כולל ברודסקי
כולל ברודסקי היה כולל אברכים שפעל בסוף המאה ה-19 בוולוז'ין, על שמו של איל ההון והתעשיין היהודי ישראל ברודסקי מקייב שהקים ומימן אותו.
היסטוריה
ישיבת וולוז'ין הוציאה מתוכה במשך השנים מאות תלמידי חכמים וגדולי תורה, ונוצר צורך להכשירם לשמש כרבנים ומורי הוראה בערים ובקהילות היהודיות ברחבי האימפריה הרוסית. לשם כך הגו ראשי ישיבת וולוז'ין, בראשות הנצי"ב, רעיון לייסד כולל מיוחד שבו תלמד קבוצה נבחרת מבוגרי הישיבה במשך תקופה של מספר שנים בלי עול ודאגות פרנסה.
בסוף שנת תרמ"ו (1886) נפגש הרב מאיר לוין, חתנו של ראש הישיבה הקודם, הרב אליעזר יצחק פריד, עם התעשיין ישראל ברודסקי, מייסד ענף הסוכר ברוסיה וענף תעשייני הסוכר במשפחת ברודסקי, והציע לו ליטול על עצמו את החסות והמימון של כולל האברכים. ברודסקי נעתר וייסד קרן של עשרים וחמישה אלף רובל לאחזקת אברכי הכולל.
את תקנון הכולל ניסח הרב מאיר לוין, על דעתו של ברודסקי, והוא נחתם בכ"ד באלול תרמ"ו. נקבע כי הכולל ימנה עשרה תלמידים מצטיינים שיקבלו מימון מלא במשך כחמש שנים, אז יתקדמו האברכים למשרות רבנות ובמקומם ייכנסו אברכים חדשים. במקרה שבאמצע התקופה יתפנה מקום לאחר שאברך יקבל משרה רבנית, יתקבל לכולל אברך חדש. בפועל כמעט ולא קרה שאברך פרש באמצע התקופה, משום שהמימון לכל אברך היה בסדר גודל של משרה רבנית מכובדת, ומשום כך העדיפו האברכים להשלים את תקופת הלימוד וההכשרה הרבנית.
בתקנון הכולל נאסר על תלמידיו לנסוע מוולוז'ין לבתיהם במשך כל תקופת לימודיהם ללא הסכמת מנהל הישיבה. גם לאחר שקיבלו את אישורו, הותר להם לנסוע לתקופה שאינה עולה על שישה שבועות בשנה.
על פי התקנון, האחראים לבחירת האברכים לכולל היו ראש הישיבה ומנהלה. לכולל נבחרו הבוגרים המצטיינים ביותר של הישיבה, והם כונו "הברודסקאים"[1].
בשנת תרמ"ז החלה קבוצת האברכים הראשונה את לימודיה בכולל. עם חברי הקבוצה נמנו, בין היתר, הרב שמחה זליג ריגר, הרב אליהו אהרן מילייקובסקי, הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, הרב שמואל צבי שחור (לימים מילא את מקומו של אביו הרב מיכאל שחור בעיר יז'יורי שבמחוז גרודנה), הרב שלום אליעזר רוגוזין, הרב ראובן גורדון ועוד. בהמשך למדו בכולל אברכים נוספים ובהם הרב משה לנדינסקי.
בשנת תרנ"ב (1892) נסגרה ישיבת וולוז'ין, אולם "כולל ברודסקי" המשיך לפעול כרגיל, משום שלא נחשב חלק מהישיבה. כמה שנים לאחר סגירת הישיבה שב לוולוז'ין הרב רפאל שפירא לכהן בה ברבנות ומתוך מטרה לכונן מחדש את הישיבה. בשלב הראשון פרס את חסותו על כולל ברודסקי, ובעקבות זאת נמשכו אברכים נוספים לבוא ולהתגורר בוולוז'ין, ותוך זמן שבה וולוז'ין לשמש מקום תורה מרכזי.
על פועלו של ישראל ברודסקי ועל חלקו בכינונה מחדש של ישיבת וולוז'ין בזכות "כולל ברודסקי", כתב ההיסטוריוגרף החרדי יעקב ליפשיץ: ”אילו ידע המנוח המנדב ר' ישראל בראדסקי ז"ל הזכות הכביר שתזכה לו נדבתו, שעל ידה תתחדש ישיבת וואלאז'ין אחרי סגירתה, אילו ידע הכתר של תורה וכתר שם טוב שישאירו לו האברכים גדולי התורה הנתמכים על ידו – כמה עשרות שנים – להגדיל שמו בכל קצוי תבל – כי אין פינה נידחת ששם 'בראדסקי' לא נשמע, אז יותר ממחצית הונו הקדיש לחיזוק התורה ולכל המפעלים הטובים בעמנו. ואילו הכירו זאת כל עשירי עמנו אז, גם בגלותנו, היה באפשרותם להמתיק לנו את החיים למלאות כל צרכי האומה ומחסוריה מבית ומחוץ, להפריח כל מעשה טוב בעמנו”.
לקריאה נוספת
- משה צינוביץ, "קבוץ ברודסקי", בתוך: עץ חיים עמ' 305-309, תל אביב תשל"ב.
- תנחום פרנק, תולדות בית ה' בוואלאז'ין
הערות שוליים
- ^ בישיבת וולוז'ין היו דרגות ומעמדות של תלמידים, והם כונו בהתאם בכינויים שונים: "רבע עילויים", חצי עילויים", "עילויים". קבוצת העילית הייתה "הברודסקאים".
