כורסה

כורסה בסגנון אר דקו.

כורסה היא כיסא ישיבה מרופד. הכורסאות המרופדות פותחו לראשונה בצרפת בה נקראו fauteuil confortable - "כורסה נוחה".

הכורסאות של ראשית המאה ה-20 הכילו קפיצים הן בכיסא והן במשענת הגב, וצופו בכותנה, קטיפה ועור בעלי חיים.

הכורסה מהווה לרוב רהיט המשמש בחדר המגורים, לצד הספה. סידור אופייני חדר מגורים כולל שולחן קפה נמוך, שמצדו הרחב ספה בה ניתן להושיב שנים או שלושה אנשים, ומצדו הצר ממוקמת כורסה אחת.

כורסאות איפיינו מועדוני ג'נטלמנים באנגליה ומכאן שמה של הכורסה באנגלית: Club chair - "כיסא מועדונים". ניתן לראות כורסאות במבואות (לובי) של בתי מלון, ובטרקליני עסקים בשדות תעופה.

היסטוריה

מקורה של הכורסה במצרים העתיקה בה ישבו הפרעונים על כיסאות מרופדים. כיסאות מעין אלה התגלו בקברי הפרעונים, והיוו פיתוח של הכיסאות המקוריים, כאשר הכורסאות כללו גם משענת גב, ומשענות יד. כורסאות עלה היו עשויות עץ או נצרים, והריפוד נוסף לכורסאות אלה לפני כ-2,500 שנים. הסימפוזיון היווני - משתנה שנערך בשכיבה, הביא ליצירת רהיט שהוא בין מיטה לבין כורסה, עליו שכב או ישב אדם אחד. הספה היוותה פיתוח של הכורסה, ואפשרה לשני אנשים לשבת זה לצד זה. ציורים מתקופת ראשיתה של האימפריה הרומית מראים אנשים יישובים זה לצד זה על כורסה או ספה.

סגנונות האמנות המקומית השפיעו על עיצוב הכורסאות והספות, כך בתקופה הביזנטית שובצו ברהיטים אלה פסיפסים, והאמנות הגותית יצרה כורסאות גבוהות וצרות. בתקופת הרנסאנס עוצבו כורסאות כרהיטים יקרי ערך, ושובצו בהם אבנים יקרות, זהב, כסף ושנהב.

המהפיכה התעשייתית הביאה להפיכת הכורסה מחפץ יוקרה בבעלות אצילים בלבד, לחפץ שגם מעמדות הביניים יכלו לרכוש. שיטות יצור תעשייתיות ושיטות עיבוד וכיפוף עץ מודרניות הביאו לייצור תעשייתי של רהיטים ובהם כורסאות. במחצית השנייה של המאה ה-20 התפתח עיצוב הכורסה באיטליה ובסקנדינביה והכורסאות הפכו שוב ליצירות אמנות, תוך שימוש בחומרי ריפוד חדשים (כגון קצף הגומי). בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפכה הכורסה לחלק מתרבות הפופ, ועוצבה בהתאם תוך שימוש בצבע, בצורות לא שיגרתיות (כגון כורסה בצורת כף יד) ובחומרי גלם לא שיגרתיים (כגון אבן, ברזל, סוגי פלסטיק, קרטון ונייר).