה-70 נאסרה תנועת רכב בכיכר, שנחצתה על ידי תנועה גוברת והולכת של כלי רכב ברחוב via degli Strozzi (ששמו מתחלף לאחר המעבר בכיכר ל-via degli Speziali) החוצה את הכיכר, והיא הפכה לשטח להולכי רגל בלבד. כיום הכיכר מהווה רחבה פתוחה גדולה המשמשת לתערוכות פתוחות, ירידים, בתי קפה ומסעדות לתושבים ולתיירים. בקומה התחתונה של המבנים המקיפים את הכיכר נבנו אכסדראות מקורות פתוחות לכיכר למעבר הולכי-רגל ולהצבת כיסאות בתי-קפה.

ממערב

הצד המערבי של הכיכר תחום על ידי מבנה מסיבי הכולל את קשת הניצחון, דרכה עובר רחוב via degli Strozzi (ששמו מתחלף לאחר המעבר בכיכר ל-via degli Speziali). המבנה, שכמו הקשת תוכנן על ידי וינצ'נצו מיקלי, כולל את בית הקפה והקולנוע ההיסטוריים Cafe Gambrinus ו-Cinema Gambrinus.

בצפון המבנה מתחברת לכיכר via Brunelleschi ובדרומו via Pellicceria.

ממזרח

הצד המזרחי של הכיכר מורכב משני מבנים, שביניהם עובר רחוב via degli Speziali. המבנה הצפוני הוא מלון סבוי, שהוקם על ידי האדריכל וינצ'נצו מיקלי. מצפון למלון נמצא חיבור ל-via Roma, מדרום לצד זה של הכיכר מתחברת via Calimala.

מצפון

הצד הצפוני של הכיכר תחום על ידי מבנה יחיד, בקומתו התחתונה בתי הקפה ההיסטוריים Caffè Gilli ו-Caffè Paszkowski. במזרח המבנה נמצא חיבור הכיכר ל-via Roma ובמערבו נמצא חיבור הכיכר ל-via Brunelleschi.

מדרום

גם הצד הדרומי מורכב ממבנה ארוך יחיד. במבנה ממוקם Caffè delle Giubbe Rosse. במזרח המבנה נמצא חיבור הכיכר ל-via Calimala ובמערבו נמצא חיבור הכיכר ל-via Pellicceria.

קישורים חיצוניים

• פירנצה - כיכר הרפובליקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22654580כיכר הרפובליקה (פירנצה)